אופנוען, הכן עצמך לחורף – חלק 4, כפפות

עם בוא החורף והגשמים אנחנו מפיקים סדרת כתבות וידאו שבהן נסביר כיצד להתכונן לגשמים ולקור בצורה הטובה ביותר. נדבר על ציוד רכיבה, כללי או ייעודי, נדבר על רכיבה נכונה בגשם, ואפילו על הכנת האופנוע מבחינה טכנית להתמודד עם העונה הרטובה. בכל כמה ימים נעלה כאן חלק נוסף של סדרת הכתבות, ואחרי החלק השלישי שבו דיברנו על רכיבה נכונה, הפעם הנושא הוא – כפפות.

*   *   *   *   *

צילום: בני דויטש; עריכה: דניאל וקסלר (מתוך ערוץ היוטיוב של פול גז)

אני מודה – למרות שאני פריק רציני של ציוד, אני לא משתייך לאסכולה של 'כל הציוד – כל הזמן', ועל אף שמבחינתי בעולם אוטופי כולנו נהיה מתוקתקים מכף רגל ועד ראש – לא כל כך צורם לי לראות רוכבים נטולי ציוד מיגון. שכל אחד יעשה מה שטוב לו. עם זאת, התפתח אצלי לאורך השנים מין סולם מוזר שמדרג אי-שימוש בפריטי ציוד אצל רוכבים אחרים מ-'הכי פחות מפריע לי' ועד 'ברמזור אני חונק אותו'. בראש הפירמידה, ממש בקצה המשולש, מעל קסדה – נמצאות הכפפות. 100 מטר קשה לי לרכב בלי כפפות, ומעצבן אותי תמיד לראות רוכבים שרוכבים נטול. ושם, בקצה הקצה של הפירמידה – רכיבה בחורף בלי כפפות.

הרעיון של כפפה הוא פשוט בתאוריה – היא צריכה להתאים לכף היד שלנו ולא להיות מסורבלת כדי לא להפריע לתפעול האופנוע או הקטנוע. בנוסף, להיות ממוגנת כראוי בהתאם לשימוש שאנחנו צפויים לעשות בה. תאוריה ומציאות לחוד – שכן כפפות זהו אביזר מאוד לא פשוט לתכנון וייצור. אם נסבך מעט – אז היא גם צריכה להתאים לתנאי מזג האוויר השונים. בקיץ זה אומר בעיקר להיות מאווררת וקלילה ככל האפשר. לא פשוט, אבל גם לא להטיס חללית לירח. בחורף לעומת זאת – זו כבר סאגה אחרת לגמרי. כפפות חורף אמורות גם להגן על ידינו הענוגות מפני האספלט המרושע, אך גם לשמור עליהן מלקפוא ולהירטב. משימה הרבה פחות פשוטה ממה שזה נשמע.

ראשית נתחיל מעניין המיגון. כמו בכפפת קיץ, נרצה שהכפפה תגן עלינו כמה שיותר משפשוף וחבטות. את הראשון משיגים על ידי שימוש בבדים עמידים לחיכוך או בעור. כמובן שיש סוגי בד ועור שונים שמשפיעים על יכולת הכפפה להתמודד עם החיכוך כדי שלא תיקרע ותשאיר את העור שלנו להיקרע בתורו. אולם, כדי לשמר רמה גבוהה של רגש בכף היד, היצרנים השונים עמלים על פיתוח טכנולוגיות בדים מתקדמות כך שיהיו גם דקים וגמישים ומנגד עמידים. במרבית הכפפות נעשה שימוש במספר סוגי בד משולבים, ובמקרים רבים גם שילוב עם סוגי עור שונים, כמו עור בקר, עזים או קנגורו, שכן עור  מטבעו עמיד יותר לקריעה.

כנגד החבטות ישנם מיגונים רכים וקשיחים שמפוזרים על הכפפה בנקודות מועדות לפורענות. הכפפות נעות על סקאלה שבין אפס מיגון כנגד חבטות בכפפות זולות שמיועדות בעיקר לשימוש עירוני, לבין כפפות ספורטיביות שממוגנות רק מעט יותר מהיד של רובוקופ. כמה מיגון צריך? – זו שאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו ולהחליט איפה הוא רוצה להתפשר. המלצתנו היא לא להתפשר על כפפות שאין בהן רמה מינימלית של מיגון קשיח.

אחרי שצלחנו את נושא המיגון, הגענו לחלק המורכב – שמירה על כפות ידינו יבשות וחמימות, מבלי להיות מסורבלות ברמה שתפגום ביכולת לתפעל את הקטנוע או האופנוע. כדי להשיג מטרה זו, היצרנים השונים פיתחו חומרים וטכנולוגיות שונות אשר נועדו מחד לבודד אותנו מהקור על ידי כליאת כמה שיותר אוויר בין כף ידנו לכפפה, ומנגד, פותחו ממברנות שונות שנועדו להיות חסינות מים אך גם נושמות, שכן אחרת נזיע בכף היד ונרטיב את פנים הכפפה, שזה בעצם כמו לרכב עם כפפה רטובה – לא נעים.

באופן עקרוני, ככל שהבטנה המחממת תהיה יותר כבדה, או יותר צפופה, משמע יותר חומר – כך הכפפה תחמם יותר. אולם, ברור שיש למטבע זה צד שני, והוא שהכפפה הופכת למשהו עבה ומסורבל. להתאמת הכפפה לשימוש שלנו יש חשיבות ניכרת – אם אנו רוכבים בעיקר בעיר או באזורי אקלים לא חמים, כדאי לנו לשקול כפפה פחות מחממת אך שתיתן לנו יותר רגש בתפעול המנופים בכידון. אם אנו רוכבים מחוץ לעיר ולזמנים ממושכים – ניאלץ להתפשר בתחום הסרבול כדי שאצבעותינו לא יקפאו ויתקשו לתפקד. חשוב לציין שאם הממברנה שנועדה להגן עלינו מפני חדירת מים לא תעשה את עבודתה, כל החומר המבודד בעולם לא יעזור ויהיה לנו קר ואומלל בתוך הכפפה.

כפפות ככלל וכפפות חורף בפרט הן אביזר יקר. אולם, אם מבינים שבמיוחד בחורף חיינו עלולים להיות תלויים בתפקוד התקין של כפות ידינו וכן שמדובר בפריט ציוד שמחזיק לרוב מספר עונות בטרם הוא מתבלה – קל יותר לבלוע את הגלולה המרה. בכל מקרה, חשוב לזכור כי כפפות שאינן כפפות רכיבה, כמו למשל כפפות סקי או כפפות אופנתיות, לא יתנו מענה לדרישות שציינו לעיל, ועדיף לשמור אותן לשימוש שאליו נועדו.