איך החלקתי ב-130 קמ"ש ויצאתי בלי שריטה

החלקתי ב-130 קמ"ש, ויצאתי בלי שריטה, בלי מכה, בלי כלום. קמתי, והמשכתי את היום כרגיל.

טוב, זה בגלל שההחלקה קרתה על מסלול מרוצים. לא חלילה על כביש ציבורי. ועל מסלול מסודר, עם משטחי החלקה ייעודיים ובטיחותיים ועם ציוד רכיבה איכותי, קורה לפעמים שעוברים את קצה מעטפת היכולות של הרוכב או המכונה, ומחליקים. זה חלק מהעניין. הרבה פעמים, כמו שקרה לי הפעם, יוצאים בלי שריטה.

זה קרה בסשן השלישי של הרכיבה על הדוקאטי מונסטר 1200R במסלול אסקארי המדהים שבדרום ספרד. כבר הייתי חם, מחובר לאופנוע היטב ומכיר את המסלול, את הקווים ואת נקודות הבלימה, ההיגוי, שיאי הפנייה והגז ברמה מספיק טובה. הרכיבה שלי הייתה משוחררת, ואפילו מהירה.

עריכה: אסף רחמים; צולם באמצעות מצלמת אקסטרים NILOX F60 MM

בסשן הראשון רכבתי כמעט בלי בלמים והייתי עסוק בהכרת המסלול. הרמתי את העיניים וחיפשתי לפתור את המסלול – את הפניות עם נקודות ההיגוי, שהן נגזרות של האפקסים והיציאות מהפניות שנותנות מקסימום גז. כשאתה עובד בסדר הזה, הסיכוי שלך לפתור מהר את נהר האספלט העצום הזה הוא הרבה יותר גבוה, וכך אני נוהג על מסלול חדש תמיד.

בסשן השני כבר הייתי מחובר יותר למסלול, והתחלתי להבין את האופנוע ואת התגובות שלו. גם את הסשן הזה התחלתי ברכיבה חלקה כמעט בלי בלמים, אבל הרכיבה התפתחה באופן טבעי וכבר רכבתי מהר למדי.

ואז זה קרה, כאמור בסוף הסשן השלישי. רכבתי מאחורי שני רוכבים מהירים. המסלול מתחיל בשיקיין צפוף אחרי הישורת הראשית, רצף של 3 שמאליות, ואז פנייה ימנית של 90 מעלות. היא מהירה למדי – 120–130 קמ"ש, ויש לה נקודת היגוי מאוד ברורה שמביאה את האופנוע עד לאפקס, ומשם החוצה לקראת ימנית נוספת. קו מרוצים קלאסי.

נכנסתי לפנייה מהר, על הקצה, בפקודת היגוי מהירה ששמה את הדוקאטי על קצה גבול האחיזה – כמו שעושים על מסלול. רגע לפני האפקס זה קרה, בדיוק כמו שרואים בטלוויזיה במרוצי גרנד-פרי או סופרבייק – הצמיג הקדמי איבד אחיזה, החליק, והכידון 'התקפל' פנימה. לואו-סייד קלאסי. נמרחנו על האספלט והחלקנו מהפנייה החוצה לעבר משטח ההחלקה שבצד שמאל.

כאן אני רוצה להתעכב לרגע. האופנוע ואני התנתקנו כמובן, ושנינו החלקנו לעבר משטח ההחלקה. בזמן הזה, של ההחלקה על האספלט, היה לי המון זמן לחשוב – תרים את הראש, סגור את הידיים, קפל את הרגליים. אחרי שנגמר האספלט יש רצועת דשא של 3 מטרים, ואז משטח רחב של חצץ. הדשא חלק ועוברים אותו מהר מאוד, ואז מגיעים למשטח החצץ ומאטים עליו במהירות. נעצרתי, כשהאופנוע כמה מטרים ממני. הזמן הזה, שמתחיל באיבוד הקדמי ומסתיים בהחלקה, מרגיש תוך כדי ההחלקה כמו שניות ארוכות במיוחד, וכאמור היה לי המון זמן לחשוב וליישם, או לפחות ככה הרגשתי. אחר כך כשראיתי את הסרטון קלטתי שכל הזמן הזה לקח שתיים וחצי שניות בלבד.

יש לי ניסיון לא מועט על מסלולי מרוצים – גם גדולים באירופה, אבל בעיקר קטנים אצלנו. השתתפתי ב-4 עונות מרוצים מלאות במסגרת אליפות הסופרמוטו הישראלית, כולל 2 אליפויות, ובנוסף הדרכתי רכיבה מתקדמת על כל המסלולים שהיו פה – אשדוד, כוכב יאיר, נחשונים ושפיצרינג. יש לי מאות שעות מסלול, כך שיצא לי ליפול ולהחליק פה ושם. תמיד אני עולה על מסלול עם ציוד רכיבה מגן ייעודי, ותמיד עם אופנוע תקין ובטיחותי. והשילוב הזה, של אופנוע-ציוד-מסלול, מאפשר ליפול ולצאת בלי להיפגע. למעט פעמים בודדות שבהן חטפתי מכה יבשה או מתיחה כזו או אחרת בשריר שהשביתה אותי ליום-יומיים, האינסידנטים על מסלול סטרילי מסתיימים לרוב בלי פגיעה, בטח שלא משמעותית. הפעם חליפת העור של ספידי חטפה קצת קרעים בזרוע ועוד קצת שפשופים בכתף ובירך – אבל זה בדיוק הייעוד שלה והיא עשתה את עבודתה באופן מושלם.

למרות זאת, זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שבה החלקתי על מסלול בגודל מלא ובמהירות גבוהה – כאמור כ-130 קמ"ש. כך שאני יכול לסמן 'וי' גם על זה, ולהוכיח, בפעם המי יודע כמה, שגם החלקה במהירות גבוהה עשויה להסתיים בלי שום פגיעה כשמדובר במסלול סטרילי.

השורה התחתונה של הרשימה הזו, אם זה לא היה ברור עד עכשיו, היא שאנחנו חייבים מסלול במדינה הזו. היו לנו כמה מסלולים קטנים באורך של פחות מ-1,000 מטרים כל אחד, וכולם נהרסו מסיבה כזו או אחרת. הצורך במסלול חוקי, מסודר ובטיחותי, שבו ניתן יהיה לתרגל רכיבה ונהיגה בתנאים סטריליים ועם האפשרות להגיע לקצה – וגם לעבור אותו ולהחליק מבלי להיפגע, הוא הכרחי. כמובן שלנו, חובבי המוטוריקה, אבל גם לשאר הנהגים – שעשויים לקבל על מסלול כזה הדרכות נהיגה מתקדמת ולשפר את מיומנויות הנהיגה שלהם, כמו שהיה בכוכב יאיר או בנחשונים למשל.

תנו לנו מסלול!

*     *     *     *     *

בטח מעניין אתכם גם מה קרה לאופנוע. ובכן, כמו שאפשר לראות בסרטון המצורף, אחרי ההחלקה הנקייה על האספלט האופנוע הגיע לחצץ, ושם עף לאוויר והתגלגל תוך כדי שהוא מתרסק וסופג נזקים. לא נעים. בכל זאת, אופנוע של הרבה כסף…

ממה שראיתי, הנזקים לאופנוע גדולים מאוד. אבל אין מה לדאוג – באירועים האלו האופנועים שייכים למחלקת השיווק של היצרנית, וכשמביאים אופנועים להשקה לוקחים בחשבון שאירועים כאלו עלולים לקרות ונערכים מראש. כשחזרתי לפיטס עם האמבולנס שבו בדקו אותי, כבר עמד אופנוע חדש במקום זה שריסקתי, ואפילו המדבקה עם מספר האופנוע (16) הייתה במקומה. עד כדי כך הם מסודרים.

ומי משלם על הנזק? אף אחד. שוב, אלו אופנועים של מחלקת השיווק שמיוצרים במיוחד עבור האירוע, כך שאם יש נזקים, פשוט מתקנים אותם או שמחליפים אופנוע אם הנזקים גדולים, וממשיכים כרגיל. קצת לא נעים כי בכל זאת, הרגע ריסקתי אופנוע יקר, אבל כשמקבלים את זה בהבנה ועם חיוך אז אתה מבין שיש לך את הפריבילגיה לרסק אופנוע של 150 אלף שקל ולקבל בתמורה חיוך. לא רע הקטע הזה…