צילום: בני דויטש
כל מי שהסתובב בתל-אביב, בגוש-דן או בערים בכלל, ודאי ראה ושמע את זה:
צילום ועריכה: בני דויטש
כן, זה ימאהה טימקס 530 עם מערכת פליטה משוחררת וקיט וריאטור. אבל מה בדיוק הקטע?
ובכן, על מערכת פליטה אין מה להרחיב את הדיבור. בקצרה נספר שהיא חסומה פחות, מאפשרת פליטה יעילה יותר ומשפרת תגובות מנוע, אבל גם משחררת את הסאונד של המנוע. עד כאן הכל ידוע.
אנחנו כאן כדי לדבר דווקא על קיט הווריאטור, כי דווקא לו יש חלק מרכזי בווידאו שזה עתה ראיתם.
לפני הכל צריך להבין – מה זה בדיוק וריאטור? ובכן, וריאטור הוא גיר רציף, והוא למעשה 'תיבת ההילוכים' של הקטנוע. רק שלעומת תיבות הילוכים רגילות או אוטומטיות (למשל ה-DCT של הונדה או גירים פלנטריים במכוניות), שבהן יש מספר יחסי העברה (הילוכים) קבוע – בווריאטור שינוי יחסי ההעברה מתבצע באופן רציף. למעשה ניתן לומר שבין ההילוך ה'ראשון' לבין ההילוך ה'אחרון' יש בווריאטור אינסוף יחסי העברה. שוב, כי יחסי ההעברה משתנים באופן רציף.
הסבר טכני קצר: וריאטור מורכב משתי גלגלות הינע (פולי) – קדמית ואחורית, כשהקדמית יושבת על ציר גל הארכובה (המנוע עצמו) והאחורית מעבירה את התנועה לקלאץ' ומשם למערכת הינע סופי – בקטנועים פשוטים זוהי מערכת גלגלי שיניים, ובקטנועים דוגמת טימקס, ב.מ.וו C650 או אפריליה SRV850 ישנו יחס העברה סופי כמו באופנוע, כלומר צמד גלגלי שיניים – קדמי ואחורי – המחוברים על-ידי רצועה או שרשרת הינע.

בין צמד הפולי של הווריאטור ישנה רצועה. הפולי הקדמי מסובב את הרצועה, והרצועה מעבירה את התנועה את הפולי האחורי. הרצועה עשויה בין היתר מסיבי קבלר, והיא אינה ניתנת למתיחה, כלומר האורך שלה נשאר קבוע. הפולים עצמם הם קוניים, והרצועה בחתך טרפזית, ולמעשה העברת הכוח מהפולי אל הרצועה ומהרצועה את הפולי האחורי מתבצעת על-ידי חיכוך דפנות הפולי בדפנות הרצועה.
ואיך מתבצע שינוי יחס ההעברה? ובכן, במצב ההתחלתי שתי הצלחות של הפולי הקדמי רחוקות אחת מהשנייה, ועל כן הרצועה 'נופלת' לקוטר הפנימי של הפולי. באותו הזמן, שתי הצלחות של הפולי האחורי קרובות אחת לשנייה, מה שגורם לרצועה לצאת לקוטר החיצוני. במצב הזה יש לנו גלגל קטן שמניע גלגל גדול – כלומר יחס העברה 'קצר' (הילוך נמוך). מי שאחראי למצב ההתחלתי הוא קפיץ גדול וחזק שנמצא בפולי האחורי ודוחף את שתי הצלחות אחת כלפי השנייה.
כשפותחים גז ומתחילים להעלות את מהירות המנוע, משקולות שנמצאות בבית המשקולות שבפולי הקדמי נזרקות החוצה כתוצאה מהכוח הצנטריפוגלי, ובגלל המבנה האלכסוני של בית המשקולות, המשקולות דוחפות את אחת הצלחות בפולי הקדמי אל הצלחת השנייה (הצלחת האחורית זזה לכיוון הצלחת הקדמית). דחיפת הצלחת על-ידי המשקולות מתבצעת כנגד כוח הקפיץ של הפולי האחורי. הרי אמרנו שהרצועה לא ניתנת למתיחה ואורכה קבוע.
ככל שמעלים את מהירות המנוע, כך נזרקות המשקולות יותר, ומשנות את יחס ההעברה תוך כדי תנועה.
התוצאה: תאוצה על תחום סל"ד קבוע שאותו קבע היצרן. אם כי אנחנו כבר מבינים שבמידה ונרכיב משקולות קלות יותר, או לחלופין קפיץ אחורי חזק יותר, כך נצטרך מהירות מנוע גבוהה יותר כדי לשנות את יחס ההעברה באופן רציף. בגיר רגיל זה מקביל לרכיבה בהילוך נמוך יותר, כלומר יחס העברה קצר יותר.
חשוב להבין שיצרנית קטנועים, בבואה לתכנן וריאטור לכלי סדרתי, נאלצת לתכנן אותו תחת מגוון רחב של אילוצים, שלפעמים סותרים אחד את השני. כך למשל על היצרניות להתחשב כמובן בתאוצה ובמהירות הסופית, אבל גם בתצרוכת דלק, בזיהום אוויר, בבלאי לווריאטור ולמנוע, וכמובן במחיר. לכן, וריאטור מקורי הוא אוסף של פשרות, גם אם הוא עובד טוב בסך הכל. מהסיבה הזו, וריאטור מקורי ייפתח וייצב את מהירות המנוע מתחת לשיא ההספק, ובדרך כלל גם מתחת לשיא המומנט, מה שאומר – שבעזרת כמה שיפורים אפשר להאיץ מהר יותר.

אז מה עושה וריאטור משופר?
ליצרניות של וריאטורים משופרים – פוליני למשל, שהקיט שלה מותקן על הימאהה טימקס שעליו רכבנו – מערכת השיקולים מצומצמת הרבה יותר. הן לא צריכות להתחשב בתצרוכת דלק, בזיהום אוויר, בבלאי למנוע, וגם העלות לא לוקחת חלק מרכזי. בבואה לתכנן מערכת וריאטור משופרת, לנגד יצרנית הווריאטור עומד דבר מרכזי מול העיניים – איך לשפר את ביצועי הקטנוע על-ידי הווריאטור, איך לסחוט יותר ביצועים מהמנוע, ואפילו איך למקסם את ביצועי המנוע.
אז הרעיון של וריאטורים משופרים הוא לייצר מערכת וריאטור אשר נפתחת ומשנה יחסי העברה בסל"ד גבוה יותר – לקראת שיא ההספק – ועל-ידי כך לסחוט מהמנוע תאוצות טובות יותר. זה בדיוק כמו למשוך הילוכים לסל"ד גבוה יותר באופנועים עם גיר רגיל, כדי לקבל תאוצה חזקה יותר. בדרך כלל וריאטורים כאלה גם לא פוגעים במהירות הסופית, אלא רק מעלים את הסל"ד שבו המהירות הסופית מגיעה.
וריאטור משופר, כמו הפוליני שכאן, כולל לרוב פולי קדמי חדש בעל בית משקולות שונה מעט, משקולות שונות – לרוב קלות יותר ולעתים ניתן לבחור את המשקל, וכן קפיץ אחורי חזק יותר. קיטים יקרים יותר מגיעים גם עם רצועה חדשה שמחליפה את המקורית.
הדגם שכאן במבחן, כאמור של פוליני, מגיע ללא רצועה ומחירו 1,965 ש"ח. הדגם עם הרצועה המחוזקת עולה 2,700 ש"ח. הערכה מגיעה סטים שונים של משקולות בכמה משקלים לבחירה – מ-14 גרם (יחס העברה קיצוני) ועד 17 גרם (מקצר במידה את יחס ההעברה המקורי). את הטימקס לקחנו עם משקולות במשקל 17 גרם כל אחת.
בפועל, כאמור, הווריאטור הזה גורם ליחסי ההעברה להשתנות בסל"ד גבוה יותר, ואמור לשפר את התאוצה.

איך זה מרגיש?
על הטימקס 530 דור 4 כבר כתבנו מההשקה העולמית שהתקיימה לפני 3 חודשים. את זה שמדובר בכלי אדיר – יציב מאוד, חזק, איכותי, נוח ומפנק – תוכלו לקרוא כאן. אנחנו פה בשביל לדבר על הווריאטור.
הכלי שעליו הותקן הווריאטור הוא ימאהה טימקס 530 ברמת גימור DX, כלומר הדגם המאובזר ביותר, שמגיע עם בקרת החלקה, בקרת שיוט, חימום לידיות ולמושב, משקף חשמלי מתכוונן חשמלית ובולם אחורי מתכוונן. בכלי הספציפי הוחלף המשקף המקורי למשקף קצר כהה, הותקנה מערכת פליטה מלאה של אקרפוביץ' תואמת יורו 4 – מה שאומר שיש משוחררות ממנה, והותקן קיט הווריאטור של פוליני.
מערכת הפליטה (6,999 ש"ח) אמנם תואמת יורו 4, אבל היא מצליחה לשחרר תגובת מנוע מהירה יותר, וגם לשפר במעט את הסאונד – מבלי להיות רועשת מדי. יופי של מערכת פליטה.

ואיך הווריאטור? במילה אחת – מטריף!
היות ולא בוצעו שינויים בקלאץ', חיבור המנוע לתמסורת מתבצע בסל"ד המקורי, אולם אז מגיעה המשיכה החזקה קדימה – פשוט הווריאטור נפתח מאוחר יותר, או במילים אחרות – מחזיק הילוך נמוך לסל"ד גבוה יותר.
בתאוצה במצערת פתוחה לרווחה מהירות המנוע מתייצבת על מעט יותר מ-7,000 סל"ד, לעומת סביב 6,000 סל"ד עם הווריאטור המקורי. נזכיר ששיא ההספק בטימקס 530 מגיע ב-6,750 סל"ד – כלומר הווריאטור נפתח ומשנה יחסי העברה על סביבות שיא ההספק, מה שמניב תאוצה מקסימלית.
התוצאה – בקרת ההחלקה נאלצת להתערב בכל פתיחת מצערת בכביש עירוני, גם אם הוא לא חלק מדי. ניתוק של בקרת ההחלקה גורם לטימקס לסבסב גלגל אחורי ולהחליק בדריפטים בכל יציאה מרמזור, יציאה מפנייה או יציאה מכיכר. פתאום מבינים מה הפוטנציאל של המנוע הזה וכמה הווריאטור המקורי מסרס את ביצועי המנוע.
לרוב אנחנו רוכבים בוגרים ומיושבים בדעתנו, אבל הטימקס הזה גרם לנו לרכב כמו ילדים – פול גז איפה שרק אפשר, כדי להרגיש את התאוצה החזקה שמשולבת עם הסאונד ממערכת הפליטה המשוחררת. משעשע. מה שגורם לנו לחשוב איך הטימקס יתנהג עם משקולות קלות יותר, נגיד 14 גרם…

הטימקס הוא כלי ארוך וכבד, ולכן הדריפטים שהוא מבצע על כבישים חלקים נשלטים מאוד. בהתחלה זה מפחיד, אולם כשמתרגלים ומבינים כמה הגלגל האחורי פוסע החוצה וכמה זה קל לשלוט עליו בהחלקה, מתחילים ליהנות מאחד הדברים הכיפיים שדו-גלגלי יכול לעשות – דריפטים. רק קחו בחשבון שרכיבה כזו, מעבר להיותה מסוכנת, גם מושכת תשומת לב רבה מהסביבה ומזמינה צרות.
כידוע, אין ארוחות חינם, ועל הביצועים העירוניים המגניבים הללו צריך לשלם במשהו. המהירות הסופית אמנם לא נפגעה, והטימקס 530 עם הווריאטור המשופר סוגר 180 קמ"ש, אבל זה מגיע בסל"ד גבוה יותר, וכך גם מהירות השיוט. בנוסף, תצרוכת הדלק הממוצעת ברכיבה שלנו – שכללה מלבד התחרעות על כבישים עירוניים גם רכיבה בינעירונית לא קצרה – עמדה על 16 ק"מ/ל', שהם כ-2-3 ק"מ/ל' פחות מווריאטור מקורי. בסך הכל תשלום הוגן, במיוחד למי שמבלה את רוב הרכיבות שלו בתוך המרחב האורבני.
נסכם את זה ככה: יש לכם טימקס ואתם רוכבים רוב הזמן בעיר? שימו לו וריאטור משופר ולא תצליחו למחוק את החיוך מהפנים.