אליפות ישראל בסופרבייק – קלאב רייסינג

צילום: לנה טאובס

מעולם לא התחריתי בעצמי במרוצי אספלט בישראל, אבל לאורך השנים עקבתי אחריהם מקרוב ואף הייתי מעורב בהם. זה החל כצופה במרוצי 50 סמ"ק במסלול נחשונים. אלי חן וחיים זנדברג רכבו אז, כמו גם היום. השנה הייתה 1996, ושוחחנו על איזה איטלקי מגניב אחד שרק החל להתחרות ב 125. האיטלקי המגניב הזה הוא כמובן ולנטינו רוסי.

אצלנו, המרוצים קרטעו לאורך שנים. מרוצים במסלול קרטינג במיני ישראל ואז מרוצים במסלול באשדוד ואז בחניון של מכללת אחווה – הכל מחתרתי ובניגוד לחוק, כשכל מי שמעורב בהפקה של המרוצים הללו לוקח על עצמו סיכונים עצומים. זה נס גלוי – לא פחות – שאותה תקופה מחתרתית הסתיימה ללא קטסטרופות.

יש לי חיבה מיוחדת לסאונד של אופנועי מרוץ במסלול. אם זו יללה צרחנית של מנוע דו-פעימתי בפול גז לאורך הישורת, שמיד אחריה דממה כשהרוכב בולם לקראת הפנייה, ואם זה הצליל של מנוע ארבע פעימות תחת בלימת מנוע בקצה אותה ישורת.

בסוף השבוע האחרון הגעתי למסלול דלתון שבצפון עמוק בתוך מקצי הדירוג. משתהה רגע בחניה, עוצם את העיניים ומתמסר לצלילים. ככה זה נשמע במרוצים.

כ-40 רוכבים על מגוון אופנועים, החל בנייקדים, אופנועי ספורט קטני נפח כמו הק.ט.מ RC390 וה-R3 של ימאהה, דרך אופנועי סופרספורט ועד סופרבייקס בנפח ליטר. חלקם משמשים את הרוכבים ביום יום וחלקם נראים כאופנועים שבנויים לרכיבת מסלול ומרוצים בלבד.

התשתית עצמה לא באמת מתאימה למרוצים, ועם תקציב מוגבל מאוד עמותת מסלול מצליחה לייצר יש מאין. חלק מהכשלים נובעים מאותו תקציב מוגבל, אבל גם המתחרים עצמם תורמים את חלקם כשהפיטס הופך לטיילת של מלווים ובני משפחה. אפשר וצריך להתייחס למרוצים ברמה חובבנית באופן מקצועי הרבה יותר.

ואל נא תטעו, השימוש במונח 'קלאב רייסינג' אינו שלילי ולא בא לגמד את האירוע והמתחרים. נהפוך הוא. קלאב רייסינג הוא הבסיס שעליו נשען כל עולם המרוצים. גם מארק מרקז וולנטינו רוסי החלו את הקריירה בקלאב רייסינג, וכך גם ה-MotoGP וה-WSBK.

התשתיות משתפרות, כשבנוסף למסלול בדלתון פועל המסלול בפצאל, והמסלול בשדה תימן בשלבי סיום. אני מניח שאם תהיה הצדקה כלכלית יתווספו למסלולים הללו גם בוקסים עם פיט-ליין מסודר ופאדוק מאחור.

אבל בשורה התחתונה, בשביל מרוצים צריך מתחרים. וככל שיהיו יותר מתחרים כך ייטב. מכיוון שמרוצי אופנועים זה עסק יקר, אנחנו חושבים שהעתיד הקרוב טמון בקטגוריה לאופנועים קטני נפח כדוגמת ה-RC390 של ק.ט.מ, ה-YZF-R3 של ימאהה, הג'יקסר 250 של סוזוקי וה-CBR300R של הונדה. השיפורים צריכים להיות מוגבלים אם הכלל הוא שלא להגדיר את הקטגוריה ברמת אופנועי פרודקשן בלבד. גם כך, רק הצמיגים עצמם לסבב שלם יהיו יקרים להחריד. ככל שיהיו יותר מתחרים בקטגוריות הקטנות והזולות, כך תיבנה תשתית רחבה יותר לשפיץ ולקצה – הקטגוריות הגדולות והיקרות.

הסיכום לסוף השבוע בדלתון – היה יופי של קלאב רייסינג.

טבלת אליפות ישראל בסופרבייק לאחר צמד הסבבים הראשונים

סופרבייק – 1,000 סמ"ק

1. אלמוג מנגד, ימאהה, 50 נק'
2. אבי אלבז, הונדה, 40 נק'
3. הרון אדמוז, סוזוקי, 32 נק'
4. אלי מאירי, דוקאטי, 26 נק'
5. שון בן יקר, ימאהה, 11 נק'

סופרספורט – 600 סמ"ק

1. יוגב הרוש, ימאהה, 45 נק'
2. נביל שפסו, ימאהה, 45 נק'
3. אלי חן, ימאהה, 29 נק'
4. חיים זנדברג, הונדה, 22 נק'
5. משה מנצור, הונדה, 20 נק'

סופרספורט – 300 סמ"ק

1. בר לוי, CBR500R הונדה – 50 נק'
2. חיים זנדברג, R3 ימאהה, 33 נק'
3. מולי לוי, YZ450F ימאהה – 27 נק'
4. אליעד בן שטרית, R3 ימאהה, 23 נק'
5. תובל ארד, RC390 ק.ט.מ, 20 נק'

חובבים

1. חן אבאיוב, MT-07 ימאהה, 50 נק'
2. עמית פוקס, דיוק 690 ק.ט.מ, 40 נק'
3. גן בן דהן, דיוק 690 ק.ט.מ, 32 נק'
4. יהודה מלצר, דיוק 690 ק.ט.מ, 24 נק'
5. אייל חוברה, CBR600RR הונדה, 24 נק'