מדרום לעיר נאפולי שבאיטליה נמצא כביש דו-מסלולי קטן המסומן ב-SS163. לא היינו מקדישים לו זמן אלמלא היינו מוצאים את הכביש הקטן הזה כמעט בכל רשימה של הכבישים היפים בעולם, כבישי חובה וכדומה. פחות מ-100 ק"מ מקצה לקצה, זה בסך הכל אורכו. לרובכם הוא מוכר בשם 'Amalfi Road'. בקצה הצפוני של הכביש נמצאת העיירה סורנטו, היושבת בדרומו של מפרץ נאפולי, ובקצה הדרומי נמצאת סולרנו, היושבת לחוף מפרץ סולרנו. אמנם צפון איטליה נחשבת ליותר אטרקטיבית לאופנועים, אבל העורך התעקש שנבדוק מה יש בכביש הזה שמכתיר אותו לאחד היפים בעולם.
לצורך הבדיקה הצטיידנו בהונדה F6B המוכר לרובכם בתור הונדה גולדווינג באגר, אותו אספנו מסוכנות השכרה ברומא – WEBIKE. על האוטוסטרדה לנאפולי הגולד היה במיטבו. נסיעות מהירות בזוג זה לגמרי הקטע שלו. זוגתי שתחיה חסכה ממני את המרפק המסורתי הננעץ כאשר מחוג המהירות ממריא, מהסיבה הפשוטה שהיא פשוט נמנמה בשקט על הספה האחורית המרווחת.
ברגע שעברנו את סורנטו התחלנו להבין את הסופרלטיבים הנקשרים בכביש הזה.
ראשית, הכביש. אורך המסלול עמד על 94 ק"מ עד Vietri sul Mare הנמצאת בקצהו הדרומי של הכביש. לאורך כמעט 100 הק"מ הללו ספק אם היו יותר מ-2-3 ישורות העולות באורכן על 10 מטרים. הכביש כולל נתיב אחד לכל כיוון וכולל אלפי פניות. כל עוד לא היה מדובר בסרפנטינות העושות 180 מעלות ברדיוס של 3-4 מטר הגולד הסתדר מצוין, אבל בפניות הצפופות יותר התחלנו להסתכל לצדדים ולבדוק אם יש מספיק קהל שיעזור להרים את האופנוע. האספלט משובח והסלילה איכותית ברובה, אבל אל תצפו לפוצץ גזים, שכן הדרך עמוסה בתיירים שבאו להתענג על הנוף המדהים. תחברו לזה את הדרך הצרה, שבקטעים מסוימים מספיקה בקושי למעבר שני רכבים במקביל, ותבינו כי לכאן באים יותר כדי להירגע וליהנות מהנוף ופחות בגלל הכביש.
שנית, הנוף. הדרך כולה עוברת על מצוק גבוה הנשבר בחדות אל תוך הים. המצוק זרוע יער ירוק, מטעי לימונים וכפרים ציוריים הנשפכים מראש ההר לשפת הים. נמלים ציוריים מקשטים את קו החוף וספינות צבעוניות משבצות במימי הים. שקיעות עוצמתיות ובתים במגוון צבעים ימשיכו את העושר הבלתי נדלה. הגלריה תתאר את המקום הרבה יותר טוב מאוצר המילים שלי.
שלישית, הנוחות. האזור כולו הוא מרכז תיירותי שוקק. לאורך כל הדרך תמצאו בתי מלון מפנקים, בתי קפה, מסעדות, וכל מה שצריך לחופשה מפנקת. שתי העיירות העיקריות באזור – פוזיטנו ואמאלפי, משמשות כאבן שואבת לתיירים, ובהתאם המחירים. אמאלפי, שבעברה הייתה מעצמה ימית, חיה היום על מזכרות, מלונות, בתי קפה ומסעדות. השיטוט ברחוב האבן הנמתח בין קירות הקניון בו בנוי הכפר, מסביר מדוע כל כך הרבה תיירים מגיעים לכאן. לא תקבלו כאן חוויה אותנטית או משהו מהסוג הזה, אבל כנראה שאם 10 מיליון תיירים פוקדים את האזור – יש להם סיבה.
מעל אמאלפי נמצאת העיירה ראבאלו. הכביש המטפס אליה צר, ומכל עיקול נפתח נוף למפרץ מתחת ולהרים מעל. בעיירה עצמה תצפית עוצרת נשימה מעל נוף המפרץ. נקודת התצפית המפורסמת ביותר נמצאת בתוך הגינה המטופחת של וילה רופולו.
על ההרים זרועים מטעי לימונים והדרך הטובה ביותר לפגוש אותם היא בתור לימונצ'לו אבל תוכלו לקבל את הלימון בעוגות, בבישול, ואפילו בשוקולד.
בחזרה לאופנועים. אמאלפי הוא בהחלט חוויית רכיבה, לא מהסוג של פיצוץ גזים אלא יותר דרך נהדרת לבלות חופשה רומנטית. דרך אלפי הפניות אפשר לזרום בקצב שלכם, להתענג על הנוף הססגוני, לעצור לצלם או ליהנות מהפינוקים שמציעה הסביבה.
כדי להגיע למקום עומדות לרשותכם שתי אפשרויות עיקריות. ישנה טיסה ישירה לנאפולי, שם תוכלו גם לשכור אופנועים, למשל כאן. אפשרות נוספת היא לטוס לרומא, בה יש יותר אפשרויות השכרה ומגוון רחב יותר של אופנועים, ומשם להדרים כ-200 ק"מ לנאפולי אותם תוכלו לעשות על האוטוסטרדה או בכבישים העוברים לאורך רכס האפנינים המרכזי המעניקים חוויית רכיבה נוספת.
האם זהו הכביש היפה בעולם? האמת, לא השתכנענו. בהחלט מועמד ראוי, אבל בכדי לפסוק בנושא נדרשת בחינה יסודית של שאר המועמדים לתואר. כדי לתמוך בהמשך פרויקט הבדיקה של הכבישים היפים בעולם פשוט תעשו לייק לכתבה ושתפו עם חברים. אם תשתפו מספיק הכתב יזכה בנסיעה נוספת.
חלק מהתמונות פשוט עוצרות נשימה.
סקוטרמן, אני יודע שאתה עובד מאוד קשה.
אם תוכל, וזה לא יהיה טרחה גדולה, להגיע בשבילנו לעוד כמה כבישים כאלה, נודה לך מאוד