אקסטרים-אנדורו עם ג'וני ווקר

זה כבר הפך להרגל, וכמעט שהתרגלנו – אחת לכמה חודשים מגיע ארצה רוכב-על כזה או אחר, בעיקר מתחום האנדורו והאקסטרים-אנדורו. הפעם זה ג'וני ווקר, אחד משלושת הרוכבים המובילים באקסטרים-אנדורו העולמי.

ג'וני ווקר אמנם צעיר למדי – יחגוג 27 השבוע – אבל באמתחתו לא מעט תארים וניצחונות במרוצי אקסטרים-אנדורו. הוא ניצח בארצברג-רודאו, ברומניאקס, בהל'ס גייט, בטאף-וואן, בסי-טו-סקיי, ב-111 מגהוואט, ועוד. זה לא מפתיע, שכן הוא התחיל לרכב טריאל בגיל צעיר מאוד – כשהיה בן 4, ועשה זאת ברציפות עד גיל 16. בשנים שלאחר מכן הוא התחרה במרוצי מוטוקרוס ובמרוצי אנדורו קלאסי, כולל השתתפות בסיקס דייז – אולימפיאדת האנדורו, אבל מהר מאוד גילה את התחום שמדבר אליו יותר מכל – אקסטרים-אנדורו, והפך במהרה לאחד הרוכבים הבולטים – והצעירים – בסצנה. כאמור, הוא נמצא בטופ 3 העולמי ובאמתחתו ניצחונות רבים.

היוזמה להבאת ג'וני ווקר ארצה חתומה על איתמר ציפורי וחבורת Riders for Riders – קבוצת רוכבי אנדורו שמקיימת פעילויות למען קהילת רוכבי האנדורו הענקית. גורמים נוספים כמו מוסך FRT והתאחדות הספורט המוטורי לקחו חסות, וגם יבואנית ק.ט.מ, ד.ל.ב מוטוספורט, לקחה חסות על סדרת האירועים ועזרה בלוגיסטיקה ובכוח אדם לתמיכה. בכל זאת, לא בכל יום מגיע רוכב בסדר גודל כזה ארצה, אלא רק אחת לכמה חודשים…

הצטרפנו לג'וני ווקר ול-R4R ליום הדרכת אקסטרים-אנדורו ביער אשתאול, כדי לחוות קצת מאלוף בסדר גודל כזה, להעז קצת יותר בביצועי האנדורו שלנו, ואולי גם ללמוד קצת טכניקות רכיבה שאותן נוכל ליישם בעתיד.

אירופה בישראל

רצה הגורל, והביקור של ג'וני ווקר בישראל נפל על כמה ימים חורפיים במיוחד ונדירים למדי אצלנו. ביום שלפני ההדרכה שבה השתתפנו ירד גשם כמעט ללא הפסקה, ואנחנו – שישבנו בבית מול המחשב – לא הפסקנו לחשוב ולרחם על המשתתפים בקורס. במהלך הלילה ירד גם כן גשם ללא הפסקה, וכשהגענו בבוקר ליער אשתאול בסמוך למושב תעוז ותוואי השטח נגלה לפנינו במלוא תפארת החורף – הבנו מהר מאוד שזכינו לתנאי אקסטרים-אנדורו מהטובים שיכולנו לבקש, ושגם החבר'ה של אתמול לא ממש מסכנים אלא להפך – זכו לחווית אקסטרים-אנדורו אירופאית וחורפית כאילו בהזמנה. תענוג!

יום הרכיבה התחיל בסיבוב סינגלים אקסטרימיים ביער אשתאול, עם עליות בוציות ומסולעות וירידות מחליקות כמו מרגרינה. אנחנו מכירים את המסלולים האלה היטב מעשרות רכיבות אנדורו שעשינו בהם, אבל הפעם זה היה שונה. צריך ג'וני ווקר אחד שיוציא אותנו מהבית בתנאי קיצון שכאלה ויראה לנו כמה אנחנו אוהבים אנדורו, וככל שיותר קשה – יותר כיף.

על צלע הר אחד, עם ירידה חלקה ואקסטרימית אחת ואחריה עלייה בוצית ומסולעת, ווקר לימד אותנו שאפשר לשכוח ממה שידענו עד עכשיו – שעדיף שהרגליים יהיו על הרגליות, ורצוי לוחצות – ואפשר ורצוי להוריד את הרגליים לקרקע כדי לייצב את האופנוע תוך כדי התקדמות. חוקים אחרים יש לאקסטרים-אנדורו, והאתלט הזה – ששורף אלפי קלוריות ביום באימונים ואוכל 5 ארוחות מלאות ביממה – שולט בהם באופן מוחלט.

אחרי שהזענו במלחמת ההתקדמות של האופנועים על בוץ בתוך היער, ווקר לקח אותנו לשחרר את חזיר הגז שבתוכנו בסדרת עליות ארוכות ובוציות של גז. אין כמו מצערות פתוחות לרווחה של מנועי 2 פעימות וקצת התעופפויות באוויר כדי להעלות חיוך על פני המשתתפים בהדרכה. ווקר מצדו התגלה כחייכן לא קטן וכבחור סימפטי וחברותי למדי. הוא התלהב מישראל, מהרוכבים, מסצנת האנדורו שלנו, משטחי הרכיבה שיש לנו פה, ואפילו אמר שאפשר לארגן פה מרוץ אקסטרים-אנדורו עולמי. אנחנו מצדנו הסמקנו למשמע מחמאות שכאלה.

עכשיו הזמן לעבור לחלק הטכני יותר של ההדרכה. על טרסה פשוטה למדי ולא גבוהה במיוחד ווקר חידד למשתתפים טכניקת טיפוס פשוטה. אבל ידוע שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ועל מדרגת הסלע הזאת עבדנו כמעט שעה. היו גם נפילות כמובן. אחרי המדרגה – מתקדמים לרצף של 4 טרסות שבהן חשוב לתת לאופנוע להתאושש לפני תקיפת המכשול הבא. ג'וני ווקר התרשם למדי מהכישרון של הרוכבים הישראליים, ובעיקר מאומץ הלב שלהם לתקוף מכשולים. בכל זאת, עשינו שירות קרבי בצבא ורק אנחנו מבינים מה זה 'יאללה, ברבאק!'.

רוכבי אקסטרים-אנדורו הם לא פרימדונות מפונקים עם גינונים ומניירות, אלא אנשי עבודה אמיתיים שבאו מהשטח ומתנהגים בהתאם. אנחנו יודעים את זה מרוכבים אחרים מהסצנה שפגשנו, וקיבלנו הוכחה לכך גם מג'וני ווקר. רוכב מהטופ העולמי שמושך אופנועים, דוחף מאחור, מסדר סלעים ו'קיקרים' שהתבלגנו ברכיבה, ועוזר לכל רוכב שצריך עזרה. זאת אחת הסיבות שאנחנו אוהבים מאוד את התחום הזה.

תוך כדי העבודה, ככה סתם בלי התראה מוקדמת, ווקר לקח ק.ט.מ 300EXC, נתן גז, וטיפס באלגנטיות סלע ענק בקצה עלייה שאף אחד מהמשתתפים לא חלם בכלל שניתן לטפס. התגובה המידית הייתה "וואו!" אחד ענק שהדהד בכל היער ולאחריו כפיים. זה היה האות למלחמת תעוזה שבה חלק מהרוכבים בקורס החליטו שגם הם מטפסים את הסלע הזה, ויהי מה, ומסתבר שרמת האקסטרים-אנדורו בארץ טובה למדי. אוקי, אנחנו לא ברמה של ווקר, ג'רוויס וגומז, אבל לגמרי אין לנו במה להתבייש. חלק מהרוכבים הצליחו לטפס את הסלע האימתני אחרי כמה ניסיונות וקצת עזרה מהרוכבים שחיכו למעלה, חלק לא הצליחו, ובכל מקרה – הצופים נהנו מסדרת התפוצצויות, התרסקויות וגלגולי אופנועים במורד הירידה, לקול צעקות המשתתפים ולמול עדשות הסמארטפונים שצילמו בווידאו. ההיילייט של יום הרכיבה, והחוויה החזקה ביותר בהדרכה. תענוג!

את יום הרכיבה המיוחד הזה סיימנו במסיבה ב'סדנת האלופים' – סוכנות ק.ט.מ בפרדס חנה, שם יכולנו לשוחח עם ווקר בצורה א-פורמלית על בירה, נקניקייה וחברה טובה.

מעצמת אקסטרים-אנדורו

זה לא מפתיע שתוך זמן קצר ישראל הפכה למעצמת אנדורו ואקסטרים-אנדורו, כנגד כל הסיכויים האובייקטיביים. יש לנו שפע של אזורי רכיבת אנדורו – בכל רמה ובמרחקים קצרים מאוד אחד מהשני, אנחנו יכולים לרכב כמעט איפה שאנחנו רוצים בניגוד למדינות מערביות, שם שטחי הרכיבה הולכים ונסגרים, תרבות הפנאי מתעצמת ואיתה שוק אופנועי האנדורו ששובר שיאים משנה לשנה, ורוכבים רבים – גם מהכביש – מגלים את היתרונות שברכיבת אנדורו ואת גן העדן לרכיבת אנדורו שבו אנחנו נמצאים. תוסיפו לזה את הטוטאליות הישראלית שלוקחת כל דבר לקצה, ותקבלו הסבר הגיוני למדי לכך שאנחנו מתקדמים בקצב גבוה מאוד לטופ של האנדורו העולמי (אם כי יש לנו עוד מרחק רב עד לשם…).

עם הגידול העצום בסצנת הילדים באנדורו ובמוטוקרוס, זה רק עניין של זמן עד שגם מישראל יצא ג'וני ווקר אחד, שביום מן הימים ייסע לבריטניה לסדרת הדרכות לרוכבי אנדורו מקומיים. אנחנו על זה.