ההודעה של אריק ביואל, הבעלים של EBR (ר"ת Erik Buell Racing), על מכירת החברה שנמצאת בהליך פשיטת רגל, ולמעשה על חזרה לחיים, שימחה אותנו מאוד. יש הרבה מותגי אופנועים שקמים ונופלים, פושטים רגל ונקנים על ידי חברות אחרות, יש מותגים שחוזרים לחיים אחרי עשרות שנות תרדמת, אבל בביואל יש משהו מיוחד שגורם לנו ממש לשמוח.
ההיסטוריה
אריק ביואל היה מהנדס צעיר בהארלי-דיווידסון, ומרוצים תמיד זרמו לו בדם. אחרי כמה שנות עבודה בהארלי הוא פרש והקים חברה משלו שנושאת את שמו – ביואל. ב-1983 הוא ייצר את אופנוע המרוץ הראשון – RW750, לאליפות הפורמולה האמריקאית, אולם כשהאליפות בוטלה הוא החל להתמקד באופנועי כביש, כשאת המנועים הוא לקח מהארלי-דיווידסון או מרוטאקס.
בשנת 1993 הארלי רכשה 49% ממניות ביואל והפכה לשותפה פעילה בחברה, כשאריק ביואל מכתיב את הקו והסגנון. 5 שנים מאוחר יותר רכשה הארלי את רוב מניותיה של ביואל והשתלטה על החברה.
10 שנים נוספות עברו, וכניסה של מנכ"ל חדש להארלי גרמה לסגירה של ביואל מסיבות כלכליות. המנכ"ל החדש, שלא רכב על הארלי מעולם, לא הבין למה שמישהו ירצה לרכב על אופנוע ספורטיבי, הקים צוות שיבדוק את פרויקט בויאל, וטען שהארלי לא צריכה לממן את התחביב של אדון ביואל. כאמור, כמה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד, הארלי סגרה את חברת ביואל. בסך הכל מכרה ביואל במהלך השנים כמעט 140,000 אופנועים. כ-10 מהם הגיעו ארצה…
אריק ביואל לא אמר נואש, ועם השקעה של חברת BRP הקנדית הקים את EBR – אריק ביואל רייסינג – שעשתה שימוש במנועים של חברת רוטאקס, שהיא חברה-בת של BRP. גם EBR הזו חוותה קשיים כלכליים, עד שנאלצה להכריז על פשיטת רגל באפריל האחרון. כאמור, כעת רכשה את EBR חברת מתכות גדולה, והעתיד נראה טוב יותר עבור החברה והאדם שחוו טלטלות רבות וחוסר יציבות לאורך השנים.
האופנועים
אריק ביואל תמיד התאפיין בחשיבה יצירתית מחוץ לקופסה ובמציאת פתרונות הנדסיים ייחודיים לאופנועים שלו. כך למשל בחלק מאופנועי ביואל הותקן על החישוק הקדמי דיסק היקפי בקוטר גדול עם קליפר פנימי – מערכת שאמנם הגדילה את מומנט האינרציה של הדיסק, אולם חסכה את הצורך בצמד דיסקים לגלגל הקדמי והפחיתה כ-30% ממשקל מערכת הבלימה. ביואל גם מצא פתרונות הנדסיים נוספים כמו שלדה המשמשת כמיכל דלק וזרוע אחורית שמשמשת כמיכל שמן, והוא מהראשונים ששמו את מערכת הפליטה מתחת למנוע.
האופנוע הראשון של ביואל היה כאמור ה-RW750, שיוצר לאליפות הפורמולה 1 של ה-AMA בשנת 1983. ב-87 ו-88 ייצר ביואל את ה-RR1000 Battletwin הבנוי סביב מנוע ה-XR1000 של הארלי, כשבין 88 ל-90 הוא גדל ל-1200 סמ"ק.
ב-94-95 יוצר ה-S2 Thunderbolt, עם שלדת ה-RW ומנוע ספורטסטר. זו הייתה גרסת ספורט-תיור שעלות הפיתוח שלה הייתה גבוהה, אך היא מכרה כ-1,400 כלים בשנה הראשונה. ב-96-98 יוצר ה-S1 Lightning – אופנוע ספורט קיצוני. כ-5,000 יחידות נמכרו מהדגם הזה ב-3 שנים.ב-99 הדגם עודן מעט והפך ל-X1 Lightning. הוא יוצר עד 2002. במקביל יוצר ה-S3 Thunderbolt – אופנוע ספורט תיור, שקיבל גם גרסת T תיורית יותר, עם שלדת מסבך משולשים ומנוע וי-טווין 1,203 סמ"ק. ה-M2 Cyclone יוצר בשנים 97-02, כאופנוע שממוקם על הסקאלה בין ה-S1 לבין ה-S3, גם הוא עם מנוע ה-1,203 סמ"ק.
הבא בתור הוא ה-Blast, שיוצר בשנים 2000-2009 כאופנוע התקציב הפשוט של ביואל. הוא הגיע עם מנוע סינגל פשוט בנפח 500 סמ"ק. הבלאסט שימש בין היתר בהכשרות רכיבה של הארלי-דיווידסון.
סדרת ה-XB היא החשובה ביותר בליין של ביואל, וכמה כלים ממנה גם הגיעו ארצה. בבסיסם היו מנועים של ספורטסטר (900 ו-1,200 סמ"ק), ושלדת אלומיניום היקפית. בתחילה היו ה-XB9 וה-XB12. לאחר מכן התווספו ה-XB9R Firebolt הספורטיבי ואחיו הגדול XB12R. סדרת ה-XB Lightning – נייקדים ספורטיביים בנפחים 900 ו-1,200 סמ"ק, היא זו שהגיעה ארצה לתקופה קצרה על ידי יבואן הארלי-דיווידסון, יחד עם ה-XB12X יוליסס – שהיה האדוונצ'ר-תורר של ביואל על בסיס ה-XB12, שאקזמפלר בודד שלו עדיין מתגלגל על כבישי הארץ. סדרת ה-XB יוצרה ברציפות עד שנת 2009 – אז נסגרה ביואל.
דגם נוסף חשוב של ביואל היה ה-1125R הספורטיבי, שיוצר מ-2007 עד 2010. בבסיס האופנוע מנוע רוטאקס ספורטיבי שהפיק 146 כ"ס וטווח מומנט רחב במיוחד, וגם פיצ'רים כמו קלאץ' מחליק כסטנדרט. הייתה גם גרסת מרוץ – 1125RR. יחידה בודדת של ה-1125R הגיעה ארצה.
אחרי שביואל נסגרה ואריק ביואל פתח את EBR, זכינו לראות מספר דגמים. הראשון היה ה-1190RS הספורטיבי למסלול, כשאחריו מספר דגמי כביש על אותה הפלטפורמה. כמו תמיד, אריק ביואל שם את המרוצים לפני הכל. ב-2012 הרו ההודית נכנזה כמשקיעה חיצונית, אולם כאמור באפריל האחרון הודיעה החברה על הליך של פשיטת רגל.
כעת, עם הרכישה של EBR על ידי גוף פיננסי חזק, אנחנו מקווים שדברים ילכו חלק יותר לחברה המיוחדת הזאת.