גם זו דרך לעצב אגוסטה: הבליסטיק טרידנט

עד לפני כמה שנים היינו מתרגשים מכל בנייה של קפה רייסר, סקרמבלר או פרויקט שחזור סביר ומעלה. באופן טבעי סף הריגוש עולה וכבר לא מספיקה סתם עבודת שיפוץ יפה וקצת צבע חדש, ועדיין, האינטרנט מזמן לנו מדי יום פרויקטים מקסימים לרייר עליהם בזמן שהעיניים שוטפות את הפרטים הקטנים או את הצביעה המיוחדת או איזה רעיון מעניין שלא ראינו קודם.

מדי פעם צץ משהו מיוחד באמת. פרויקט כלשהו שבאמת גורם לנו לפעור פה בתדהמה, בדיוק כמו שה-Ballistic Trident של סדנת Rough Crafts הטאייוואנית גרם לנו לאבד שליטה על שרירי הלסת. וכן, זו לא טעות, טאייוואן.

הפרויקט האחרון של ווינסטון יה, הבעלים של הסדנה שממוקמת בטאיפיי, מבוסס על MV אגוסטה ברוטאלה 800RR, מה שהופך את הפרויקט הזה לאתגר עיצובי אדיר, שכן מדובר באופנוע שלפחות בעינינו גובל באומנות כבר בתצורה שבה הוא יוצא מהמפעל. מקרה קלאסי שבו יותר קל להרוס מאשר לשפר.

יה יצר אופנוע שהוא עתידני בעיצוב ובפונקציונליות שלו, אך עם קריצה חזקה לעבר. הוא שאב השראה מהפיירינג המלא (Dustbin fairing – כלומר כזה שמכסה את הגלגל הקדמי) שהיה נהוג במרוצי אופנועים בעבר ושבו עשתה שימוש גם אגוסטה באופנועי המרוץ שלה בתקופת הזהב של שנות ה-50.

השימוש בפיירינגים מסוג זה נאסר לשימוש על ידי ה-FIM בשנת 1958 מאחר והיו מסוכנים. שטח הפנים הגדול הפך את האופנוע לרגיש מאוד לרוחות צד והגביל את תנועת הכידון מצד לצד. יה מסביר שאמנם לקח את השראתו מאופנועי הגרנד פרי של אגוסטה בשנות ה-50, אך רצה לתת פתרון מודרני לחסרונות של הפיירינג, ולכן הרכיב אותו על הפרונט כך שהוא זז עם הפרונט עצמו ולא פוגע בטווח התנועה של הכידון. גם מבחינת העיצוב הוא יחסית מצומצם בשטחו ומתכנס אל מאחורי הגלגל הקדמי, ובכל מקרה ניתן להסירו בקלות ואף ישנם מתאמים מוכנים לפנס מאחור.

הפיירינג עצמו וכל עבודת החיפויים עוצבו על ידי יה במחשב, שלאחר מכן גילף בעץ תבנית ששימשה ליציקת הקרבון. העיצוב והקווים שיה יצר משתלבים זה בזה באופן נפלא, כשהקו של הפיירינג הקדמי ממשיך דרך הכנפיים של מיכל הדלק עד לקצה המושב.

בבסיס הפרויקט כאמור אופנוע מודרני מאוד עם שלדה ומכלולים ספורטיביים ואלקטרוניקה שבשנות ה-50 אפילו לא היו יכולים לדמיין. מלפנים הותקן מזלג אוהלינס מדגם FGR800 – סדרה אשר שימשה למרוצי סופרבייק עד לפני מספר שנים. מזלג חדש כזה עולה קצת יותר מהאופנוע שעומד אצלנו בחניה. מאחור הותקן בולם, גם הוא של אוהלינס, מדגם TTX.

לצורכי בלימה הותקנה מערכת שלמה של ברינגר עם דיסקים שעוצבו במיוחד כדי שיתאימו לעיצוב הכולל של האופנוע. החלק היחיד שנשאר מקורי הוא הדיסק האחורי.

את הגלגלים המחושלים עיצב יה ברוח אופנועי גרנד-פרי ישנים עם נגיעה מודרנית, ופירלי טאייוואן היו נדיבים מספיק כדי לתרום את צמיגי הדיאבלו סופרבייק – אותם צמיגים שבהם נעשה שימוש בסדרת הסופרבייק העולמית.

בסדנה הטאייוואנית לא רצו לוותר על השימושיות, ולכן לוח השעונים המקורי נשאר אבל עבר מהכידון אל מיכל הדלק. הכידון עצמו הוחלף בקליפ-אונים שיושבים בין המשולשים, כשגם הם יוצרו במיוחד עבור הבליסטיק טריידנט.

באופן מפתיע, דווקא מערכת הפליטה לא יוצרה במיוחד עבור הפרויקט. Rough Crafts פנו ל- HP Corse האיטלקית, ששמחה לתרום את אב הטיפוס למערכת פליטה שבנו עבור מנוע ה-800 של MV אגוסטה. נראה טעים במיוחד.

כמובן שהעבודה לא נגמרה שם, ומעבר לעיצוב המיוחד ישנם עוד הרבה חלקים שיוצרו במיוחד כמו יחידת הזנב והמושב המוקפד, אך המאפיין העיקר של הפרויקט הזה הוא רמת הירידה לפרטים והגימור שנראה ברמה הגבוהה ביותר, מה שבדרך כלל שמור לאופנועים בייצור סדרתי ולא לבנייה חד-פעמית. בפעם הבאה שאתם רצים להכפיש קטנוע כלשהו רק כי יוצר בטאייוואן, תיזכרו ב-Ballistic Trident של Rough Crafts. לא יודעים אם זה משנה משהו לגבי הקטנוע, אבל לפחות יהיה לכם נעים להיזכר.