דף הבית / טור / דעה: אנחנו רוצים ספורט מוטורי אירופאי או הודי?
20151015_191810

דעה: אנחנו רוצים ספורט מוטורי אירופאי או הודי?

אם אנחנו רוצים ספורט מוטורי מקצועי, אנחנו צריכים לנהוג כספורטאים; מקרה אחד קטן שעורר את זעמו של ליאור בר עמי ואמור לשמש נקודת מפנה בספורט המוטורי הישראלי

כתב: ליאור בר עמי

25 באוגוסט, מסלול דלתון, עוד יום אימונים של חבורת רוכבים לקראת עוד סבב באליפות ישראל למרוצי אספלט. כיף חיים, כמעט חזון אחרית הימים.

צהרי היום, למסלול עולים שלושה רוכבים צעירים וחסרי ניסיון – רק לטעום מעט מהמסלול, זוהי כל תאוותם. לכאורה נורמלי לחלוטין ואפילו מוערך.

אולם הרוכבים הצעירים הללו עלו על המסלול נטולי ציוד מיגון, כפי שזה נדרש תחת חוק הנהיגה הספורטיבית, והסתפקו במעיל מגן. ללא מגפיים, ללא חליפה וללא כל מיגון לפלג הגוף התחתון.

קבלו תסריט לא מופרך: אחד הרוכבים, שזוהי לו הפעם הראשונה על מסלול, מפספס את נקודת הבלימה, ממשיך ישר למשטח ההחלקה, נופל במהירות גבוהה, והתוצאה – שברים פתוחים בשתי גפיים, אובדן דם רב, סדרת ניתוחים, וצפי לתהליך שיקום ארוך שבסבירות גבוהה יסתיים בנכות וחוסר יכולת לרכב שוב אי-פעם. וזו רק ההשלכה על הרוכב.

והספורט המוטורי? כאן כבר מדובר לא בפציעה בלבד, כי אם במכת מחץ. הספורט, שנשען עד כה על כרעי תרנגולת, שהתקדם בצורה זהירה עקב בצד אגודל, שחשש מאותה החרב שהתנופפה לה מעל ראשו – ספג את אותה האבחה שתחזיר אותו 15 שנים אחורנית.

תסריט בדיוני? לא ממש. באופן שרירותי בלבד – הכל התרחש פרט לפציעת הרוכב.

*     *     *

סעיף 16 לחוק הנהיגה הספורטיבית קובע: "לא ינהג אדם נהיגה ספורטיבית אלא אם כן הוא לבוש בלבוש מגן ומצויד בלבוש מגן, כפי שקבע השר…".

סעיף 4.1 לתקנות הטכניות אותן התקינה התאחדות הספורט המוטורי בישראל, אותו גוף מקצועי שסמכה את ידו המדינה לעניין, קובע מהו אותו לבוש נדרש – וכך נקבע בסעיף: "על הרוכבים ללבוש חליפת עור מלאה או חומר שווה ערך לעור (קיימת הגדרה נפרדת – לב"ע)…". בנוסף נקבעו חובת שימוש במגפיים וכפפות – כמובן בנוסף לקסדה תקנית.

לאי-עמידה בסעיף 16 נקבעה אף סנקציה באותו חוק הנהיגה הספורטיבית משנת 2005, סנקציה בדמות סגירה מנהלית או קבועה של המסלול – או אף עונשי מאסר(!).

יהיו שיטענו, כולל הח"מ, שחוקי המדינה פטרנליסטיים, מתחקים להוות סוג של אבא, ששומרים עלינו מפני עצמנו, ומי שמם, נכון? במקרה הזה, לא נכון.

לא נכון, כי העניין החוקי הוא העניין השולי כאן. העניין הוא נקודת מבט פנימית יותר, ולא חשש מסנקציה כזו או אחרת המוליד הרגל ציות לה. מדובר בכינון 'תרבות מוטורית' – ולא כקוריוז מפוצץ, כי אם על כל הנדבכים השונים: חינוך; קוד התנהגות; ערכים. ספורט, רבותי. ספורט!.

ללא תרבות מוטורית אמיתית, כזו שמגיעה מתוכנו – מהרוכבים, ממנהלי המסלולים, ממחזיקי התפקידים השונים – לא נצליח להתקדם למקום בו כולנו רוצים להיות. אותה משאת נפש של אותו רוכב, אותה תמצית של ריגוש שנמלאת בכל אחד מאיתנו בכל מרוץ MotoGP, אותו שביב של תקווה שיום יבוא וגם כאן יהיה ספורט מוטורי כחול לבן – כל אלו תלויים באותה תרבות מוטורית. היא ורק היא צינור הייבוא הנכסף של אותו הספורט לקרבנו, ובשנייה אחת של חוסר תשומת לב, של 'עיגול פינות', של התרפקות על תרבות ה'יהיה בסדר' הישראלית, אנחנו יכולים לאבד את אותו החלום הנשגב – האידאה המוטורית.

האם כחברה חדלנו לחשוב על השלכות מעשיות של מעשינו? האם אנו מונעים אך מתוך השלכה חוקית (סנקציה) והיכולת שלנו לגבור עליה כשאף אחד לא מסתכל? אני רוצה להאמין שלא.

תמונת מצב – לאחר 69 שנים של מדינה, כיום ישנם 2 מסלולים חיים ובועטים: דלתון ופצאל. בנוסף לשני אלו, ממש בזמן כתיבת שורות אלו קורמים עור וגידים מסלולים נוספים. הספורט נמצא בנקודה פורצת דרך של צמיחה – זהירה אמנם – אך לחלוטין בת קיימא.

השלכה מעשית של היעדר תרבות; של פציעת הרוכב – מעבר לצער והכאב העמוק של אותו רוכב אומלל, במידה ואכן היה נפצע, היא חזרה לראשית הדרך. אותם מאבקים 'עקובים מדם', אותן תביעות זכות לקיים ספורט מוטורי בוגר, ראוי, תרבותי – כל אלו, כולם, הם לא בחזקת נבואת זעם בשלב זה, כי אם לחלוטין תרחיש אפשרי.

אני לא חושב שהתנהלות אירופאית היא חלום לא-בר-השגה, אדרבא – אני חושב שתרבות מוטורית מתקיימת, יכולה ואף צריכה להוות מושא הערצה וחיקוי. לעניין זה עלינו לשאול את עצמנו – האם היינו יכולים לעלות למסלול מרוצים בעולם ממוגנים במכנסי ג'ינס ונעלי בלנטסטון? הגיחוך שלוודאי עלה בכם לקריאת שורות אלו, הוא זה שצריך להנחות אותנו. גם כאן. גם במסלול של 1.6 ק"מ.

מסלול הוא מסלול הוא מסלול.

האם הדרך להבין זאת היא השוואה (שלצערי לחלוטין ניתן לעשות) בין רוכבים שנפלו וקמו במסלול בעודם ממוגנים מקסדה ועד מגף, לבין אלו שסיימו את דרכם במחלף ירקונים?

הרי כל מבט, בכל מרוץ שהוא, יחזיר אותנו לאותה הנקודה המובנת והנדרשת – מסלול רבותי הוא מסלול; נהגו בו בכבוד, הוא יהיה סלחן כלפיכם (רוב הזמן).

עזבו חוק, עזבו עונשים – בואו נהיה ספורטאים. בוא נעשה את זה כמו שצריך. בואו ניתן כבוד לספורט.


  לא למדנו מזה? (מתוך מרוץ הדראג שהתקיים בערד בדצמבר 2016)

תגובת עומר שושני, מנכ"ל התאחדות הספורט המוטורי: "מסלול דלתון שייך להתאחדות הספורט המוטורי, והמפעיל שלו כיום הוא 'יאיר מסלולים'.

מחר (חמישי) מתקיים אימון לפני תחרות וביום שישי מתקיימת במסלול אליפות ישראל בסופרבייק.

לאור התמונות שהגיעו אליי, הנחיתי כי מיד עם תום סבב המרוצים המסלול ייסגר לפעילות, וזאת עד לקיום בירור עם מפעיל המסלול.

אנו בהתאחדות רואים בחומרה חריגה מנהלי חוק הספורט המוטורי ותקנות ההתאחדות, על אחת כמה וכמה כשזה נוגע לנוהלי בטיחות כמו ציוד מיגון ובטיחות האופנועים, ונפעל ככל יכולתנו על-מנת להגיע לרמה הבטיחותית הגבוהה ביותר, ללא עיגולי פינות או קיצורי דרך. זהו הבסיס של ספורט מוטורי ותרבות מוטורית.

אני רוצה להבהיר שמעבר לטיפול שיתבצע ברמת ההתאחדות אל מול מפעיל המסלול, רוכב שיימצא עולה על מסלול בניגוד לחוק ולתקנות הבטיחות יוזמן לוועדת משמעת בהתאחדות ויורחק מכל פעילות ספורט מוטורי בישראל עד סוף שנת 2018.

רכיבות טובות ובטוחות."

אודות כתב אורח

עשוי לעניין אותך

Motorcycles sunrize project

רכיבת ראש השנה למצדה

הרכיבה למצדה על-פי אסף רחמים, צלם מערכת פול גז; וידאו דוקומנטרי קצר שמתאר את החוויה ואת הלך הרוח של הרכיבה השנתית לזריחה של השנה החדשה

תגובה אחת

  1. Pingback: Maria Smith

כתיבת תגובה

Single Sign On provided by vBSSO