הזירה המשפטית: על הונאות ביטוח

"וואלה זו מצווה לעקוץ את חברות הביטוח, אין לי שום רגשות אשם או מחשבות שניות על העניין. כל כמה שנים אני מרביץ איזו עקיצה נחמדה של כמה עשרות אלפי שקלים וממשיך בחיים שלי. ברוך השם – עד היום לא תפסו אותי, וגם אם יתפסו – מה יעשו לי? במקרה הכי גרוע לא ישלמו לי ויגררו אותי לבית המשפט". העדות הנ"ל של קובי, בחור בן 33 מאזור המרכז, רחוקה מלהיות מקרה פרטי בו רוכבי דו-גלגלי ומשתמשי דרך בכלל, מביימים תאונת דרכים במטרה להונות את מבטחת הכלי בפוליסת חובה. על פי אומדן שנערך על-ידי אגף שוק ההון במשרד האוצר, בין 5% ל-10% מהתביעות שמוגשות לחברות הביטוח הן תביעות כוזבות, ובכללן גם של רוכבי דו-גלגלי, בסכום כולל של כ-600 מיליון ש"ח בשנה.

אמנם הונאת ביטוח מהווה עבירה חמורה בדין הפלילי הישראלי, שנושאת בצידה גם עונש פוטנציאלי של מאסר, אולם בקרב הציבור הישראלי היא נתפסת כעבירה איזוטרית, פחותה משמעותית בחומרתה ביחס לגניבה רגילה. על פי נתוני סקר שערך פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין בקרב 309 רוכבי דו-גלגלי, לא פחות מ-73% מהם סבורים כי אין מקום לשלוח למאסר בפועל רוכב שהורשע בעבירה זו. עוד עולה מהסקר כי 65% מחזיקים בדעה שאין זה מתפקידה של המשטרה לחקור עבירות הונאה בתחום הביטוח.

"היקף תופעת הונאות הביטוח הולך וגדל בעולם. בישראל המצב חמור עוד יותר יחסית למדינות אחרות כמו ארה"ב ומדינות שונות באירופה, עקב תרבות של אי-ציות לחוק ואי-גילוי נאות לרשויות החוק. בישראל גם אין שקיפות מלאה בכל הנוגע להיקף תופעת הונאות ביטוח, או שישנו קושי מהותי באיסוף נתונים בגלל מורכבות הנושא", מצוין במחקר של פרופ' אסף מידני, דיקן בית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל-אביב-יפו, שנערך בשנה האחרונה בחסות קרן המחקרים בענייני ביטוח שליד אגוד חברות הביטוח. לדבריו, הגורמים העיקריים שממריצים את הונאות הביטוח הם החקיקה בישראל, שאינה מקדמת הרתעה מספקת, ואכיפה לקויה, הנובעת בין השאר מכך שהחקיקה הקיימת אינה מאפשרת לחברות הביטוח ולגורמי האכיפה לשתף ביניהם מידע חיוני שקיים במאגרי המידע.

הן כותבי המחקר והן מומחים שעוסקים בתחום הביטוח, נוהגים לחלק את הונאות הביטוח למספר סוגים עיקריים. לדברי עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, הסוג הראשון הוא תביעת נזק מהתרחשות אירוע ביטוחי שעה שאירוע זה לא אירע כלל – כמו למשל הצתות מכוונות של רכוש או ביום גניבות / תאונות של דו-גלגלי. במקרים אלו מתרחש לרוב אחת מן השניים: או שהמבוטח כלל לא נפגע אך מביים תאונת דרכים, או שהוא נפגע בנסיבות אחרות, שאינן מזכות אותו בקבלת פיצוי מגורם כלשהו, ומייחס את הפציעה לתאונת דרכים, בגינה הוא צפוי לקבל פיצוי ממבטחת הרכב בפוליסת החובה. הסוג השני הוא הפרזה בשיעור הנזק שנגרם כתוצאה מאירוע ביטוחי. בנוסף, יש גם את אלו שמייחסים נזקים שאירעו בעבר לתביעה. הדוגמה הבולטת ביותר היא שבעקבות תאונה קלה בכלי, התובע מוסיף גם נזקים מאירוע קודם. בנושא זה, המחקר מדגיש את הבעייתיות הנוספת שקיימת מצד ספקי שירותים "המעוניינים משיקולי רווח לשתף פעולה עם המבוטח ואף מעודדים אותו להתנהגות לא מוסרית", כמו למשל רופאים ומכונים בביטוחי בריאות ומוסכים בביטוחי רכב.

לכאורה, הונאות הביטוח פוגעות רק בחברות הביטוח, אולם הציבור מפספס משהו אחד, מציין עו"ד ורשה – "בסופו של יום, הפרמיות שאנו משלמים מחושבות בין היתר על-בסיס ממוצע תביעות. בהערכה גסה ניתן להגיד כי עלותן מתייקרת בכ-20% בגלל תופעת הונאות הביטוח".

לדעת כותבי המחקר, קיימות מספר דרכים באמצעותן ניתן להקטין את היקף תופעת הונאות הביטוח. ראשית באמצעות חקיקה, תוך הגדרה ספציפית של עבירת הונאות הביטוח כעבירה בדרגת חומרה של פשע. כמו כן, מצוין במחקר כי יש לקדם חקיקה לפיה לממונה על שוק ההון יינתנו סמכויות לטיפול במניעת הונאות ביטוח. בנוסף יש ליצור מנגנון של שליחת אזהרה למבוטחים בנוגע לניסיונות להונאה כדי לנסות ולמנוע הצלחה של הונאות עתידיות, כמו גם הפעלת יחידת חקירה מיוחדת בחברת הביטוח לחשיפת הונאות ביטוח.

לצד כל זאת, מוצע להעלות את מדרג הענישה ולהוריד רף ההוכחה מצד הרשות השופטת. אולם עורכי המחקר לא מסתפקים בכך. לדעתם, על מנת להתמודד באופן יעיל עם התופעה, יש להקים מאגרי מידע הכוללים פרטי רמאים מוכחים והונאותיהם על ידי איגוד חברות הביטוח, ובנוסף ליצור קואליציה או כוח משימה משותף של חברות הביטוח נגד הונאות ביטוח. במסגרת זו, על המבטחות בישראל להקצות תקציבים לקמפיינים להעלאת המודעות בקרב הציבור הרחב לנזקי הונאות הביטוח.