רוכב אופנוע שנסע ללא ביטוח חובה נתקל בבור בכביש, איבד שליטה ונפצע. עיריית ירושלים, הנתבעת בתיק, טענה להגנתה כי תושבי העיר אינם אמורים לממן את בחירתו של הרוכב לעבור על החוק ולנסוע ללא ביטוח חובה. בנוסף, העירייה טענה כי לא מדובר בבור אלא במגרעת בכביש, וביצעה ניסוי בשני אתרים דומים שבהם קילוף האספלט לא גרם להחלקות. חרף הטענות, בית המשפט דחה את עמדתה, הרים גבה לנוכח הניסוי התמוה, וחייב את העירייה לשלם לרוכב פיצויים משמעותיים, בניכוי אשם תורם שיוחס לו.
באחד מימי ספטמבר 2019, בשעות הערב, נסע התובע על אופנוע – שלא בוטח בביטוח חובה – ברחוב דרך יריחו בירושלים. לאחר שעבר את הצומת עם רחוב סולטאן סולימאן נתקל הרוכב בבור פעור בכביש. כתוצאה מכך איבד שליטה, האופנוע החליק, והרוכב נפל ונחבל. אמבולנס מד"א פינה אותו באופן מיידי לבית החולים הדסה הר-הצופים, שם אובחן שבר ברגלו הימנית. רגלו גובסה, וכעבור כשבועיים נדרש לניתוח לשיקום האזור הפגוע. לאחר שחרורו מבית החולים בסוף חודש בספטמבר 2019, כשהוא עם רגל מגובסת, עבר התובע תקופת שיקום שכללה טיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים. לאור כך, הוגשה בשמו תביעה נזיקית לבית משפט השלום בירושלים.
עיריית ירושלים טענה להגנתה מספר טענות: ראשית, הרוכב רכב ללא ביטוח חובה. התובע נסע באופנוע ללא ביטוח חובה בתוקף "והוא מבקש לחייב את הנתבעת, כלומר את תושבי ירושלים, במחדל הזה, שהוא כידוע עבירה פלילית". בנוסף, ציינה העירייה כי יש "לשתף את התובע שנהג ללא ביטוח בעצימת עיניים בעלות הפיצוי בגין אשם תורם".
שנית, טענה העירייה כלל לא מדובר בור אלא במגרעת. העירייה טענה כי לא מדובר בבור אלא במגרעת שבכביש, שלא הייתה בבחינת מפגע. לצורך כך העירייה הסתייעה בגורם חיצוני שערך ניסוי בשני מקומות בהם היה קילוף אספלט בכביש. רוכב שנשלח על ידה חלף עם האופנוע מבלי ליפול. יודגש כי אין מדובר על אותו מקום בו התרחשה התאונה.
לבסוף טענה העירייה שנסיבות התאונה שונות לחלוטין. בכתב ההגנה היא ציינה כי התובע בכלל נפל במיקום אחר, ולא באותה המגרעת. כמו כן, הוא פנה לעירייה רק כחודשיים לאחר התאונה, וכי במסמכים הרפואיים לא כתוב שהיה בור בכביש.
באשר לטענה על היעדרו של ביטוח חובה, ציינה השופטת ליאת בנמלך: "בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי היעדר ביטוח, השולל את זכות התביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אינו שולל את זכותו של הניזוק לתבוע מכוח דיני הנזיקין". לדבריה "התובע רשאי לטעון ולהוכיח את רשלנות העירייה, הגם שרכב על האופנוע ללא ביטוח תקף".
בנוגע לניסוי אותו ערכה העירייה צוין בפסק הדין כי אין בו כדי להשליך על ההערכה והמסקנה בקשר עם המגרעת בכביש המסוים. ראשית, "קיומו של מפגע אין משמעו כי אדם ייפגע בו בכל מקרה, אלא כי הוא מהווה סיכון לא סביר". שנית, "גם אם הרוכב מטעם העירייה (שעל פי עדותו הוא רוכב מיומן מאוד, בעל רישיון אופנוע כשלושים וחמש שנים) היה מצליח לחלוף על המפגע מבלי ליפול, אין משמעות הדבר כי אין מדובר בהכרח במפגע". שלישית, נסיבות עריכת הניסויים אינן זהות לנסיבות התאונה: "לא הוצגו נתונים ביחס לסוג האופנוע בו בוצעו הניסויים ביחס לאופנוע של התובע ולא הוכח כי המגרעות בכבישים שבניסויים דומות בעומקן ובגודלן למגרעת דנן".
טענת העירייה כי התאונה נגרמה בנסיבות אחרות – נשללה לחלוטין: הגרסה הראשונית שמסר התובע לשוטר שהגיע למקום היא כי החליק בעקבות בור בכביש, והשוטר אף ציין בדו"ח שהוא הבחין בבור וביקש מהמוקד ליידע בכך את העירייה על מנת שתתקנו.
השופטת פסקה כי הנתבעת, עיריית ירושלים, תשלם פיצוי כולל הוא בסך של 150,925 ש"ח, ממנו יש לנכות 20% בגין אשמו התורם של התובע, כך שעל העירייה לפצות את התובע בסך של 120,740 ש"ח. בנוסף תישא העירייה בשכר טרחת עו"ד של התובע, עו"ד תום גיצה, בשיעור של 23.4% מהסכום שנפסק.
עו"ד אסף ורשה, יו"ר ועדת נזיקין בלשכת עורכי הדין, מומחה לדיני ביטוח, מפרש את התיק: "פסק הדין מדגיש את החשיבות הקריטית של תיעוד נסיבות התאונה בכל מסמך רפואי שנכתב בעקבותיה, שכן היעדר תיעוד כזה מאפשר לנתבעת לטעון כי התאונה התרחשה בנסיבות שונות, דבר העלול לפגוע משמעותית בסיכויי התביעה. בנוסף, על אף שבית המשפט אפשר במקרה זה לרוכב ללא ביטוח חובה לקבל פיצוי, אין בכך כדי להוות הצדקה לוותר על ביטוח חובה, שהוא גם חובה חוקית וגם מגן כלכלי משמעותי. במקרה שבו אין צד ג' שניתן להטיל עליו אחריות לתאונה, לרוכב לא תהיה עילה לתביעה, ובמקרה של פגיעה בהולך רגל, הרוכב עלול לשאת במלוא האחריות ולשלם את הפיצויים מכיסו".

מקרה מעניין ביותר!
רוכב ללא ביטוח חובה הוא טיפש לכל הדעות.
למזלו, האשמה (למעט התורמת) לא הייתה שלו.