חוויה: מוזיאון המכאניקה של ניקוליס בוורונה איטליה

כתב וצילם: יגאל שפילמן

הכניסה למוזיאון ניקוליס בעיירה האיטלקית ורונה לא מרמזת על העושר האצור מאחורי קירות הזכוכית. מבנה מלוטש והייטקי – כל כך שונה מכל האטרקציות הממוסחרות באזור המתויר של אזור אגם גארדה-ורונה-ונציה. באמצע אוגוסט, שיא עונת התיירות, החניה (ללא תשלום) הייתה ריקה. בדיקה באתר מראה שהמקום אמור להיות פתוח. הוא באמת פתוח, רק שאחרי הדוחק והצפיפות שמלווים את שיא עונת התיירות בצפון איטליה, האווירה במוזיאון מרגישה כמו פאטה מורגנה. שקט, רגוע, ממוזג ובלי תיירים.

כבר בכניסה הלב מתרחב והריאות מתמלאות. לא יודע מה הכה בי יותר – המזגן או שורת המכונות המוטוריות שיוצרו כשמחוג השנים עוד היה על 18. מכונות צרפתיות כמו הDarracp Phaeton 1898- עם 5 כ"ס, ה-Aventure מ-1882 שבכלל היו לה פדלים ולא מנוע בעירה פנימית, ואבי אבות האופנועים – תלת אופן בשםDe Dion Bouton  עם מנוע צילינדר בודד שהפיק 2.75 כ"ס ומהירות סופית של 50 קמ"ש שהיו, אני מאמין, עוצרי נשימה ב-1898.

המוזיאון של ניקוליס, על ארבע הקומות שלו, מכיל כמות בלתי הגיונית של מוטוריקה על כל גווניה. מכוניות ואופנועים נדירים, במצב 'לא ראה שטח', עם פירוט קצר שמתאר כל מוצג. כמעט הכל איטלקי, כשפה ושם השתרבבו להן מכונות משאר העולם.

מביני עניין (לצערי אני לא כזה…) ימצאו במקום כמה תכשיטים שלא תראו בשום מקום אחר כמו ה-Motrice Pia – מנוע הבנזין הראשון שנרשם כפטנט על ידי אנריקו ברנדיני ב-1882, או איזוטה פרנצ'יני 1929 ששווה מיליונים, ולנצ'יה אסטורה 1000 מיגלה שנבנתה במיוחד עבור נהג המרוצים האגדי לואיג'י וילורוסי.

בקומת האופנועים ציר הזמן של התצוגה מתקצר. יש כמה כלים בודדים, בעיקר של מותג פיג'ו, מהעשור הראשון של 1900. אבל עם שרשרת הינע עשויה עץ, המרחק בין אופניים לאופנועים לא היה גדול. שנות ה-20 התחילו להיות מעניינות יותר עם תצוגה אבולוציונית של מוטוגוצי, בנלי, דוקאטי, בימוטה, FB מונדיאל, ג'ילרה ועוד מספר יצרנים קטנים שנבלעו בין דפי ההיסטוריה.

האופנועים מסודרים זה לצד זה בסדר כרונולוגי, וממש ניתן לראות איך משנה לשנה התפתחו המנועים, השלדות והמתלים. חוויה מדהימה עבור חובבים, חוויה מיסטית עבור אלו שגם מבינים במכניקה ומסוגלים 'לקרוא' ולהבין את ההנדסה שמאחורי המוצר.

גם לתרבות האופניים יש מקום של כבוד – כל האבולוציה של האופניים פרושה בפני המבקרים, החל מאופני עץ שנראים כמו מאובן, דרך האופניים המוזרים עם הגלגל הגדול מלפנים, ועד לראשית אופני הכביש המודרניים.

איטליה היא גן עדן לחובבי מוטוריקה ומכניקה. המותגים הנחשקים ביותר בעולם נולדו בה, ולכל אחד מהם יש מורשת, מוזיאונים ותצוגות מרהיבות. מה שיפה ומיוחד במוזיאון של ניקוליס הוא העושר הרוחבי. לצד המכוניות והאופנועים מכל מגוון המותגים האיטלקיים, תמצאו מאות הגאים של נהגי פורמולה, מהגאי עץ ועד ההגאים המודרניים מרובי הכפתורים (מדהים לראות את ההתקדמות ההנדסית רק בזה..), מאות פנסים, לוחות שעונים ואף מנועי מטוסים, לצד מצלמות, תיבות נגינה, טלסקופים ועוד.

ארבע קומות המוזיאון דחוסות בכל טוב, הכל נראה מוכן לשימוש, ואם יש בכם טיפת תשוקה לעולם הזה – מובטחת לכם חוויה בלתי נשכחת. אם אתם מאלו שאוהבים לשפץ כלי רכב ישנים, קחו אתכם אוהל, כי אתם הולכים לגור שם.

המוזיאון של ניקוליס במספרים:

• 200 מכוניות
• 100 אופנועים
• 110 אופניים
• 500 מצלמות
• 100 מערכות נגינה
• 100 מכונות כתיבה
• 100 הגאי פורמולה 1

ובמספרים קטנים יותר: צעצועים, טלסקופים, מנועי מטוסים, כלי רכב צבאיים ועוד.

מיקום: אזור תעשייה בדרום ורונה, לא רחוק משדה התעופה של ורונה. פחות משעה נסיעה מדרום אגם גרדה. יש גם מתחמי קניות וסניף אאוטלט של דקטלון סמוכים אם צריך למצוא תעסוקה לבני משפחה שלא חולקים אתכם את התשוקה.

לאתר  מוזיאון המכאניקה של ניקוליס.

• יתרונות: חוויית מנהרת הזמן, במקום אחד מרוכז חלק ניכר מהתרומה האיטלקית לעולם המוטורי-מכני-הנדסי-עיצובי, כל המוצגים במצב 'יצא עכשיו מהמפעל', עלות כניסה שפויה – 40 יורו לזוג + 3 (4,9,13), חניה חינם, אין עומס תיירים.
• חסרונות: נמצא מחוץ לאזור המתויר של ורונה, חייבים רכב כדי להגיע אליו.

למי מומלץ להגיע?

• כל מי שדלק זורם בעורקיו (2 ו-4 גלגלים) – ביקור חובה!
• חובבי רכבי אספנות ומכניקה – אתם תתעלפו שם
• פריקים של היסטוריית הטכנולוגיה – מאוד מעשיר עם תצוגה מרהיבה של מערכות קול, מצלמות, מכונות כתיבה, טלסקופים ועוד.
• רוכבי אופניים – יש תצוגה מדהימה של התפתחות האופניים מגלגלי העץ ועד לראשית תחרויות הכביש