חוויית מסלול: קליפורניה סופרבייק סקול בסרס

היינו כחולמים

יש משהו במושג הזה שנקרא 'רכיבת מסלול' שעושה לי, כמו להרבה רוכבים אחרים, מן צמרמורת נעימה שכזו בגב, וזה בכלל לא משנה אם המסלול הזה הוא מסלול קטן בארץ או מסלול בגודל מלא בחו"ל. אם כי האחרון הוא כמובן השאיפה של רובנו – הקרם דה-לה קרם. הבעיה עם מסלולים כאלו היא שצריך לפתור אותם, כאילו היו חידה מתמטית מסובכת, מן נהרות אספלט, חלקם נראים בלתי נגמרים, שאם לא תדעו איך לצלוח אותם – תאבדו בהם ותטבעו.

על המסלול אנחנו לא עצמנו, כלומר לא אותם האנשים הרגילים שחיים את השגרה שלהם – הולכים כל יום לעבודה או עושים את מה שהם עושים ברוב ימות השבוע, חוזרים הביתה, מטיילים עם הכלב, וחוזר חלילה.

הו לא. על המסלול אנחנו רוכבי-על, אימת האספלט, מרגישים שאם רק הייתה לנו ההזדמנות, היינו מראים לכוכבי ה-MotoGP איך עושים זאת נכון ונותנים להם בראש. אופוריה אינסופית. טוב, זה כנראה מהסיבובים הבלתי פוסקים על המסלול, הם עושים לנו סחרחורת קלה ומוציאים אותנו מאיזון.

הבעיה היא שמהר מאוד הקונספציה הזו שבנינו לעצמנו בראש מתנפצת לה לאלפי רסיסים קטנים, כשרגע לפני הכניסה לפנייה פתאום עוקף אותנו רוכב שמהיר מאיתנו בכזה פער מטורף, ובזמן שאנחנו רק התחלנו את הכניסה לפנייה – הוא כבר יצא ממנה ונעלם לנו מטווח הראייה. ואז התעוררנו מהחלום.

אנחנו חוזרים מתוסכלים לפיטס, רואים את אותם רוכבים מהירים (הרי ברור שהיה יותר מאחד כזה) יורדים בנונשלנט מהאופנוע שלהם כאילו שחזרו מהליכה קלילה בפארק, בזמן שאנחנו מתנשפים בקסדה ומזיעים בתוך החליפה כאילו הרגע סיימנו מינימום חצי מרתון.

רגע, משהו פה לא הגיוני – הם גם מהירים, וגם זה בא להם בקלות? סליחה, מלצר – אני רוצה להזמין כמו שלו בבקשה!

קליפורניה דרימינג

'קליפורניה סופרבייק סקול', בית הספר המיתולוגי לרכיבת מסלול שהוקם בתחילת שנות השמונים על-ידי קית' קוד האגדי, מי שכתב את סדרת הספרים המוכרת (וברבות השנים יצאו גם הסרטים) 'Twist Of The Wrist' וספרי ההמשך – כולם מתרכזים בעקרונות ובטכניקה שעומדים מאחורי המושג 'רכיבת מסלול' באופן כללי, ורכיבת מרוצים בפרט.

אם לא שמעתם אף פעם את אחד מאותם שמות שהוזכרו פה בפסקה הראשונה – עצרו הכל, כנסו לגוגל, חפשו Keith Code ותבינו על מה מדובר: פסגת השאיפות של רוכבי מסלול רבים מצד אחד, והבסיס של הקריירה המקצוענית עבור רבים מרוכבים מוכרים ברמה העולמית, מן העבר השני.

מי שעבר בחייו הדרכת רכיבה מתקדמת במסגרת מסודרת, בין אם זה בארץ או בחו"ל, סביר להניח שנחשף למושגים, תפישות ועקרונות בסיסיים שנגזרו בצורה כזו או אחרת מתוך הספרות המקצועית ותכני ההדרכה של קית' קוד לאורך השנים, שכן במובן מסוים הוא היה אחד החלוצים בתחום ההדרכה המקצועית לרכיבת מתקדמת בעולם.

ההרשמה לשלבים 1 ו-2 של הקורס, שנפתחה בתחילת השנה דרך חברת 'יונומנט' התמלאה מהר מאוד – מספר חודשים לפני פתיחת הקורס כבר לא נותרו מקומות פנויים, ובתאריך המיועד יצאנו מהארץ קבוצה של 10 ישראלים נרגשים שעבור רובם זהו הביקור הראשון מסוגו במסלול מרוצים. לחלקנו זו הייתה אפילו הפעם הראשונה על-גבי אופנוע ספורט.

כן, ממש לא חייבים להיות 'רוכבים ספורטיביים' בשביל לצאת לקורס מסלול שכזה. למעשה, כמעט לאף אחד מחברי הקבוצה אין כיום אופנוע ספורט, למעט אחד – וגם הוא אופנוע אספנות. היתר רוכבים על קטנועים, נייקדים ואפילו קאסטומים. אנשים רגילים שחיים את החיים הרגילים שלהם, ובאו ללמוד איך רוכבים במסלול. כלומר – איך רוכבים בו נכון.

מסלול נחיתה

כשהמטוס נחת בשדה התעופה של סלוניקי השעה הייתה 3 ומשהו לפנות בוקר. משם נסענו למלון שבו בילינו את סוף השבוע, הממוקם בפאתי העיירה סרס שבצפון יוון, בואכה בולגריה. קיבלנו את החדרים מיד בהגעה ומיהרנו לתפוס תנומה קלה לפני שתעלה השמש, כשאת היום הראשון שלנו בסרס הקדשנו למנוחה מהשבוע שחלף, סיור בלב העיירה הקטנה, וכמובן איך אפשר בלי קצת אוכל מקומי. אבל יותר מהכל, את היום הראשון אפפה התרגשות שרק הלכה וגאתה ככל שהיום התקדם. כולם חיכו לבוקר המחרת, לרגע שבו נלבש את חליפות העור ונעלה לתת בגז על המסלול.

אחרי שסיימנו את תהליך הרישום באותו הבוקר, קיבלנו את המעטפה עם שובר ארוחת הצהריים ומספר האופנוע שאותו הדבקנו על מסיכת החזית, נכנסו לאחד הבוקסים ששימש ככיתת הלימוד לשיעור התיאורטי הראשון מבין החמישה לאותו היום, ובסיומו הגיע הרגע המיוחל שבו עלינו אחוזים התרגשות לרכוב על המסלול. ואז זה קרה.

אתה עולה על מסלול 'פול סייז' באורך 3,186 מטרים, גדוש בפניות טכניות, חלקן עיוורות למחצה, ואת מקומה של ההתרגשות מחליפה אט-אט המחשבה ש'איך לכל הרוחות מתמודדים עם הדבר הזה?!'. האופוריה של 'הנה אני הולך לתת לכולם בראש' מתפוגגת לה, ועכשיו כל מה שמעניין את רובנו, אם לא את כולנו, זה מאיפה בכלל מתחילים כדי לנסות ולהיות פה מהירים, ורצוי בהקדם.

נחתנו.

הפרד ומשול

את התרגולים ביצענו כשמדריכים מקומיים מלווים אותנו, מראים לנו את הקווים ובוחנים את אופן הביצוע שלנו בכל מקצה תרגול, כשעל כל 3 רוכבים מופקד מדריך צמוד לאורך כל היום. לשמחתי הופקדתי יחד עם עוד 2 רוכבים מהקבוצה של הישראלים בידיו של ספירוס קוטראס, הצ'יף דירקטור של קליפורניה סופרבייק סקול ביוון (מסלולים 'סרס' ו-'מגארה') ובקפריסין (מסלול 'אכנה'), שבסבלנות רבה עבר איתנו על כל שאלה וניתח יחד איתנו כל פנייה שביקשנו להתעכב עליה.

מיד כשירדנו מהסשן הראשון, עוד לפני שהספקנו ללכת לדבר עם שאר החבר'ה שלנו ולהחליף חוויות, קרא לנו ספירוס לשיחה קצרה על התרגול כדי לשמוע איך היה לנו. הוא עבר איתנו על הדברים שעשינו נכון ולא נכון בזמן שליווה אותנו על המסלול, וידא שאנחנו מבינים את חשיבות התרגול וענה על שאלות שעלו בעקבותיו.

כאמור, יום הקורס היה בנוי מ-5 שיעורים תיאורטיים בכיתה, כשבסוף כל שיעור קצר שכזה שארך בין 15 ל-20 דקות, עלו 2 הקבוצות של הקורס, כל אחת בתורה, למקצה של 20 דקות לתרגול מעשי של החומר התיאורטי על-גבי המסלול עצמו, כשלכל תרגול ישנם כללים שונים; כך למשל את המקצה הראשון כולו העברנו בהילוך יחיד ובודד, על-פי הנחיית המדריך, ללא שימוש כלל בבלמים. המטרה – רכיבה חלקה, מתוכננת וחסרת הפרעות מיותרות כמו התעסקות בהילוכים ובבלמים.

הנחת המוצא של הקורס, שהועבר על-ידי גרי – המרצה הבריטי שלנו מטעם בית הספר ואחד מתוך 7 מדריכים בעולם המוסמכים על ידי קוד בעצמו להעברת הקורסים של בית הספר – היא שהרוכבים באים מרקעים שונים ומרמות שונות, ולכן הוא מכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר: רישיון נהיגה על אופנוע – יש, כל השאר – אין.

הידע המועבר, ובעקבותיו התרגול, נבנה בשלבים המתכוננים כך שכל שיעור וכל תרגול יסתמכו על זה האחרון שהועבר או בוצע לפניו.

למעשה, כל מערך שיעור מתמקד בנושא אחד ויחיד, וכך גם התרגול שבא אחריו – כשהעיקרון מאחורי השיטה הוא פשוט: קח אלמנט אחד, בסיסי להבנה ולביצוע ככל הניתן, תרגל אותו מספיק בשביל להביא את עצמך לבצע אותו בקלות, בנוחות ובמינימום השקעה של ריכוז תשומת הלב לשם ביצוע המשימה, כך שבפעם הבאה תוכל להשקיע את כל כולך בפעולה נוספת שתתווסף אליו – וחוזר חלילה.

לחבר את הנקודות

עיקרון מרכזי שחזר על עצמו בכמה הזדמנויות במערכי השיעור היה חיבור בין הנקודות השונות במסלול כדי ליצור קו רכיבה אידיאלי על גבי המסלול, כלומר כזה שבו נימנע מפעולות היגוי מיותרות או שגויות, משמע נהיה חלקים יותר ברכיבה שלנו, וכפועל יוצא מזה – יאפשר לנו להיות מהירים יותר בתוך ובין הפניות.

ואכן, באופן לא מפתיע בכלל, התרגולים של חיבור הנקודות בשלבים השונים לאורך היומיים הללו הוכיחו את עצמם כיעילים במיוחד.

אבל אצלי בראש צירוף המילים Connecting The Dots נתקע על משהו הרבה יותר גדול מזה; כל שיעור וכל אלמנט שאפשר לעבוד עליו בנפרד, ללמוד ולשפר אותו כיחידה עצמאית – הוא מן נקודה שכזו, שיש לה גם מספר שמופיע לידה, כמו בציורים לילדים שבהם צריך לחבר בין המספרים לפי הסדר. רק שפה במקום לקבל בסוף צורה של פיל או של ארנב, ככל שמחברים יותר ויותר נקודות לפי הסדר הנכון – כך מתגלה תמונה ברורה יותר של איך ניתן להפוך לרוכב טוב יותר. מהיר יותר.

אם לא תחבר בין הנקודות בסדר הנכון, או שתדלג על חלק מהן, רוב הסיכויים שתקבל תמונה שמזכירה יותר את הרוכב ההוא שעקף אותך בסיבוב כאילו היית קונוס בצד הדרך.

מסלול המראה

אחד הדברים שהעסיקו אותי לפני הקורס ועד לסוף מקצה התרגול השני של היום הראשון של הקורס, היה מה לעשות עם העובדה שיש לי כבר הרגלים ישנים בכל מה שנוגע לרכיבה בכלל ולרכיבה במסלול בפרט. היה בי חשש מסוים שאם לא אצליח להשתחרר מאותם הרגלים, לא אצליח לשפר שום דבר ולמעשה לא אשיג את המטרה שלשמה באתי – לשפר את יכולת הרכיבה שלי.

אבל אז לשמחתי הגיע סוף המקצה השני. ספירוס הוריד את הקסדה, ניגש אלי ושאל אותי: "בשביל מה אתה זז מצד לצד על האופנוע? זה לא היה חלק מהתרגול". התחלתי להסביר לו שזה הרגיש לי יותר נכון, אך הוא מיד קטע אותי ואמר באנגלית עם מבטא יווני: "רכיבה מהירה מגיעה מפה" – והצביע על הראש, "לא מפה" – והפעם הצביע על הבטן.

אמרתי לשמחתי – כי זה בדיוק מה שהייתי צריך בשביל לזרוק לפח את כל מה שהיה לי בראש לפני כן ולהתחיל להיצמד לתכנים של הקורס ולתרגול כמו שהוגדר לנו בכל שלב ושלב. הדבר היחידי שנישאר מהרוכב שבי מלפני הקורס הוא הביטחון שהאופנוע שמתחתיי לא יעשה דברים מוזרים שלא ביקשתי ממנו לעשות. כל השאר – דף חלק.

ככל שהיום התקדם, מתרגול לתרגול, יכולתי להרגיש את השינויים בעקבות המידע והכלים החדשים שניתנו לנו לשם ביצוע המשימה. כמעט כל הקפה הפכה למהירה יותר מזו שלפניה – וזה לא שהייתי צריך להתאמץ במיוחד בשביל שזה יקרה. להפך, עם כל הקפה המאמצים שהשקעתי בביצוע התרגול הלכו ופחתו, הרכיבה נעשתה נוחה יותר, קלה יותר – ולכן גם מדויקת ומהירה יותר. אותה המגמה בדיוק המשיכה גם ביום השני, בקורס מספר 2 – שהוא המשך ישיר של הקורס הראשון.

"אני על המסלול הנכון", חשבתי לעצמי בהקפה האחרונה של אחד המקצים, ולא התכוונתי למסלול סרס עצמו.

אגב נוחות וריכוז, אני חייב להגיד מילה טובה על הקסדה שאיתה רכבתי, השארק Race R-Pro שעליה כבר כתבתי בעבר, אבל זו למעשה הייתה הפעם הראשונה שעליתי איתה על מסלול בסדר גודל שכזה, עם ישורת ארוכה שמאפשרת להגיע למהירות גבוהה באמת, ובכלל – לעבוד איתה על מסלול כזה זה סיפור שונה.

מהרגע הראשון כבר ידעתי שהיא שקטה מאוד ונוחה מאוד, אבל כשאתה רוכב יום שלם בכזו אינטנסיביות, יש לשקט ולנוחות האלו אחלה ערך מוסף – הם שומרים אותך יותר בפוקוס בזמן הרכיבה, מה שמעייף הרבה פחות, בעיקר מנטלית. מאוהב בקסדה הזו.

תוצאות זה (לא) הכל בחיים

ביוון לא מדדו לנו זמנים על המסלול, ולמען האמת זה גם לא ממש שינה לנו כמו שאפשר היה לחשוב. השיפור בזמנים הורגש בכל שלב כמעט; גם אנחנו יכולנו להרגיש את השיפור בביצועים ובזמנים של עצמנו מבלי לבצע שום מדידה, וגם מי שצפה בנו מהצד, או במקרה הזה – חברי הקבוצה שהסתכלו האחד על השני בזמן שחלק רכבו וחלק נחו, שכן השיפור לאורך 2 ימי הקורס היה עקבי ורצוף.

לא עברו שבועיים מאז שחזרנו לארץ, ויצא שביקרתי במסלול פצאל שבבקעה ליום רכיבה שלם, הזדמנות מצוינת לתרגל את מה שלמדתי בקורס. את המקצה הראשון, בכל מסלול ועם כל אופנוע, אני תמיד עושה לאט ובקלות, נותן לצמיגים ולי להתחמם קצת, בוחן את מצב המסלול והאספלט – נכנס לעניינים בהדרגה, וזה גם מה שעשיתי הפעם. עד כאן לא היה שום דבר מיוחד בשבילי. אבל  אז פתאום קלטתי שאני למעשה מתרגל בדיוק את מה שעשיתי בקורס רק לפני שבועיים. אחד לאחד.

אף אחד לא אמר לי מה לעשות, אף אחד לא חיכה לי בסוף המקצה כדי לתת לי פידבק על איך אני רוכב, ובכל זאת תפסתי את עצמי עובד שלב אחר שלב על אותם העקרונות והכלים, רק שהפעם זה היה על מסלול פה בארץ. ולא זאת בלבד – אלא על מסלול שהייתי בו כבר לא מעט פעמים בשנה האחרונה וכבר הספקתי להכיר אותו היטב.

האמת? זה לא רק הרגיש נכון יותר, זה גם עבד.

בכל מקצה פתרתי לפחות נקודה בעייתית אחת שהקשתה עליי להיות מהיר וחלק ברכיבה על המסלול; פעם זו הייתה נקודת בלימה לפני פנייה מסוימת, פעם זה היה הקו הנכון יותר לביצוע פנייה אחרת. לאט לאט המשוואה התחילה להיפתר כמעט מעצמה, ולמרות שהשמש עלתה והחום החל להקשות על המשימה, פתאום הרכיבה המהירה נעשתה קלה – או שיותר נכון להגיד, הרכיבה המאומצת הפכה להיות קלה יותר, נוחה יותר, משוחררת יותר, וככל שנהיה לי קל ונוח יותר, כך נהייתי מהיר יותר. איך אני יודע? הרגשתי.

נו בסדר, וגם כי מדדתי לעצמי זמנים.

ואני אומר לעצמי: אם זה השינוי בתפישה והשיפור ביכולת הביצוע שהצלחתי להשיג כל-כך מהר באמצעות שני השלבים הראשונים של הקורס, אני לא יכול שלא לתהות מה יעשו לי שלבים 3 ו-4 שלו, אך אין לי ספק שהם רק יתרמו לי עוד ידע, הבנה והזדמנות נוספת לחוות את המסלול המאתגר של סרס. לא יודע עדיין איך ומתי זה יקרה, אבל אני על זה.

שאלות ותשובות

כמו שכבר כתבנו כאן, ההרשמה לקורס מתבצעת דרך חברת יונומנט הישראלית המציעה לרוכבים ישראלים את הקורס כחבילה שכוללת גם מלון, הסעות מהשדה וחזרה, ולמעוניינים – גם את הטיסות (אינן כלולות במחיר החבילה) אפשר להזמין דרכם.

עלות הקורס היא 1,400 יורו והיא כוללת את שלבים 1 ו-2 של הקורסים המוצעים על-ידי קליפורניה סופרבייק סקול, הנפרשים על-גבי 2 ימי רכיבה במסלול (סרס או מגארה, על-פי תכנית הקורסים הזמינה באתר החברה), את ההסעות כפי שהוזכר, לינה במלון הכוללת ארוחת בוקר, ושימוש באופנועים שכורים, כולל צמיגים, דלק וטכנאי צמוד.

• ש: על מה רוכבים?
• ת: אופנועי ספורט של 'הונדה' מסוג CBR600RR או CBR1000RR.

• ש: איך בנוי הקורס?
• ת: בכל שלב ישנם 5 שיעורים תיאורטיים קצרים בני 15-20 דקות שאחריהם יוצאים למקצה תרגול של 20 דקות במסלול. ישנם 4 שלבים, שכל אחד מהם הוא דרישת חובה לבא אחריו. בסוף שבוע אחד עושים בדרך כלל את שלבים 1 ו-2 או את שלבים 3 ו-4 שמתקיימים לרוב במקביל: 1 ו-3 מתקיימים ביום הראשון, 2 ו-4 מתקיימים ביום השני.

• ש: עם איזה ציוד רכיבה צריך להגיע?
• ת: חובה לעלות למסלול עם חליפת רכיבה (חלק או 2 חלקים שניתן לרכוס יחדיו), מגפי כביש, כפפות ארוכות וקסדה מלאה.

• ש: אין לי חליפת רכיבה. האם עלי לקנות לפני הקורס?
• ת: ממש אין צורך להוציא כל כך הרבה כסף בשביל נסיעה אחת. ניתן לשכור במקום ציוד רכיבה (חליפה, כפפות ומגפיים) בעלות של 20 יורו ליום. בכל מקרה יש להגיע עם קסדה מהבית.

• ש: מה עם אוכל?
• ת: ארוחת בוקר במלון כלולה, יש ארוחת צהריים בקפיטריה שבמסלול (ביום שלפני הקורס סוגרים פינה עם איזה גירוס או שניים ב-2 יורו כל אחד), ובערב יוצאים למסעדה מקומית כולם יחד ואוכלים כיד המלך ב-20 יורו.

• ש: הקורס באנגלית, אבל האנגלית שלי לא משהו. אני יכול להשתתף?
• ת: בגדול כן, אך מומלץ להתייעץ קודם עם גולן מחברת יונומנט.

• ש: יש צלם במסלול?
• ת: כן, שישמח לצלם אתכם תמורת 25 יורו לכל יום בנפרד (50 ליומיים).

• ש: בטוח יש אותיות קטנות. מה פספסנו?
• ת: צריך לרכוש ביטוח מתאים שכולל כיסוי על-פי דרישת הקורס, עלה לנו 90 שקלים, וגם בזה יונומנט עזרו לקשר אותנו למבטח המתאים בארץ. בנוסף, רוב הטיסות הישירות לסלוניקי הן מסוג לואו-קוסט, מה שאומר שבמחיר הכרטיס לא ניתן לשלוח מזוודה גדולה. מומלץ לשים לב ולהוסיף במידה ומעוניינים (כמובן בתשלום מוזל מראש דרך האתר, ולא במחיר מלא בשדה התעופה).

• ש: אז מה צריך בשביל להירשם לקורס?
• ת: 1,800 יורו (קורס, טיסה, ביטוח, תמונות וכסף לבזבוזים) בחשבון הבנק, רישיון נהיגה בדרגה A, וטלפון או מייל ליונומנט כדי לשריין מקום בקורס.

הכותב היה אורח של חברת יונומנט בקורס של קליפורניה סופרבייק סקול במסלול סרס, יוון.