כתבו: רועי ועידו קניון
רועי ועידו קניון, בני 27 ו-29 ממושב בני עטרות, חיים ונושמים את העולם המוטורי ואת השטח מגיל אפס. ג'יפים וטרקטורונים תמיד היו אצלם בבית, וב-10 השנים האחרונות גם אופנועי אנדורו שאיתם הם מטיילים בארץ – לפעמים טיולים ארוכים של ימים, כולל חוצה ישראל. רועי ועידן מטיילים בימים אלו באירופה וחוצים אותה על-גבי צמד אופנועי אדוונצ'ר גדולים, כשהם רוכבים בשטח במסלול ה-TET – Trans Euro Trail. אנחנו נלווה את המסע הזה, וצמד האחים ידאגו לשלוח לנו עדכונים שוטפים.
* * * * *
אחרי שברחנו מהחום בדרום ספרד, חצינו את הגבול לפורטוגל במרכז המדינה בתקווה כי מנקודה הזו וצפונה הטמפרטורות ירדו משמעותית. כל ההתקדמות של ימים אלו נעשתה בתכנון לפגוש את גיא ויונתן – חברים טובים של רועי ורוכבים מנוסים גם הם – שיצטרפו אלינו. איך יצטרפו? על אילו אופנועים? מתי? התשובות לשאלות האלו לא היו סגורות עד לרגע האחרון כשמצב הקורונה במדינה ובאירופה משנה את התוכניות בכל שעה. קבענו שהמפגש יהיה בצפון פורטוגל ונראה מה הם יצליחו להשיג. בינתיים אנחנו התקדמנו ופורטוגל לא קיבלה אותנו 'בזרועות פתוחות'.
את מכלי הדלק החיצוניים שלנו החזרנו לארץ בהזדמנות הראשונה, אחרי שהבנו שדלק הוא לא בעיה באירופה. כך גם חשבנו על פורטוגל. בדרך לפורטוגל בדקנו לגבי תחנות דלק ותכננו לתדלק אחרי שנעבור את הגבול. היה יום ראשון, אבל לא נתקלנו בבעיה של דלק ביום השבתון שלהם, עד פורטוגל. הגענו לתחנת דלק בכפר שתכננו עם 40 ק"מ בטווח שהאופנוע מראה על הצג עד לסוף הדלק. שם גילינו שגם בשנת 2021 אין עדיין יכולת לתדלק עם כרטיס אשראי בכל מקום.
התחנה הבאה מרוחקת עוד 20 ק"מ משם, אך גם שם לא ניתן היה לתדלק כי התחנה סגורה ואין מכירה באשראי. התחנה השלישית נמצאת כ-24 ק"מ מאיתנו, והאופנוע של רועי כבר מראה 20 ק"מ טווח ואצל עידו מראה 30. מייאש. ניסינו למצוא מקומיים לסיוע, אך ללא הצלחה, אז החלטנו לנסוע ולהאמין שיהיה בסדר. רועי נסע 8 ק"מ כאשר הצג מראה על 0 ק"מ טווח והיה מוכן עם יד שמאל על הקלאץ' לרגע כיבוי המנוע. לבסוף הגענו לתחנה פעילה ולאחר התדלוק גילינו שנשארו במכל 160 מ"ל בלבד של דלק. גם בסוף המסע יש הפתעות. הגענו לעיירה שבה תכננו לישון, והבנו שאת גיא ויונתן כבר לא נפגוש היום. מצאנו נקודה מדהימה לישון בה, לשון שנכנסת למרכז של אגם. הרגשה של אי סביבנו.
בזמן הזה גיא ויונתן נמצאים בפורטו עם אופנוע אחד ביד ומחר בבוקר יחפשו אופנוע נוסף. זה כלל לא היה פשוט למצוא חברה שתשכיר אופנועים שאפשר להיכנס איתם לשטח ושיהיו גם מותאמים לרכיבה בשטח. הם הבינו שלא יהיה מקום שייתן מענה באופן מלא והם יצטרכו לקחת סיכון וקצת עזרה של 'יהיה בסדר'. בבוקר הם הודיעו שיש אופנועים ויסתדרו עם מה שיש (אופנועים מצוינים, בתקוה שלא ישברו בהם כלום). קבענו בנקודה צפונית על המסלול שלנו, אנחנו נגיע בשטח והם בכביש.
את הרכיבה התחלנו בשביל ולרגע חשבנו שאנחנו בגולן – סלעי בזלת ענקיים בדרך, עוברים דרך גדרות בקר ומטפלים בכמה דרכים סגורות שהיו לנו אך מצאנו להן פתרון. ואז הגיע המפגש – אנחנו הגענו לנקודה שקבענו ומחכים, שומעים ורואים אופנועים מהצד השני של הגשר. יונתן יספר שהם עצרו שם וראו בהתרגשות במיקום ששיתפנו שאנחנו מהצד השני של הגשר. מגיעים, מתחבקים, בעיקר לא מאמינים שזה יצא לפועל, משום שהדרך הייתה רצופה בבעיות שרק הם ידעו לספר עליהן. משם המשכנו מעט על השביל ומוצאנו מקום לאכול בו ארוחת ערב ולישון. תדרכנו את שני החברים על השגרה שלנו ואיך היא נראית והשלמנו חודשיים של סיפורים עמוסים אירועים בארץ ובחו"ל. האמת, החבר'ה נתנו זריקת אנרגיה מטורפת והרגשה של בית. הם גם דאגו לצייד אותנו במלאי חדש של קפה שחור, ואנחנו מוכנים לדרך המשותפת בחבורה גדולה יותר.
בבוקר התארגנו ויצאנו לרכיבה, כאשר התכנית היא לעשות דרך פשוטה כדי לבחון את האופנועים שלהם. אך רצונות לחוד ומציאות לחוד. די מהר נכנסנו לשביל צר מאוד בין שיחים ואבנים שגרם להם מהשנייה הראשונה לבחון את הכלים – ארגזי הצד של האופנועים המושכרים התחילו לחטוף אבל עמדו במשימה. הבנו כולם שיש עם מה לעבוד. האופנועים לא יעצרו שני בחורים מלאי נחישות ורצון להרפתקה.
מהר למדי הגענו למקטע מדהים בשביל מעל נהר הדורו שהגיע לתצפית גבוהה מעל פרסה שהנחל עושה. כל הדרך הייתה משהו שלא חווינו בשבועות האחרונים בדרום ספרד והחום שהיה. נהר הדורו הוא הגבול בין ספרד ופורטוגל, ועל התוואי שלו הדרך ממשיכה לכיוון מערב, שם הגענו למקטע שכנראה נשאר מאז שהיה גבול בין שתי המדינות. מספר קילומטרים של גבעות שבתוואי הגבול אין עצים, אין גדר או משהו שמראה שזה הגבול. זהו שביל רחב מאוד, בצד אחד ספרד, מהצד השני פורטוגל, ואנחנו רוכבים בדיוק אמצע עם חיוך גדול על הפנים. בערב התארגנו שוב על ארוחת ערב מפוארת, עכשיו כשיש הרבה ידיים עובדות.
ביומיים הבאים יונתן וגיא חוו ביחד איתנו הרבה עליות, ירידות, דרדרת, חציית נחלים עם צמיגי כביש, שבילים צרים בתוך הסבך, קיצורי דרך שהסתבכו בעלייה – כל הטוב שאפשר להציע ברכיבת שטח. חצינו את צפון פורטוגל על רכסים גבוהים מלאים בטורבינות רוח, ולאחר החציה של הגבול הגענו לאגם ענק, שבגלל הקיץ מפלס המים בו ירד מאוד והרבה חול נחשף. נכנסנו עם האופנועים לנקודה על השטח החשוף ושם התמקמנו ללילה. פעמים רבות התעוררנו בבוקר כשהכל רטוב מסביב מהטל. הפעם היינו פשוט בתוך ענן, וזה עוד לא קרה לנו בעוצמה הזו. לא ראינו את קו המים שרק אתמול היה כ-30 מטרים מאיתנו. השמש עלתה והתחלנו לראות את פסגות ההרים שמסביב. התלבשנו חם, שתינו קפה והמתנו שהענן הכבד יתפוגג. זה לגמרי אחד מהרגעים שנזכור מהמסע.
משם בילינו בצפון ספרד במשך יומיים נוספים ואחרונים יחד, שאופיינו בשינויים ובלת"מים. בדרך לקו חוף המערבי של ספרד ושל היבשת כשנכנסנו לשטח הייתה ירידה קצת יותר מסובכת מהרגיל. שם האופנועים השכורים איבדו כל אחד חלק קטן, אז עצרנו ביער לשעה של תיקונים. משם המשכנו לקו החוף המערבי של אירופה – חצינו את כל היבשת! חגגנו את השמחה בארוחת שישי בעיר נמל קטנה, אך השמחה לא נמשכה יותר מימים בודדים, משום שכבר בשבת בבוקר הגשם הגיע בכל הכוח. קיפלנו את הדברים ונסענו מזרחה במטרה לחמוק ממנו.
כשהגשם חלף רצינו לחזור אל השטח למקטע אחרון לפני שהחברים עוזבים אותנו למחרת. המקטע הזה היה קצר משתכננו, החל בירידה תלולה מאוד עם דרדרת משמעותית, והאופנוע של עידו נפל על הצד, הפלטה שמחזיקה תיק הצד קיבלה את כל ה-250 ק"ג של האופנוע, לא עמדה בעומס ונשברה למספר חתיכות. בכפר הקרוב ניסינו לתקן אותה כדי שנוכל להמשיך למחרת. עידו פתח את סדנת התיקונים שלו, כמה דבקים עשו את העבודה ואפילו דיברנו עם החברה שישלחו לנו פלטה חדשה לברצלונה בהמשך – ככה זה שירות לקוחות של חברה אמריקאית.
ערב אחרון ביחד אחרי שבוע משותף ולמחרת נפרדים לשלום אחרי שמסדרים את כל הדברים. היה תענוג אמיתי לשמוע מחברים קרובים איך זה נראה ונשמע בעדכונים ואיך זה לחוות את זה איתנו ביחד. הם קיבלו כמעט את כל הסוגים והמינים של האירועים בטיול, וקיבלנו יחד חבילה גדולה של חוויות וצחוקים לכל החיים.
אנחנו ממשיכים ל-10 ימים אחרונים בהם נחצה את צפון ספרד ממערב למזרח, כולל את רכס הפרינאים. מבלי להמעיט בחוויה המשותפת עם החברים, למדנו והבנו שמסע כזה יכול להיות מקסימום 4 אנשים, לא יותר זה בטוח.
על המקטע האחרון של הטיול ועל סיומו – נספר בחלק הבא.