דף הבית / טיולים / "יומני היקר" – 3 ימים עם הבורגמנים
DSC_1452

"יומני היקר" – 3 ימים עם הבורגמנים

קטעים מתוך היומן שלא באמת נכתב על נסיעה שבאמת ובאמת הייתה

צילום: מוישיק קובי

9 בנובמבר, 2015

יומני היקר, הבוקר נגמר החלב במקרר. גיליתי את זה כשכבר מזגתי את המים החמים לכוס. התחושה היא כאילו הקארמה לא סתם סוגרת איתך חשבון, היא עושה את זה בחיוך זחוח. היא כנראה הרגישה שהיא קצת הגזימה כי בהמשך היום אביעד שלח לי הודעה והציע לי להצטרף לטיול מועדון לאילת לשלושה ימים. בדקתי עם קוריצה* והיא כמובן אישרה השתתפות מיידית. אני כותב לך עכשיו כשאני כבר במיטה. נזכרתי ששכחתי לקנות חלב.

12 בנובמבר, 2015

היום חשבתי על זה שאני לא סגור בעצם על איזה מועדון מדובר. התקשרתי לאביעד, הוא ענה "מועדון בורגמן". חשבתי שהוא צוחק. הוא לא. אני מתחיל להכין את הבדיחות לכתבה. בכל זאת, מועדון בורגמן מורכב מפורשי מועדון "עד 120", אתה יודע, אלה שהתאכזבו ממועדון "עד 130" שבעצמו בכלל הורכב מיוצאי תת-מועדון "הרגועים" ב"מועדון האופנועים הישראלי". יהיה מעניין.

18 בנובמבר, 2015

מחר נוסעים. בדיוק סיימנו לארוז. כלומר, אני לקחתי שתי חולצות, תחתונים ומברשת שיניים, וקוריצה השלימה בתכולה של ארון בינוני מאיקאה. מעופר אבניר עדכנו אותנו היום שהבורגמן הדגמות יהיה מוכן רק מחר בבוקר. אני עייף מהאריזות, אז נסיים פה.

היי דרומה לאילת...
היי דרומה לאילת…

19 בנובמבר, 2015

איזה מפלצת הבורגמן הזה. כאילו קטנוע נטול מודעות עצמית. איכשהו יצא שבערך שעה וחצי אחרי שהמועדון שהזמינו אותנו לסקר טיול שלו יצא לדרך מלטרון, אני רק יצאתי מדרום תל אביב לכיוון יהוד לאסוף את קוריצה. כל הדרך אני תוהה איך עם כל הגודל הזה (יש פה מושב יותר גדול מהספה שלי בסלון!) אני מסביר לקוריצה שנצטרך לצמצם קצת בבגדים. שעה אחרי ועם טי-שירט אחד פחות, התחתונים שלגופי בלבד ואצבע בתור מברשת שיניים (קוריצה ויתרה על היתר בשבילי) אנחנו עפים על 6 דרומה, מצערת על העצר ומהירות קבועה שהיא כמו חצי מעגל. בבוקר חשבתי שדווקא יצא לנו טוב, כי נסיעה בשיירה גדולה, ועוד של מועדון בורגמן, תהיה איטית להחריד ותבאס לי ת'טיול, אז לתפוס אותם כבר בדרום יהיה טוב, בול בזמן למעלה עקרבים לקצת אקשן צמצמים. באסה, פספסנו אותם. לא נעים, אז הענשתי את עצמנו וטסנו את הכביש המדהים הזה בלי כמעט לשים לב לנוף. את הראשונים, או יותר נכון האחרונים, פגשנו בדיוק לפני חצבה.

המאסף הציג את עצמו בתור רונן קרנף ושלח אותנו לכיוון עין יהב לחוות האנטילופות. בדרך מצאנו אותם בתחנת דלק. מלא קטנועי ענק בכל צבעי הקשת שבין שחור-אפור-לבן ומסביבם רוכבים במעילים צבעוניים ובעיקר קסדות לבנות.

וואלה יומני, מדובר בחבורה מצחיקה למדי, הבורגמניסטים האלה. רובם בזוגות, חלקם הגדול בחליפות תואמות, קטנועים עם מזוודות צד, ארגזים אחוריים, ארגזים קדמיים, תחתיים, רמקולים ומלא פסי LED בכל מקום. וכולם מבסוטים רצח. כפי שצפיתי הגיל הממוצע היה נראה סביב ה-50+, אבל התחושה כמו בטיול שנתי. קוריצה אמרה שהיא מרגישה שמסתכלים עלינו כמו על עופות מוזרים. הגיוני, אנחנו הכי צעירים פה ואין לנו אפילו ארגז אחד. כשהגענו לחוות האנטילופות לארוחת צהריים (סנדביצ'ים, לא אנטילופות…) גילינו שיש צעיר מאיתנו – בהא, בחור בן 24 מזמר, או זמר דיזנגוף כמו שהוא מתעקש. בחור נחמד, שגדל מקטנוע 250 לבורגמן 400 ואחר כך 650. הצקתי לו קצת על למה בורגמן ומה הלאה, והוא אמר שהוא רוכב מאוד רגוע והבורגמן מספק את כל מה שהוא צריך מבחינת ביצועים, מאוד נוח ויש לו אחלה מועדון. התשובה שלו הייתה כמעט מנטרה בפי כל מי ששאלנו. האמת היא שעד כה זה נראה בסך הכל נכון.

40 פלוס קטנועים, הגיל הממוצע חמישים פלוס, והרוב בהרכבה. עכשיו תחשבו לבד...
40 פלוס קטנועים, הגיל הממוצע חמישים פלוס, והרוב בהרכבה. עכשיו תחשבו לבד…

נכנסנו לאילת שיירה של בערך 40 גדלנועים והגענו למעין מלון דירות חמוד כזה שהרשו לכולם לחנות את הקטנועים צמוד לחדרים, פינוק. מסתבר שזו הפעם השלישית של המועדון במלון הזה, והיחס לבבי בהתאם. אחרי ארוחת הערב קוריצה ואני היינו די גמורים והנחנו שאף אחד לא ישים לב שאנחנו מבריזים מהמסיבה שתוכננה. טעינו. החבר'ה האלה קיבלו אותנו כמו מלכים והתעקשו שנגיע לחגוג. שיהיה, הרי כמה כבר יכולים לחגוג במועדון בורגמן, ועוד אחרי יום נסיעה לאילת? אז זהו, שהרבה.

למועדון המגובש הזה יש, מסתבר, כל ממלא תפקיד אפשרי. יש להם אשכרה זמר אירועים שהוא במקרה גם בעלים של בורגמן עם סירה, שהעיף שם ערב שעינת שרוף לא הייתה מרימה. מוזיקה, ריקודים, ובין לבין נאומי הוכרת תודה ושירי הלל לג'קי, יושב ראש המועדון. לא ראיתי כזו הערצה למפקד מאז ימיי בסדיר. והאמת? שאפו! הבנאדם מנהיג את אחד המועדונים הספציפיים לדגם הכי מושקעים בארץ. חתכנו לישון כי אנחנו גמורים אבל נראה לי שהם ממשיכים שם עוד הרבה, זקנים חסרי מנוח. אנחנו כבר במיטה, קוריצה ישנה. לפני שנכנסתי למיטה רציתי להחליף תחתונים, אבל אין. לילה טוב.

יאללה בלגן!
יאללה בלגן!

20 בנובמבר 2015

היום היה רגוע יחסית. בבוקר לקחו אותנו לשייט על ספינה. כיבוד ובירות זרמו חופשי. רונן קרנף, הקמב"צ של המועדון, סיפר לי שזה בסבסוד של עופר אבניר. יותר מזה, כולם פה מסתובבים כל הזמן בחולצות של המועדון, הסמל BURGMAN עם R כמו של הג'יקסר 750 מרוח על כל פריט לבוש, ודגל של סוזוקי מתנוסס לו יחד עם דגל ישראל. נראה שהרוב במועדון רוחשים חיבה ליבואן שתומך בהם לא מעט. התערבבנו קצת בין כולם ושוב התופעה הזו שכולם כל הזמן מבסוטים. מוזיקה, ריקודים, מלא בדיחות של מבוגרים. טיול שנתי כבר אמרנו?

בשלב מסוים הסירה עגנה ואנשים התחילו לקפוץ למי הים האדום שהם, כידוע לכל צולל, קפואים. התלבטתי דקות ארוכות אם להיכנס, עד שקוריצה אמרה לי "עזוב, המים קפואים, אתה תתקרר". מעולה חשבתי, לא צריך להוכיח את עצמי. ואז היא הוסיפה "תראה מה זה, כל הגברים קפצו למים!". החלטתי לשמור עליי בריא גם למחר וויתרתי על כניסה למים עד שראיתי את דורון, זקן המועדון שחצה לפני כמה שנים את גיל 70, שוחה סביב הספינה וקורא לי להיכנס. אם דורון שוחה, אני שוחה. קפצתי למים והיה ממש כיף. עכשיו אני קצת מנוזל.

אחר הצהריים מרבית המועדון נסע לעשות מין קבלת שבת בחוף הווילאג'. קפצתי לזמן קצר כמה שהצלחתי להחזיק עצמי ער ותהיתי שוב איך יש להם כל כך הרבה אנרגיות. שמעתי עוד סיפורים על המועדון ועל ההווי המיוחד שיש בו. האמת היא שראיתי כבר כמה מועדונים, ונראה לי שזה בהחלט אחד המיוחדים שבהם. אפילו שאלו כביכול קטנועים ולא "אופנועים אמיתיים", החברים פה אופנוענים אמיתיים. מטיילים המון. טיולים ארוכים, טיולים קצרים, טיולים בחו"ל שבהם שולחים את הקטנועים במכולה לאיזה יעד ודופקים תור-דה-אירופה.

גאוות יחידה
גאוות יחידה

הכי קטע זה הנשים. רוב הרוכבים גברים, למעט כמה יוצאות מן הכלל, והנשים מורכבות. ההיגיון אומר שהגברים יהיו אלו המשוגעים לדבר והנשים מתלוות אליהם. וואלה, כל מורכבת שדיברתי איתה סיפרה על הבורגמן בעיניים נוצצות ועל כמה כיף במועדון. זה מרגיש יותר כמו מועדון של זוגות חברים מאשר של אופנועים. פייר יומן יקר? מרשים מאוד. ואל תחשוב שאני סתם מגזים, אתה קולט שיש פה אנשים שאשכרה מחזיקים את הבורגמן רק בגלל המועדון? יש כאלה שמחזיקים אופנוע נוסף ואת הבורגמן רק בשביל שיוכלו להשתתף בטיולים של המועדון שבהם מרשים רק לבורגמנים לקחת חלק. יש אפילו אחד שקנה שנה שעברה בורגמן רק לנסיעה לאילת ומכר אותו אחרי. אגב, שם מצחיק בורגמן. קטנוע יהודי מיפן. ועם ההגיג הזה נסגור להיום, מחר חוזרים הביתה ואנחנו אחרי ארוחת שחיתות במחבוא של אדי.

21 בנובמבר 2015

בבוקר התברר לנו שהמועדון חוזר דרך כביש 90 כי יש הרבה רוכבים מהצפון שצריכים לחזור עד הקריות, נהריה והסביבה. שאפו עליהם. נפרדנו בבוקר במלון כי רצינו לנצל את ההזדמנות לעלות דרך כביש 12 ומכתש רמון. כולם היו ממש נחמדים אלינו וסבב הפרידה לקח הרבה מעבר למצופה. הדרך צפונה הייתה מרהיבה – מזג אוויר סתווי מושלם, עננים ציוריים, ושמיים אפרפרים שמדגישים את הצבעים החזקים של המדבר. פגשנו את המועדון שוב באיזו סטקייה באזור באר שבע. שני שולחנות ענק של בולסים ובולסות, וים של קסדות נפתחות לבנות. קטע, לכולם כמעט יש פה את אותה קסדה. הצבעוניות שלנו בלטו באופן משעשע באמצע והזכירו לנו שאנחנו בכל זאת רק אורחים של המועדון. מחוץ לחלון הייתה שקיעה מרהיבה בצבעים שרואים רק בחורף, סיום הולם לסופ"ש שהיה לנו. הלג האחרון הביתה היה כבר קשה. הגענו תשושים, ואם לא אתה יומני היקר, כבר מזמן הייתי ישן. אני מניח שהבורגמניסטים ההיפראקטיביים האלה בדיוק מתארגנים לאיזה ערב שירה בציבור או משהו.

*קוריצה – אילנה.

אודות אסף זומר

נכנס לעשור הרביעי של חייו, אבל עדיין הילד של המערכת; רוכב שטח וכביש מצטיין ואוהב לכתוב על זה.

עשוי לעניין אותך

bimota-db3-mantra-1995-1998[1]

נוסטלגיה: בימוטה DB3 מנטרה

עם המנטרה ניסו בבימוטה לצאת מהשבלונה של אופנועי הספורט המסורתיים, ולשם כך חברו למעצב צרפתי שיצר את מה שאנחנו רואים פה; לא לטעם כולם

2 תגובות

  1. כתיבה מעולה.

  2. מעולה זומR!!

Single Sign On provided by vBSSO
דילוג לתוכן