ימאהה MT-09 טרייסר במבחן

תנו לי כוס של ערק!

יש מי שמעדיף לחגוג עם כוסית קטנה של מקאלן פיין הנמזג בזהירות כדי שלא תיזל בטעות טיפה על הפייה, ואז להתענג על כוסית של כמה מיליליטרים בשווי של מאות דולרים, ויש מי שמעדיף בקבוק ערק זול ב-40 שקלים (כולל המס ע"ש יאיר לפיד), להזמין חברים, לחגוג בלי חשבון ולסיים ארגז שלם בעלות פחותה מכוסית הוויסקי עתירת הטעמים. סבתא שלי עוד לא מצאה נמשל לסיפור הזה.

שיר המחירון

כל מי שהיה איתנו בשנתיים האחרונות יודע שהדבר החם בשוק האופנועים זה אופנועי תקציב זולים שנועדו למשוך קהלים חדשים. אבל לתג המחיר המפתה יש מחירים נלווים. לפעמים התמורה היא טכנולוגיה מיושנת, לפעמים חומרים זולים ולפעמים אופנוע פשוט לא מספיק טוב.

ימאהה עשתה את זה אחרת. סדרת ה-MT-09 הראתה כי אופנוע תקציב לא צריך להיות עצוב. את הפשרות אפשר לעשות במקומות אחרים. השנה ה-MT גדל, התבגר, התברגן, ומקבל את גרסת האדוונצ'ר-תורר המתבקשת. האם הוא יצליח לשמור על הנוסחה המנצחת? אחרי הרכיבה בהשקה העולמית, יצאנו לבדוק את העניין גם בכבישי ארצנו.

אראלה

נתחיל מהסוף. הטרייסר הוא האופנוע החשוב ביותר שנחת בישראל בשנת 2015. אופנוע שמציע יכולות גבוהות, אקסטזה, שימושיות, וכל זאת במחיר סביר של 82 אלף ש"ח. מה עוד נבקש? לא שהאופנוע הזה חף מפשרות, אבל ימאהה עשו את הפשרות הנכונות. מזמן לא נחת כאן אופנוע גדול נפח עם כזה פוטנציאל להפוך ללהיט בזכות קשת היכולות ומחיר אטרקטיבי. לא רק בתחום המחיר הפשרות נעשו נכון, גם האיזון בין היכולות הספורטיביות לתיוריות מצליח למזג בצורה נכונה את הדרישות המנוגדות.

צילום ועריכה: אסף רחמים

גחמון

הלב של כל אופנוע הוא המנוע, וכאן ימאהה הביאו את אחת היציאות. הטריפל בנפח 847 סמ"ק לא מביא שום חידוש טכנולוגי, אבל מצליח להיות אחד המנועים השמחים שיצא לנו לרכב עליהם. אפשר לרכב עליו כל החיים מבלי לעבור את ה-6,000 סל"ד, הוא ימשוך מספיק חזק ונעים כדי להביא אותך לכל מקום, אבל לעולם לא תדע שיש סקס אחר. אפשר למשוך את המנוע למעלה, והוא שש לרוץ לשם, להתפוצץ על מנתק ההצתה ולשחרר את כל 115 הסוסים האצורים בו. 115 זה לא מספר מרשים, אבל הדרך שבה המנוע משחרר אותם מענגת ומתגמלת. הכוח נבנה בעקומה אקספודנציאלית המרגישה חזקה בהשוואה למספרים שתמצאו בטבלה. תצורת המנוע של 3 צילינדרים בשורה זולה לייצור (אופנוע תקציב, זוכרים?), אבל לחלוטין לא משעממת. הפקת הכוח רציפה ומזכירה מנועי 4 צילינדרים. מנגד, התלת הזה מייצר רעידות נעימות של חוסר איזון המזכירים כי יש למטה מאות חלקים שמאיצים, בולמים ונעים במהירויות אדירות, וכל זה בתוך כבשן אש בוער ואגן שמן רותח. תענוגות.

אגב, גם הצליל המשולש ערב לאוזן, ונראה כי אפטרמרקט ראוי לשמו יאפשר למנוע למצות גם את סגולותיו הווקאליות.

בכרה קלה

טוב, הבנתם את הרעיון – מכלולים זולים אבל מגניבים זו הדרך של ימאהה לתת פאן במחיר שפוי. המתלים עונים בדיוק על אותו עיקרון. מלפנים תמצאו מזלג הפוך עם כיוון לעומס קפיץ ושיכוך החזרה, ומאחור בולם סטנדרטי עם אותם הכיוונים. המתלים הללו מצליחים להיות שילוב מעולה של התכונות השונות הנדרשות מאופנוע כל-בו, הם תומכים ברכיבה אגרסיבית ומצליחים לשמור על שפיות ואיזון כשהקצב מתחיל להיות מאומץ. רק אם תלחצו את האופנוע ממש חזק תגלו רכות מסוימת במתלה הקדמי. התחושה מהגלגל הקדמי חסרה, סוג של ערפול מסוים, אבל נראה לנו כי האשם הוא בצמיגים ולא במתלה. הזרוע האחורית רחוקה מלהיראות פריט זול, וגם נותנת עבודה בהתאם. במצב רגוע המתלים מספקים נוחות טובה גם לאורך זמן, לבד או בזוג. בקיצור, טכנולוגיה ותיקה אבל מוכחת. גם בבלמים לא תמצאו ABS בעל 400 דרגות התערבות או בלמים חכמים המתאימים את העוצמה לסיטואציה. פשוט ברקסים חזקים עם רגש מעולה. ה-ABS ללא אפשרות ניתוק, לא ממהר להתערב ומאפשר שימוש אגרסיבי. בקרת האחיזה גם היא פשוטה למדי ובעלת שני מצבים בלבד – ON ו-OFF.

בקיצור, זה לא האופנוע שישאיר כתמים במכנסיים של חובבי טכנולוגיה, אבל אם באת לרכב הוא בהחלט מכיר את העבודה.

ארץ עוץ

אדוונצ'ר-תוררים הם בְּרִיָּה מורכבת – הם צריכים להציע יכולות כמעט סותרות. לחלקם זה גורם להתעלות על עצמם, במקרים אחרים זה נגמר בסכיזופרניה.

החבילה של הטרייסר עובדת טוב מאוד. למצערת יש 3 מצבי פעולה. סטנדרט בה המנוע מפיק את המיטב, A בו המנוע מפיק את אותו הספק רק באופן יותר אגרסיבי, אגרסיבי מדי, בעיקר במעבר בין גז פתוח לסגור, ולא נותן יתרון אמיתי לבד מתחושת אטרף מסוימת, ומצב B החותך 20 סוסים ומיועד לגשם. אבל יותר מכל חשוב ה'מוד' בו נמצא הרוכב. אם אתם במוד רגוע תמצאו בן לוויה נינוח ורגוע להעביר אתו בשלווה ובנחת מאות קילומטרים מבלי לריב. לעומת זאת אם תלחצו אותו תמצאו את עצמכם במערכת יחסים סוערת, מאתגרת, מתגמלת. האופנוע הזה קטן ב-2-3 מידות מאדוונצ'ר-תוררים בגודל מלא, והוא יותר קרוב במידות לקטגורית ה-650. התוצאה היא כלי זריז וקטן על מנוע חזק. משהו באמצע הטווח בין היפרמוטו לאדוונצ'ר-תורר, וכך זה גם מרגיש. כלי זריז יחסית, קל משקל, נייד מאוד. הכידון המאוד רחב מאפשר להעביר את האופנוע במהירות מצד לצד. הרבה יותר סופר מאשר אדוונצ'ר.

במוד השני, המושב מאוד נוח, לבד או לחוד. הטרייסר קיבל תת-שלדה חדשה התומכת במושב כפול, מדורג ומרווח עם משענת קטנה ויעילה למורכב. ואם תסמנו את האיקס הנכון בטופס ההזמנה תוכלו לקבל גם סט מזוודות (שטרם הגיע ארצה). המשקף הקטן ניתן לכוונון, אבל בשני המצבים הגנת הרוח חלקית. האופנוע מזווד במקור ברגלית אמצע שימושית ושקע מצת בצד הכידון שיעזור לשמור את הסלולרי שלכם בחיים.

לוח השעונים הוא דוגמא מעולה לפשרה בין יעילות למחיר. הלוח גדול, מלבני, מפלסטיק זול, ועדיין אחד הטובים בו פגשנו. בצד שמאל כל האינפורמציה החיונית: מהירות, סל"ד, דלק שעון וגודל יורד לפי החשיבות. בצד ימין תצוגת הילוכים ברורה ומתחתיה 3 מסכים מתחלפים שכל אחד מכיל 3 שדות מידע שונים. כל אחד מהשדות ניתן לתכנות בנפרד מתוך מגוון רחב של אפשרויות מידע. אבל אנחנו כאן כדי להתלונן, אז כפתור התכנות נמצא במקום בו אמור להיות המבזק והתוצאה שאי אפשר להבהב באופן אינטואיטיבי. תלונה נוספת – בשעון הדלק השנתה הראשונה מסמנת חצי מיכל, כך שגם אם רכבתם קרוב לחצי מיכל עדיין תראו חיווי של מיכל מלא.

זרע עוולה

כשההורים שלך הם ציון ברוך ויאנה יוסף כדאי לקחת את היופי מהאמא ומהאבא את… עזבו, לא חשבתי על הדימוי הזה עד הסוף. הטרייסר נראה טוב. לא מדהים, אבל טוב. העיצוב המשולש זועק מכל מקום. החזית היא החלק המוצלח ביותר עם הפנסים המשולשים ומסיטי הרוח על מגני הידיים. הפלסטיקה מעוטרת בדוגמאות דמוי קרבון מגניבות. עבור גרסת הכחול-מרוץ המופיעה כאן בתמונות תידרשו להוסיף 2,000 ש"ח נוספים, ולא, זו לא גרסה מיוחדת למזרח התיכון. לא צריך לחפש יותר מדי איפה נעשו הפשרות – ידיות האחיזה למורכב עשויות פח מכופף, הפלסטיק מרגיש זול, ולידית הקלאץ' אין כוונון. כאשר תגיעו למכלולים המשניים תגלו איפה חסכו עליכם.

ששון ושמחה

האם אופנוע של 82 אלף ש"ח עדיין נכנס להגדרה של אופנוע תקציב? ובכן, כן. בהחלט. המתחרים הקרובים של האופנוע הזה עולים כמעט 20 אלף ש"ח יותר. הפשרות שימאהה עשו עבור המחיר הזה לא פוגעות בחלקים החשובים, בהתנהגות ובביצועים, ויותר מכל מעניקות לאופנוע אופי שמח. ה-MT09, למרות הטרנספורמציה לקטגוריה המכובדת, הצליח להביא איתו את הקלילות והעליזות של הגרסה המקורית.

ואם פתחנו בכוס של ערק, נסיים בדברי איכה: שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי. יאללה מסיבה.

להתאהב בהילוך / אסף זומר

זה מוזר להתאהב בהילוך. כאילו, לא באופן מטאפורי אלא בהילוך-הילוך. כזה שבמובן הפיזי שלו הוא צמד גלגלי שיניים בתוך תיבת הילוכים. אני לא מדבר על סתם רגשות חיבה עזים, אלא על אהבה ממש. כזו שאתה מוכן להתחתן עם מישהי, להקים איתה משפחה ולהישאר יחד כל החיים. אמנם מוזר, אבל אהבה לא בוחרים, ויצא שהתאהבתי בהילוך השלישי של ה-MT-09 טרייסר. אני יכול לבלות את שארית חיי עם ההילוך הזה, משודך למנוע הזה, ואני לא חושב שיחסר לי להתרועע עם הילוכים אחרים. אולי פעם ב… איזה פלירט עם רביעי או סצינה מחמישים גוונים של אפור עם שני, אבל בגדול טוב לי עם שלישי.

הסיבה היא כמובן לא המטלורגיה שהושקעה בגלגל השיניים עצמו, אלא כי הטריפל של ימאהה כל כך גמיש, שאפשר להישאר בו כל היום בהילוך שלישי, בין אם זה בפניות הדוקות של שלושים קמ"ש או סוויפר שמאיצים בו ל-150. אפשר גם להרים אחלה ווילי'ז ולהפליג אל עבר השקיעה. ואפשר פשוט להתפנן על המשיכה המטריפה שמתרחשת כשפותחים גז ומחוג הסל"ד נמצא בתחום שבין 5,000 סל"ד ועד למנתק. עד כמה שהצלחתי לראות דרך החיוך שלי, זה איפשהו ב-160 קמ"ש, פלוס מינוס עשרה.

היופי בתחושות שהמנוע הזה מעביר, זה דבר שקשה מאוד להסביר אותו במילים. מהיר, חזק, גמיש – אלה תיאורים פשוטים, אבל הם לא מעבירים את התחושה המרגשת שחשים בזמן הרכיבה על הטרייסר. זה מין חספוס כזה, אבל מוזר, כי המנוע חלק כמו ארבע-צילינדרי. אולי מלוכלך תהיה המילה הטובה ביותר. משהו כזה שמרגישים דרך היד של המצערת לא פחות משמרגישים דרך התחת. והמנוע הזה מרגש.

אביעד העורך אמר לי לכוון ל-600-700 מילה, ובא לי לכתוב את כולן רק על המנוע. היתר זה סתם, אופנוע די רגיל עם אחלה שלדה. חבל לבזבז מילים כשאפשר רק להפליג בשבחי המנוע ולכתוב לו שירים. אבל אביעד גם אמר לי מפורשות לכתוב על היתר, אז כדי לשמור על המשרה שלי, אני אספר גם שהטרייסר מתנהג לא רע בכלל.

אין פה משהו יוצא דופן – בסך הכל שלדה של אופנוע כביש יפני, שהמכלולים שלו הם ברמה טובה אבל לא מדהימה. כזה שמתנהג טוב מרבית הזמן, אבל כשמתחילים ללחוץ מעבר לגבול הסביר מתחיל קצת להתנדנד על המתלים. לא מדובר בסתם לרכב באופן זריז, שכן שם הטרייסר מתנהג מצוין. יש לו היגוי מהיר, גם אם לא מהיר מאוד, והוא יציב. שינויי כיוון הם ענין של דחיפה קלה, והכל מרגיש מהודק וטוב. אולם כשדוחפים באמת כמויות גז חריגות בשילוב זוויות הטיה מכובדות, הטרייסר מתנדנד מעט, בעיקר מאחור. זה לא ברמה שגורמת לסגור את הגז, אבל כן מזכירה שלא מדובר באופנוע ספורט אלא כזה עם אופי ספורטיבי.

ההבדל הוא בחדות. אופנוע ספורט הוא ממוקד, מדויק, חד. מסור למטרה שהיא לרכב הכי מהר שאפשר. הטרייסר לא. הוא סתם בא לעשות בלגן, פריסטייל. סע לכביש המפותל האהוב עליך על 200 כל הדרך, תן בראש בפיתולים וצא על גלגל אחד מכל פנייה, ותחזור הביתה בנוחות של אופנוע אדוונצ'ר כשסיימת. למי אכפת מקצת נדנודים, או שבכניסה לפנייה תחת בלימה חזקה יש מעט התנגדות.

במשך כל הזמן שנסעתי עליו חשבתי כמה שהאופנוע הזה יכול להתאים לי. יש לו מנוע חזק ומגניב במיוחד, הוא נותן בראש בלי לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות, מספיק קליל וזריז לשימוש יומיומי מבלי להיות מתיש כמו שאופנועי אדוונצ'ר גדולים יכולים להיות, נוח לאורך זמן, ולוקח בקלות ובנוחות מורכב. אה, ואפשר לדפוק עליו אחלה של ווילי'ז, וממש בקלות.

זו בעיניי ההגדרה המודרנית האמיתית של אופנוע ספורט-תיור. פעם הביטוי היה מתייחס לאופנועים כמו ההונדה VFR, כאלה שהם בסגנון אופנועי ספורט אבל יותר רגועים ובעיקר נוחים. אפילו די משעממים. היום אני לא רואה מה ספורטיבי בהם ובטח לא איפה התיור. בטרייסר לעומת זאת, אני רואה בדיוק את זה – גם ספורטיבי וגם תיור. ובטוח לא משעמם. הו לא, רחוק כמזרח ממערב מלהיות משעמם.

היופי בטרייסר זה שהוא נמצא איפשהו בתפר שבין אופנועי היפרמוטו, יעני סופרמוטו מגודלים, לבין אדוונצ'ר-כביש, והוא לוקח משני הצדדים בעיקר את היתרונות. משהו כמו הק.ט.מ SM-T הגאוני שייצורו הופסק ב-2013.

אם תמיד רציתם דוקאטי מולטיסטראדה כי קוסם לכם הרעיון של אופנוע כביש בפוזת אדוונצ'ר עם מנוע מפגר, אבל אפילו משומש מהשנתון הראשון עוד לא נכנס לכם לתקציב, יש לכם שתי אפשרויות. הראשונה היא להתאזר בסבלנות ולהמתין. השנייה, במידה ויש לכם קצת יותר מ-80 אלף שקלים, היא ללכת ולהתחדש ב-MT-09 טרייסר.