על-פי הגדרות מדינת ישראל ספורט מוטורי – כלומר קיום מרוצים, אימונים וימי מסלול – מוגדר באחריות הרשות לנהיגה ספורטיבית. בימים אלו, ימי הקורונה, הפעילות אסורה. אבל חמור יותר – אף אחד לא מדבר על זה.
"הרשות לנהיגה ספורטיבית הוקמה במטרה לסייע במימוש הפוטנציאל הטמון בענפי הספורט המוטורי בישראל, ולאפשר פעילות ענפה של תחרויות ספורט מוטורי תוך הקפדה בלתי מתפשרת על בטיחות הקהל והנהגים". כך מוגדר באתר הרשות לנהיגה ספורטיבית. יש גוף ממשלתי מוסדר, שתפקידו לדאוג לרווחת הרוכבים שטרחו, עמלו, שילמו והוציאו רישיון לנהיגה ספורטיבית – אך קולו לא נשמע בימים האלו, כשפעילות ספורטיבית מתמסמסת לה ונמצאת מתחת לסדרי העדיפויות של מקבלי ההחלטות.
פרופ' איתמר גרוטו, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, אמר בדיון מיוחד שהתקיים בכנסת בעניין הספורט בישראל, כי להערכתו, "לפחות חצי שנה קדימה לא יתאפשר לקיים ספורט תחרותי". אם נפרש את דבריו – בתקופה הקרובה לא תתקיים שום אליפות, שום אימונים מקצועיים והלכה למעשה שום פעילות ספורט מוטורי. אמירתו משליכה על רבבות אנשים המושפעים במישרין ועקיפין מקיום פעילות ספורטיבית – ובתוכם הרוכבים.
משרדי הממשלה ניסו למצוא פתרונות יצירתיים ויצרו תקנים וצבעים לפתיחת חנויות, בתי מסחר, מפעלים וכך הלאה. גופים האחראים על פעילות מוטורית בעולם – FIM, AMA וכו' – נמצאים בשקיפות מלאה מול קהל היעד שלהם ונוקבים בתכניות ותאריכים כאלו ואחרים. מדוע משרד הספורט והרשות לנהיגה ספורטיבית טרם התייחסו גם אלינו הרוכבים?
ברכיבת אופנועים על המסלול (ובכלל, אבל פה אנחנו מתייחסים רק למסלולים השונים) אין מגע בין הרוכבים, ניתן לשמור על כללי הריחוק החברתי הבטוח ברחבות הטיפולים, וכמובן ברכיבה עצמה. ניתן להגדיר את כמות האנשים שנמצאים ברכב שמוביל את האופנוע למסלול, וניתן – כמו בעסקים השונים – להגדיר כמות אנשים מותרת לפי מטר רבוע. הרוכבים יכולים לחתום על אישור בריאותי יומי וכך הלאה. אז מדוע לא מתייחסים לכך?
ביום רביעי (22.4) תתקיים עצרת להחזרת הספורט בחניון הגדול הסמוך לבניין הוועד האולימפי בהדר יוסף בתל אביב, כאשר כבר ניתן אישור משטרה להשתתפות 150 איש, החל מהשעה 11:00 בבוקר. אם הרוכבים לא יגיעו לשם – קולם לא יישמע.
עדכון: העצרת בוטלה.