כתב וצילם: Angelo Gambino; תרגום: ROG
אנג'לו גמבינו, או בשם המקצועי שלו – אנדורו-בלוגר, הוא עיתונאי אופנועים איטלקי הכותב במגזין Endurista. את אנג'לו אנחנו מכירים מאירועים בינלאומיים כאלה ואחרים, ולא פעם הצענו לו לבוא ארצה, להתארח אצלנו ולרכוב אנדורו במשך כמה ימים. בחורף האחרון הוא החליט לבוא, ואירחנו אותו במשך שבוע שבמהלכו יצאנו לרכוב אנדורו ב-4 אזורים שונים בארץ, כך שהוא יוכל לטעום ממיטב האנדורו שיש לישראל להציע. ביום נוסף טיילנו בירושלים העתיקה ובעיר דוד, ואפילו פתחו עבורנו את דרך הולכי הרגל שעדיין לא פתוחה לציבור, בזכות חברים יקרים.
אחרי כמעט שבוע של אנדורו בישראל, אנג'לו הבין עד כמה ישראל היא גן עדן לרכיבת אנדורו, והוא חזר עם הבשורה הזו לאיטליה, שם פרסם את המאמר במגזין אנדוריסטה. באדיבותו, אנחנו מעלים את תרגום המאמר לעברית.
* * * * *
ישראל היא מדינה מזרח תיכונית השוכנת לאורך החוף המזרחי של הים התיכון. פחות או יותר בגודלו של מחוז פוגליה באיטליה. זו מדינה רב-תרבותית בה חיים זה לצד זה אנשים שהגיעו מ-70 מדינות שונות. בנוסף, הם מגיעים גם מדתות שונות ורקעים לאומיים שונים. אשאיר להיסטוריונים את הדיון במורכבויות של הארץ ואתמקד במה שאני מבין – אנדורו.
הביקור שלי בישראל מתקיים הודות לידידי העיתונאי אביעד אברהמי ממגזין האופנועים האינטרנטי פול גז, אשר ידע על תשוקתי לספורט ומצא לנכון להזמין אותי לביקור בארצו ולחשוף אותי למה שישראל יכולה להציע לחובבי רכיבת שטח.

מאז ומעולם החזקתי בדעה שקהילת האנדורו מתנהלת כמשפחה מורחבת, ללא הבדלי דת, מעמד או לאום. משפחה שחולקת תשוקה המאפשרת לנו להגיע לאנשים בכל פינה בעולם, וכך הופכת בעצם לסוג של ענף תיירות.
ההיכרות שלי עם אביעד אמנם קצרה – מספר מפגשים בהשקות בינלאומיות – אבל ההזמנה שלו הציתה בי ניצוץ של סקרנות והרפתקנות, ומבלי לחשוב יותר מדי נעניתי להזמנה. בטוח שאחווה חוויה מיוחדת.
וכך היה. ביקור של חמישה ימים, מתוכם ארבעה ימי רכיבה ויום אחד של תיירות 'רגילה', כי הרי אי-אפשר לבקר בישראל מבלי לשוטט לפחות יום אחד בסמטאות ירושלים העתיקה. אביעד התגלה כמדריך טיולים משובח שארגן עבורי שהות בלתי נשכחת. רק הגעתי וכבר מצאתי את עצמי משתתף בשני ברביקיו'ז (הערת המתרגם: ברביקיו זה מנגל, רק עם חולצה…) עם חבורה ידידותית של רוכבים הסקרנים לשמוע על סצנת האנדורו באיטליה. חבורה שמחה ועולצת שמיד גרמה לי להרגיש בבית. בכלל, חוויית הכנסת האורחים הישראלית היא יוצאת מהכלל.
אז איך זה לרכב אנדורו בישראל? במילה אחת: “Cool”. צמיחת ענף האנדורו בישראל החלה רק לפני כ-15 שנים. עד אז נמכרו בישראל כשמונים אופנועי אנדורו בשנה, בעיקר KTM וימאהה ובעיקר למתחרים. בתוך עשר שנים השוק פשוט התפוצץ והתמלא באלפי רוכבי הובי. מאז 2017 המכירות התייצבו סביב ה-1,300 כלים בשנה, וציבור הרוכבים הפעילים מונה כעשרת אלפים איש. מספר בהחלט מכובד עבור שטח כל כך קטן ואוכלוסייה המונה פחות מ-9,000,000 תושבים. הצמיחה הזו נובעת גם מהעובדה שבישראל, בשונה מאירופה, אפשר לרכוב כמעט בכל מקום למעט שמורות טבע. האופנועים גם חוקיים לרכיבה בכבישים, כך שתנועתם כמעט ולא מוגבלת. האין זה גן-עדן לרוכבי שטח?

רכבנו ארבעה ימים. ביום הראשון רכבנו במדבר יהודה. אזור מדברי סמוך לירושלים הגובל בים המלח במזרח ומאופיין בגבעות מהודקות וסינגלים מרהיבים לאורך קווי הרכס. נוף עוצר נשימה, במיוחד כשמצאנו את עצמנו במטר ברד בהחלט נדיר לאזור.
למחרת נסענו צפונה לאזור יער חניתה. אירח אותנו חבר יקר בשם דוד וקנין, עימו רכבתי מספר פעמים בעת שהותו באיטליה לפני כמה שנים. דוד, המכיר את הטעם שלי, הוביל אותי דרך טרסות סלעיות ביער הסמוך לגבול לבנון, אחד האזורים ה'חמים' בישראל. מנה יפה של הארד-אנדורו עם קינוח של ארוחת צהריים עשירה ממטעמי האזור.

היומיים הראשונים, שבהם רכבתי על ק.ט.מ 300EXC שאותו קיבלתי מיבואנית ק.ט.מ לישראל, היו אינטנסיביים ובהחלט השאירו את חותמם, כך שיום רכיבה שלישי קצר התקבל בברכה. בתוכנית רכיבה באזור מודיעין במרכז המדינה, בחברתם של אביעד, אלעד ושחר עמרמי, מנהל מותג הוסקוורנה שגם צייד אותי ב-TE250i.
אזור מודיעין הוא אחד מאזורי הרכיבה הפופולריים ביותר, ומיד הבנתי מדוע: זהו מגרש משחקים גדול באזור מיוער משובץ ברשת של אינספור סינגלים. ניתן למצוא בנקל גינות סלעים לקצת הארד-אנדורו ולשעשועי טריאל. וכשנגמרים הסינגלים עוד יותר טוב: 'דוכים' מחוץ למסלולים בין העצים והסבך. אני גם נתקל במראה שגורם לי לשפשף את העיניים: רוכבי אופניים ואפילו רצים חולקים איתנו את המסלולים כעניין של מה בכך. שחר מסביר לי שלעתים האידיליה הזאת מופרת, ופה ושם יש קצת ויכוחים, אבל השורה התחתונה היא שאתה יכול לרכוב כמעט איפה שבא לך. אני מתמלא בתחושת סיפוק שאכן האנדורו הוא ספורט מדהים, במיוחד כשאפשר לחלוק כך אזורי בילוי עם ציבורים אחרים בלי לחץ ועימותים.

למחרת לקחתי חופש מרכיבה ביום טיול בירושלים ולאחריו טעימה מחיי הלילה של תל אביב.
ביום הרכיבה האחרון, אביעד שהיה עסוק במבחן דרכים השאיר אותי בידיהם של זיו ואלעד מ'צ'אמפ פקטורי'. זיו כרמי הוא אחד הרוכבים המובילים בישראל. הוא השתתף כמה פעמים בסיקס-דייז והיה חבר הנבחרת הישראלית במוטוקרוס האומות. זיו ואני נפגשנו ב-2018 כשהשתתפתי ברומניאקס והוא היה המדריך והחונך שליווה את רן יוחאי הצעירה עד לקו הסיום. זיו ואלעד צירפו אותי ליום הדרכת הארד-אנדורו בנחל כמריר, לא רחוק מהעיר ערד שבדרום המדינה. השתתפו בקורס כתריסר רוכבים. רכבנו בתוואי מדברי מרשים, כששני המדריכים עצרו מדי פעם והתעמקו בטכניקה מסוימת תוך אימון על קטעים טכניים אופייניים.
זה היה אחד מימי הרכיבה היפים שחוויתי מעודי. בשלב מסוים מצאתי את עצמי בתוך נקיק חצוב בסלע יפהפה. נוף קדום ושפע של מדרגות סלע בגדלים שונים סיפקו לנו חוויית אנדורו פרה-היסטורי. הופתעתי לטובה מהרצון העז ללמוד והיעדר הפחד של החניכים – חלקם חסרי ניסיון ובעלי כושר גופני גבולי. למרות זאת, איש לא התלונן או נסוג בפני מכשול. בתוך כל זה, גם כמה רגעי מנוחה עם קפה מסורתי – זמן איכות לחלוק חוויות ולספר סיפורי גבורה מן האוכף.

במהלך היום הייתי עד למראה חד פעמי עבורי: הגענו לקטע טכני מאתגר במיוחד, עם קיר כמעט אנכי. בזמן שזיו הסביר לנו כיצד עלינו לעבור את המכשול, מגיעה שיירה של רכבי שטח 4X4 משופרים שנעמדת מאחורינו בתור. חשבתי לתומי שהם באו לצפות בנו. רק אחרי שאחרון הרוכבים עבר הבנתי שהם מתכוונים גם כן לתקל את הקיר. מעולם לא ראיתי דבר כזה. אומרים שאנדורו הוא ספורט למשוגעים. החבר'ה האלה זקוקים לפסיכיאטר צמוד.
עברתי ארבעה ימי רכיבה שהיו מרהיבים וייחודים. נכון שכל רכיבה ראשונה על מסלול לא מוכר היא מיוחדת. יש את האדרנלין שבחידוש, וחוויתי אותו כבר ברכיבות מדבריות בפרו ובמרוקו. עם זאת, הרכיבה בישראל הפתיעה כל כך שאין ספק שאשוב.
תודה מיוחדת לידידי אביעד שבזכות הזמנתו זכיתי לראות את הארץ המיוחדת הזו ולפגוש חברים חדשים. תודה ענקית גם לק.ט.מ-ישראל ולהוסקוורנה-ישראל שאירחו אותי, ציידו אותי באופנועים וגרמו לי להרגיש כמו רוכב רשמי.
רכיבות טובות לכולם!
כמה חבל לראות גרפיטי על הסלעים.
יש מצב להוסיף מסלולים?