דף הבית / טור / מאחורי כל הרוג עומדת משפחה!
Noam Numi 2

מאחורי כל הרוג עומדת משפחה!

צופיה אביטן שכלה את בנה נועם 'נומי' בתאונת אופנוע לפני שנתיים וחצי, ויש לה כמה מסרים מתוך הלב שאותם היא מבקשת שתקראו ותפנימו לפני שאתם עולים על האופנוע

כתבה: צופיה אביטן

שמי צופיה, ולצערי אני נושאת בתואר 'אימא שכולה'. הבן שלי נועם 'נומי' נהרג בתאונת אופנוע ב-1.10.21.

נומי היה ראפר והיו לו חלומות גדולים לעתיד, אבל לצערי הם נגדעו ככה ברגע, כשהוא רק בן 29 ושבעה חודשים פחות יומיים. הוא מת במקום, בתאונה עצמית. הוא לא רכב מהר, הוא לא שיחק על הכביש ולא השתולל. היה לו ותק של 13 שנים על הכביש, והוא היה שקול. בשבילו האופנוע היה כלי רכב שהוביל אותו מנקודה לנקודה במינימום פקקים. "אימא, אני גר במרכז, חייב אופנוע", כך היה אומר לי.

תמיד פחדתי שיקרה לו משהו. דיברנו על זה המון בבית והוא הבטיח שהוא רוכב כראוי ואין לי מה לדאוג. אבל בכל זאת זה קרה! הורה שקובר ילד זה מנוגד לחוקי הטבע, וזו כנראה הסיבה שאי אפשר להתגבר על זה.

החיים שלי התהפכו מאז אותו יום 1.10.21. זה כאב אדיר שהוא פיזית בגוף. זה ללכת לישון ולא להצליח להירדם, או להירדם ולקוות לא להתעורר מסיוטים, זה לקום בבוקר ולחשוב למה אני לא מתעוררת מחלום הבלהות הזה, זה לחיות בחוסר עם חור ענק בלב בצורה של הילד שלך. וזה רק המעט ממה שמרגישים באובדן הזה. מי שנשאר כאן עם הכאב העצום זה אנחנו המשפחה, החברים והקהילה שהכירה אותו.

מאחורי כל ידיעה כזו עומדים משפחה וחברים שחרב עליהם עולמם
מאחורי כל ידיעה כזו עומדים משפחה וחברים שחרב עליהם עולמם

כבר שנתיים וחצי שאני עוקבת באדיקות אחרי תאונות אופנועים. אם שואלים אותי ועוד הורים רבים שאיבדו את הילדים שלהם בכביש, תשמעו מרובנו שהלוואי שהיו אוסרים את הרכיבה על דו-גלגלי, ולמה? כי הסכנה הגדולה בכבישים היא בעיה של חינוך ותרבות נהיגה, והילדים שלנו הם התוצאה העגומה לכך. הכביש הפך להיות שדה קרב. לנהגי רכב אין סבלנות לרוכבי אופנוע, רוכבי אופנוע נוסעים בכביש כאילו היה מסלול מרוצים, וגם מי שרוכב שקול עלול לחשב מסלול בקלות ראש.

בימים האחרונים אני מתהלכת בתחושה קשה ועם צמרמורת – בשבוע האחרון נהרגו 6 רוכבי אופנוע, כשמתוכם רק אתמול נהרגו שני רוכבים, וגם בשבוע שעבר היה יום שבו נהרגו שני רוכבים. עשרה רוכבים שנהרגו עד לעת הזו החודש ו-19 רוכבים שנהרגו מתחילת השנה זה לא הגיוני!

בא לי לצרוח, רדו מהכלי הארור הזה! ולמען האמת בכל מקום אפשרי זה בדיוק מה שאני אומרת. חלקכם יחלקו עליי, ויתכן שאקבל כאן תגובות של יד קלה על המקלדת, אבל תעמידו את עצמכם במקומי ונסו לדמיין (למרות שאי-אפשר לדמיין את זה) – מה היה קורה אם אתם הייתם מאבדים את הבן שלכם או את האבא או האח שאתם כל כך אוהבים?

מכיוון שאני לא אוכל להוריד את כולכם מהכלי שעבורי הוא כלי רצח, אני אבקש מכם: עצרו רגע לפני שאתם עולים על האופנוע והשקיעו מחשבה. השקיעו בציוד מגן מלא בלי לחסוך, והקפידו ללבוש את הציוד גם לנסיעה קצרה – אפילו למכולת. עשו קורסים שמלמדים מיומנויות ואסטרטגיה ברכיבה, ולא רק למהר להוציא רישיון. רכבו במודעות! בזהירות! זכרו שלא תמיד רואים אתכם! אל תתייחסו לרכיבה כמובנת מאליה, התייחסו אליה ברצינות גמורה וזכרו שבכל רגע עלולה לבוא הפתעה.

והכי חשוב – בבקשה חשבו על המשפחה שלכם שמחכה שתחזרו הביתה בשלום. חשבו מה יקרה להם אם יקרה לכם משהו!

זו תמונת האופנוע של נומי, רגע אחרי התאונה – מתוך צילום מסך שעשיתי כדי להבין אם זה האופנוע של הבן שלי:

Noam Numi 1

אודות כתב אורח

Avatar

עשוי לעניין אותך

קאגיבה W4

נוסטלגיה: קאג'יבה W4 – קרוס איטלקי

ה-W4 של קאג'יבה היה קרוס נוסף שביקר בישראל במהלך שנות ה-90 ולא השאיר הרבה חותם על תחום ה-50 סמ"ק למרות מראה וממדים של אופנוע גדול

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

Single Sign On provided by vBSSO
דילוג לתוכן