דף הבית / מכונות / מבחני דרכים / מבחן מהעבר: הונדה CBR300R
image013

מבחן מהעבר: הונדה CBR300R

ה-CBR300R החדש, ממשיך דרכו של ה-250, מאפשר גישה רכה ונוחה לעולם האופנועים, כך גילו אסף והילה

צילום: בני דויטש

איבן אל CBR

את ההונדה CBR250R אין ממש צורך להציג, שכן מאז עלה ארצה ב-2011 הוא הפך לאחד האופנועים הפופולריים והנפוצים ביותר בשוק הישראלי. אם כך הדבר, אז גם את ה-CBR300R לא ממש צריך להציג, שכן ההבדלים בין ה-300 ל-250 מינוריים למדי, אולם אתם יודעים איך אנחנו – שוחים נגד הזרם, ולכן נעשה זאת בכל זאת.

השינוי הראשון והמהותי ביותר הוא כמובן צמיחת נפח המנוע מ-249.3 סמ"ק ל-286 סמ"ק, תוצאה של הגדלת מהלך הבוכנה מ-55 מ"מ ל-63 מ"מ, כשקוטרה נשאר זהה. התוספת בנפח אחראית לעלייה של 4 כ"ס בהספק ו-0.3 קג"מ אשר מתקבלים ב-8,500 ו-7,250 סל"ד בהתאמה, בדומה ל-250. כדי לנצל את תוספת הכוח הוארכו מעט יחסי ההעברה וכן יש גל איזון מעט כבד יותר ותושבות מנוע שונות כדי להתמודד יותר טוב עם הוויברציות שמנוע הסינגל הקטן מעביר לישבננו.

סוגרים את רשימת השינויים בסביבת המנוע הם שינויים קלים להזרקה ומשתיק שעוצב בדמות זה של משפחת ה-CB/R500 על מנת לספק מראה של אופנוע גדול ו-"צליל מספק", כך על פי הונדה. ובכן, קבוצת המעצבים בסך הכל עמדה ביעד, שכן המשתיק החדש נראה, בעינינו, בהחלט עדיף על הישן. קבוצת המהנדסים כנראה תצטרך לרוץ עד הש.ג וחזרה עוד הרבה, כי רבים מהרוכבים הצעירים כנראה לא יסתפקו בצליל, שנותר מעט אנמי.

הונדה CBR300R
הונדה CBR300R

הכינוי 'בייבי CBR' לא ממש תפס כמו זה של הבייבי נינג'ה, אבל לפחות על פי המראה, ה-300 החדש זכאי להיקרא 'בייבי CBR', 'CBR סאן', 'איבן אל CBR', או כל שילוב אחר שידגיש כמה הוא קשור לאב המשפחה. זאת מאחר והשינוי הגדול השני הוא מתיחת הפנים שה-CBR הקטן קיבל – בעוד ה-250 עוצב בהשראת ה-VFR1200F, אופנוע מעט שנוי במחלוקת כדי להיות מעוצב בהשראתו, חזיתו של ה-300 החדש פוסלה בדמות זו של ה-CBR1000RR. הפעם קבוצת המעצבים לא רק עומדת ביעד, היא גם יוצאת חמשוש.

קצת חבל שבאותה הזדמנות בהונדה לא עדכנו את לוח השעונים. העיצוב שלו אמנם נראה בכלל לא רע גם היום, אבל אפשר היה להתקדם ולהוסיף חיווי להילוך הנבחר או לפחות עוד מד מרחק מתאפס למי שרוצה לספור בין טיפולים. על יתר שילובי הנתונים הסטטיסטיים לא נתעקש, כי ממילא בחסרונם הם לא ממש פוגעים בשימושיות. בכל אופן, מד דלק קיים ממילא, ולשמחתנו גם מד הסל"ד האנלוגי הגדול נשאר לקדנציה נוספת. מראות חדשות מסכמות את השינויים בסביבת הרוכב, והן עושות את עבודתן ומראות די בברור דברים שקורים מאחוריהן. נשמע טריביאלי, אבל רק למי שמעולם לא רכב על אופנוע.

רמת הגימור של הבייבי CBR, בדיוק כמו בדגם הקודם, סבירה בהחלט. לא מדובר כמובן ברמת הגימור המוקפדת כמו בדגמים היקרים של הונדה, למשל, אבל בסך הכל ביחס ליתר המתמודדים בקטגוריה ההונדה נמצא במקום לא רע.

בייבי CBR
בייבי CBR

בצד השלדה השינויים מינוריים לחלוטין, כשהמשמעותי ביניהם הוא המושב שנשאר באותו גובה אך הוצר במעט ובכך תורם לקלות ההגעה לרצפה, באופנוע שממילא קל להגיע איתו לרצפה גם לנמוכי הקומה שבינינו. הילה, שהיא יותר נמוכה מהמטר ושבעים שלי, לא הפסיקה לחפור על זה שהיא מגיעה עם שתי הרגליים לרצפה ואיזה כיף זה. המושב החדש גם נוח למדי. גם על זה היא חפרה, אבל עוד נגיע לזה.

נקודה שהטרידה אותנו במיוחד חזרה על עצמה בכל עצירת תדלוק. בחייתאק הונדה, אנחנו עוד יכולים לקבל, איכשהו, שאולי, כנראה, בגלל אילוצי שלדה, אי אפשר להניח את אקדח התדלוק בתוך המיכל אלא צריך להחזיקו באוויר ולתדלק בזהירות כדי לא להריח כמו הבפנוכו של המיכל, אבל מה הקטע עם מכסה מיכל התדלוק שאין לו ציר וצריך למצוא איפה להניח אותו?! רבאק, תשקיעו עוד רבע ין ותוסיפו ציר, שלפחות לא כל שלב בתהליך התדלוק של האופנוע יהיה מעיק.

נחיתה רכה

בעקבות פציעה שחוויתי נבצר ממני לרכב מזה מספר חודשים, וכשאביעד התחיל לאבד סבלנות הסכמתי לצאת למבחן מלא, אבל ביקשתי שיהיה משהו קל וידידותי, שכן אני עוד רחוק מלהיות במיטבי ואני צריך נחיתה רכה. אביעד לא היסס לשנייה ואמר שיש CBR300R. לרגע התאכזבתי קלות מהסיטואציה, שכן דמיינתי את רכיבת החזרה שלי על משהו גדול וחזק, אבל אז הבנתי שאת הבור הזה חפרתי לעצמי.

היבלות מאת החפירה
היבלות מאת החפירה

להילה הצעתי להצטרף מתישהו למבחן, שתבוא ותראה שמדובר בעבודה קשה ולא סתם טיול בפארק. היא מצידה קצת אכלה לי את הראש על מה יהיה, אם היא תסתדר, חששות, תיאומי ציפיות וכריות. כשהתחלתי לאבד סבלנות היא הסכימה להצטרף למבחן מלא וביקשה שיהיה אופנוע קל וידידותי, בשביל הנחיתה הרכה. חייכתי לתוך הטלפון ואמרתי שיש CBR300R והיא לרגע התאכזבה, כנראה דמיינה משהו יותר גדול וחזק, אבל כמוני הבינה שהיבלות על ידיה הן מאת החפירה.

מאיזושהי סיבה לא ברורה, היא רצתה לרכב לאילת ולחזור באותו יום. הצעתי לה שתשתה כוס מים וזה יעבור לה, אבל היא הייתה נעולה על העניין. סירבתי כמובן בתוקף להצעה להצטרף וסיכמנו שאם היא תחזור בחתיכה אחת ניפגש בשבת לצילומים ורכיבה משותפת, היא תספר לי איך היה לרכב מאות קילומטרים רצופים על אופנוע שנועד בעיקר להסתובב בעיר ובכבישי המטרופולין הסובבים אותה, בעוד אני אהיה חופשי לרכב בקצב שלי ולהוציא ל-300 את המיץ בכבישים המפותלים סביב ירושלים.

עניין אותי במיוחד לשמוע מה יהיה לה לומר, שכן הילה רוכבת בימי שגרה על אופנועים גדולים. בניגוד אלי, שיוצא לי לרכב על אופנועים קטנים לא מעט ואני יודע כמה כיף יכול להיות טמון בתוך צילינדר קטן, להילה היה חשש אמיתי להתאכזב מהחוויה.

בפול גז!
בפול גז!

שלב הוצאת המיץ

ידענו זאת כבר מגלגולו הקודם ולא הייתה סיבה לחשוב שיהיה אחרת, אבל ה-CBR, למרות השם המבטיח והדמיון החיצוני ל-CBR1000RR, הוא לא אופנוע ספורט, אלא אופנוע מתחילים קלאסי שגם במקרה נראה טוב. הידידותיות למשתמש עוברת כחוט השני בכל רכיב מרכיביו של ה-300.

כבר מהנפת האופנוע מרגלית הצד ושחרור המצמד ה-CBR300R מזכיר שהוא בעצם CBR250R משודרג, קל מאוד לרכיבה וכזה שבא לקראת הרוכב המתחיל. הוא משתחל בפקקים כמו קטנוע קטן, ורק המראות הרחבות והנמוכות פוגעות ביכולת התמרון שלו בין נהגים שעסוקים בלעשות לייק לסטטוס שכתב הנהג ברכב לידם. הכידון נראה כמו קליפ-און אך בעצם הוא בולט-און גבוה למדי שמאפשר תנוחה זקופה שלא מעמיסה על פרקי הידיים, ויחד עם הרגליות הנמוכות מאפשר למצוא בקלות תנוחת רכיבה ניטרלית ונוחה, גם בעיר וגם ברכיבות בכביש המהיר או המפותל.

המנוע המשודרג סוחב כבר מסל"ד נמוך למדי, אבל כדי באמת להוציא ממנו את המיטב רצוי שמחט הסל"ד תרחף באזור שבין 6,000 ל-8,000 סל"ד, שם גם בהילוכים הגבוהים יותר המנוע מציע כוח זמין לתאוצות ועקיפות. שיוט נינוח בכביש המהיר נעשה בקלות ב-120 קמ"ש מבלי להרגיש מאמץ מצד המנוע, ואם ממהרים אז אפשר גם לראות 160 וקצת קמ"ש על השעון, שמתורגמים לכמה קמ"שים פחות ב-GPS תחת שלנו, אם כי זה לא ממש מומלץ.

סגרי לו בבלוק פס!
סגרי לו בבלוק פס!

אין איך לומר זאת בעדינות, אבל ה-CBR מעט חלש ביחס למתחריו. הוא עדיין ייסע רחוק וירכיב בקלות יחסית גם קרוב ל-100 קילו של בני הצלם והציוד שלו, מהר יותר מיתר התנועה בכביש 1 (הוא אפילו אמר שהיה די נוח). אם רוצים באמת להאיץ ולרכב מהר, אין מנוס מלשמור את המנוע מנגן (בחרישיות מה) מעל 8,000 סל"ד. הגיר של ה-CBR עושה את המשימה הזו קלה במיוחד שכן הוא אחד הנעימים לשימוש שנתקלנו בהם בקרב אופנועים קטנים, עם מהלך קצר ומדויק. המחשבה שעברה לי כל הזמן בראש היא שזו לא רגלית הילוכים אלא בית ספר להעברת הילוכים ללא שימוש במצמד. בכבישים הצפופים והמפותלים זה כיף גדול להרגיש כמה דרייב אפשר לקבל ממנוע כל כך קטן וחלש יחסית, אבל בשביל זה צריך להיות חלקים ברכיבה ולהשתדל שלא להעמיס על המתלים בבלימות מיותרות, שכן הבולמים הפשוטים של ההונדה מאבדים עצמם לדעת ככל שהקצב עולה.

מה שהיה נחמד בעיר וברכיבה בקצב יומיומי עת רכות המזלג והבולם האחורי באו לידי ביטוי בספיגה סבירה של תחלואי הסלילה המקומית, מייצר תחושה ברורה שלא המנוע הקטן הוא הפקטור שיגביל את הקצב ברכיבה ספורטיבית, אלא המתלים והצמיגים הזולים. אם משתמע כי מדובר במכלולים אשר מעיבים על כל חוויית הרכיבה אז המצב בפועל ממש אינו עד כדי כך גרוע, ובמרבית טווחי השימוש של רוכבים מתחילים ממילא לא ממש יבוא לידי ביטוי.

מה שכן יבוא לידי ביטוי כנראה הרבה אצל אותם רוכבים מתחילים, הוא השימוש ב-ABS. הבלמים אמנם לא חזקים או נושכים מדי, ממש לא. הם דווקא סלחניים עם נשיכה ראשונית חלשה יחסית ומספיק עוצמה כדי להאט אתכם אך מבלי לספר סיפורי גבורה על עיניים שנופלות מחורים. ובכל זאת, על אספלט עירוני חלק, ל-ABS יש נטייה להיכנס לפעולה מעט מוקדם מדי לטעמנו. אל תחפשו איפה לנתק אותו, אגב, כי אי אפשר.

זו גם דרך לחזור מפציעה
זו גם דרך לחזור מפציעה

יותר CBR מ-CBR500?

ה-CBR250R שהיה לרב מכר, נישא על גלי המכירות בזכות שילוב של קלות תפעול והתאמה לרוכבים חדשים, ביצועים טובים ומחיר זול ביחס למתחרהו הישיר, הנינג'ה 250, שעם שינוי מדרגות הרישוי צמח גם הוא ל-300. פער המחירים ביניהם נשמר גם היום על כמעט 3,000 ₪ לטובת ההונדה.

כעת ל-CBR300R יש מתחרים נוספים כמו הק.ט.מ RC390, ואף מתחרה מבית, הלא הוא ההונדה CBR500R, שמרגיש ביחס לבייבי CBR כמו אופנוע גדול יותר ובוגר יותר. עם זאת, גם המחיר שלו בוגר יותר ויש ביניהם פער של כמעט 12,000 שקלים לטובת ה-300. חשוב לציין שלא רק המחיר של ה-300 מהווה עבורו קלף ביחס לאחיו הגדול בעל שני הצילינדרים. המנוע של ה-300, למרות נחיתות הספק, בעינינו מגניב יותר ומתחבר טוב יותר לשם CBR מסדרת ה-500.

להונדה היה דגם חדש יחסית (הוצג ב-2010) ומוצלח, וכעת כל שנדרש ממנה היא השקעה לא גדולה במתיחת פנים קלה והתאמה למציאות של דרגות הרישוי החדשות. באופן לא מפתיע, יוצא אם כך שה-CBR300R החדש הוא פשוט שדרוג קל שבאופן מוחלט שומר על אופיו של ה-250 שקדם לו, ואם חיפשתם את נקודת החוזק הטובה ביותר שלו – פה היא נמצאת.

אז מה, את באה לפה הרבה?
אז מה, את באה לפה הרבה?

לגבור על היצר / הילה פנלון

אצלנו האופנוענים, ניתן למצוא הרבה מאוד מן המשותף. אחת התכונות שקיימת כמעט אצל כולנו היא השאיפה ליותר. אנחנו רוצים לטרוף את העולם ורוצים לטרוף אותו מיד. מחפשים תמיד איך להיות יותר – יותר מהר, יותר חזק, יותר נמוך.

כנראה זה היה הרצון הזה לטרוף הכל עכשיו ומיד שהביא אותי למצב בלתי אפשרי בו אמרתי "כן" לשתי הצעות שונות שלכאורה אין ביניהן מאום, משני אנשים שונים, בשני מקומות שונים אבל באותו התאריך.

ההצעה הראשונה הייתה של קבוצת חברים מצומצמת שזה מכבר פיתחה מסורת של רכיבה חד-יומית לאילת. רוכבים עד אילת, אוכלים ארוחת צהריים במסעדה קבועה וחוזרים הביתה בזמן לארוחת הערב עם המשפחה.

ההצעה השנייה הגיעה מאסף, להתרשם מה-CBR300R החדש, שאותו הוא בוחן.

אני וה-CBR
אני וה-CBR

לולא תאוות הבצע האופנוענית שלי לא הייתי מוצאת את עצמי רוכבת במשך 12 שעות כמעט רצופות על אופנוע שמתגאה בסיומת R ושרכיבה ארוכה לעבר האופק אינה הייעוד העיקרי שלו, אבל כשעמדתי מולו בשעה 08:00 בבוקר לא תיארתי לעצמי את המהפך המחשבתי שאעבור בחברתו ולא שיערתי את התובנות שיכו בי 12 שעות מאוחר יותר.

הרכיבה לאילת היא רכיבה ארוכה, ועם אופנוע בעל מהירות שיוט נוחה ב-120 קמ"ש יש לו לרוכב שפע זמן להרהר במעשיו. אז הרהרתי.

נזכרתי בתחילת דרכי האופנוענית, בתקופת רישיונות ה-'עד 500' בה רוב אופנועי הכניסה היו בעלי נפח 500 סמ"ק. רובם היו נייקדים גבוהים באופן יחסי ובעלי גודל ומשקל 'פול סייז'. האופנוע הראשון שלי היה ה-GS500 שבזמנו היה דריסת הרגל האופנוענית הראשונה למרבית הרוכבים. מאז עברתי אי-אלו אופנועים, והמשותף לכולם היה שבאף אחד מהם לא הגעתי עם שתי רגליים יציבות על הקרקע.

ה-CBR300 היה מהבחינה הזו שינוי מרענן. לראשונה בחיי הרגשתי את תחושת הביטחון שכף הרגל יכולה להעניק בהתנהלות עם האופנוע. מלבד זאת האופנוע כולו שידר ידידותיות. הוא קל ונוח, אפשר חביקה יעילה של מיכל הדלק, התפעול כולו היה חלק ולא דרש תשומת לב מיוחדת.

עד אילת וחזרה
עד אילת וחזרה

החיבור אליו היה מיידי, וכשהגענו לעיקולים הראשונים בדרכנו דרומה כבר עמדתי על היתרונות שהאופנוע מציג. התפעול שלו היה כל כך נוח, שברגע שהכביש התחיל להתפתל יכולתי לתת את מלוא הקשב שלי לתרגול של רכיבה נכונה – מבט, תנוחה, חביקה, היגוי. משהו בקלילות התנועה שלו גרם לי להרגיש ב'מוד' של אימון. אפילו ברכיבה שהאתגר שלה הוא אורך הדרך ולא הטכניות שלה מצאתי את עצמי עוסקת בתרגול ושיפור רכיבה בסיסית. כאילו שזו הייתה תמצית האופנוע ומהותו. גם ניסויים שערכתי להיכנס איתו לפנייה לא מותאמת למהירות ולהילוך לא הביאו את האופנוע לערער את תחושת הביטחון בפנייה – הילוך שישי או הילוך שלישי, הוא מאפשר לך טווח רחב מאוד של טעויות שעליהן לא צריך לשלם. רוכבים חדשים, כידוע, טועים, רק שה-CBR הזה לא מגיש לך את החשבון לפירעון מיידי.

אם צריך לציין נקודה אחת שהקשתה עלי בהתמודדות בסיסית עם האופנוע, היא תהיה, למרבה ההפתעה, הזווית הכהה מדי של רגלית הצד. חלק גדול מהביטחון בהתנהלות יומיומית עם אופנוע צריך להיות גם בזמן שהרוכב לא נמצא עליו. הופתעתי שהאופנוע לא מקבל זווית טובה מספיק להעמיד אותו בבטחה בכל עצירה. מצאתי את עצמי מוודאת פעם שנייה ושלישית שהאופנוע עומד יציב. לפעמים נאלצתי להזיזו עד שהרגשתי שהוא לא בסכנת נפילה. לא זכור לי שאי-פעם הקדשתי כל כך הרבה מחשבה לפעולה הכל כך פשוטה וכל כך בסיסית של פשוט להוריד רגלית וללכת.

הקבוצה הקטנה שלנו הגיע לאילת בשעות הצהריים דרך כביש 12 היפהפה והסלול היטב, ולאחר הפסקה לא ארוכה כבר מצאתי את עצמי עולה על האופנוע שוב בדרך הארוכה צפונה. הפעם רוב הדרך עברה בחשכה, וגם בתנאים לא פשוטים של עייפות וכבישים ארוכים וחשוכים לחלוטין, פשטות התפעול והאמון שלמדתי לתת באופנוע העבירו את הדרך מבלי שנרשמה ולו דרמה אחת.

חיבור מיידי
חיבור מיידי

בשמונה בערב הגעתי הביתה. להפתעתי הרבה הגוף היה רענן. למרות המראה הספורטיבי, תנוחת הרכיבה נוחה. חוסר הנוחות היחיד שהרגשתי היה מכיוון המושב שהרגיש לי קשה יתר על המידה והזעזועים שהעביר הבולם האחורי היישר אל הגב התחתון, אבל המצוקה הזו הורגשה רק לאחר חצי יממה של רכיבה וזה לא משהו בלתי סביר.

שעות ארוכות בחברת ה-300 סמ"ק ערערו לי את כל מה שהכרתי על עצמי עם היצר האופנועני-טבעי לרצות לרוץ קדימה כמה שיותר מהר. פתאום הבנתי כמה פחות יכול להיות להיות יותר – יותר ללמד, יותר להחדיר ביטחון, יותר להוציא מצרות. אין ספק שהאופנוע הזה הוא נקודת פתיחה אופנוענית שעושה הכל נכון.

נזכרתי בעצמי, רוכבת מתחילה, נאבקת בגודל ובמשקל של האופנוע הראשון שלי. כשנאבקים באופנוע, פחות פנויים ללמידה נכונה, לטכניקה. שם, בדרך לאילת, זו הייתה הפעם הראשונה שחשבתי על הנטייה שלנו, האופנוענים, לטרוף הכל עכשיו ולרצות יותר – יותר גדול, יותר חזק ויותר מהר. אם כרוכבת מתחילה הייתה לי האפשרות והתבונה להתחיל את דרכי על אופנוע כמו ה-CBR300R, אני בטוחה שהייתי הופכת לרוכבת טובה יותר מהר יותר. השאלה היא, האם הייתי מצליחה לגבור על היצר…

תודה לשי-טל מזרחי על העזרה בהפקת המבחן.

אודות אסף זומר

נכנס לעשור הרביעי של חייו, אבל עדיין הילד של המערכת; רוכב שטח וכביש מצטיין ואוהב לכתוב על זה.

עשוי לעניין אותך

SYM-Maxsym-TL-Milan-003

סאן-יאנג: ה-MAXSYM TL הוא המתחרה לטימקס

סאן-יאנג חושפת במילאנו קטנוע ספורטיבי עם מנוע טווין בנפח 465 סמ"ק - מתחרה ישיר לטימקס 530; קבלו את המקסים TL

כתיבת תגובה

Single Sign On provided by vBSSO