מנועי 'ביג באנג' ב-MotoGP – המפץ הגדול

נתחיל בחידה שבתמורה לתשובה נכונה נעניק מערכת בקרה אלקטרונית לאופנוע MotoGP מעונת 2015: למי מהיצרנים על הגריד ב-MotoGP יש מנוע מסוג סקרימר?

באופן מפתיע, או שלא, רק יצרן אחד בודד משתמש במנוע שאינו מטיפוס 'ביג באנג' ועונה לשם 'סקרימר', או כפי שאנחנו אוהבים לכנותו – צרחן. באופן מפתיע, או שלא, זה היצרן האחרון להצטרף לקטגוריה הבכירה. בק.ט.מ עסוקים בפיתוח אופנוע ה-MotoGP שלהם בשנים האחרונות, כשבמהלך 2016 האופנוע נבחן עם האלקטרוניקה האחידה של דורנה. אולי הפיתוח תחת האלקטרוניקה האחידה של דורנה אפשר לק.ט.מ לייצר מנוע סקרימר נשלט. קשה לומר, אבל בקבוצת המרוצים של ק.ט.מ מרוצים מהמנוע שלהם עד הגג. פול אספרגרו וברדלי סמית', שרכבו על מנוע הקרוספליין הנשלט של היאמהה YZR-M1, ייאלצו להתרגל למנוע הצרחן.

מנועי 'ביג באנג' עתיקים כמעט כמו המפץ הגדול עצמו. כמעט. כמו לא מעט אלמנטים אחרים כמו ברך בחוץ, ניהוג גלגל אחורי וקני רוברטס האבא, גם מנוע הביג באנג הגיע ל-MotoGP ממסלולי ה-DIRT TRACK וה-FLAT TRACK שבארצות הברית של אמריקה. מנועי הביג באנג הראשונים הופיעו במרוצים אלה על מנת לאפשר לרוכבים אחיזה טובה יותר בפניות ארוכות תחת החלקה של הגלגל האחורי. מצד אחד פעימות הכוח המרוכזות אפשרו לצמיג האחורי לנעוץ את עצמו לקרקע, ומצד שני המרווח לריכוז הפעימות הבא אפשר לצמיג האחורי להתאושש ולא לאבד אחיזה לגמרי.

מרביתנו מקשרים מנוע ביג באנג להונדה ולאגדה האוסטרלית העונה לשם מיק דוהאן. דוהאן הוא אכן אגדה, אבל סוזוקי הייתה הראשונה להציג מנוע ביג באנג בסוף שנות ה-70. ה-RG500 של סוזוקי נהג לנפץ את עצמו לדעת כתוצאה מריכוז פעימות הכוח וחולשה של המתכות ממנו הורכב. המנוע נעלם לו עד שהונדה החזירה את התצורה לבמה ב-1992. מאז 1992 והכמעט-אליפות-ראשונה של מיק דוהאן, התצורה של מנוע ביג באנג באה והולכת ממסלולי ה-MotoGP. מפתיע לגלות שגם למיק דוהאן לקח זמן להתרגל למנוע החדש, ודווקא ווין גארדנר חיבב את המנוע מהרגע הראשון. מנוע ביג באנג שירת את סגנון הרכיבה של גארדנר היטב. בלימה – חניה על האפקס – ואז פתיחת גז, הוא סגנון שמעדיף מנוע פחות רגזן, אבל היה זה דוהאן שהוביל את מתקפת מנועי הביג באנג עם ארבע אליפויות רצופות. לאליפות החמישית והאחרונה שלו דוהן שב לרכב על מנוע סקרימר.

במנועי ה-V4 שתי פעימות של פעם, פעימת כוח מתקבלת בכל 90 מעלות של גל הארכובה, וכך פעימות הכוח היו מחולקות שווה על כל 360 המעלות של גל הארכובה. זהו מנוע סקרימר אמיתי. מנוע ביניים בתוצרת V4 חילק את פעימות הכוח ל-180 מעלות כך שכל צמד בוכנות הוצתו ביחד. במנוע ביג באנג פעימות הכוח רוכזו בטווח של 70 מעלות, ואז 290 מעלות ללא פעימות כוח.

אז אם למנוע ביג באנג יש כל כך הרבה מעלות, למה בכלל להריץ מנועי סקרימר? לסיבה הראשונה קוראים מארק מרקז, רוכב שכמעט לעולם לא יתלונן על עודף כוח ושסגנון הרכיבה שלו מאפשר לו להשתלט על המנוע ה'צרחן' שמתחתיו. הסיבה השנייה, לפחות עד לאחרונה, הייתה הרגולציה שהגבילה מאוד את כמות הדלק במיכל. מנוע ביג באנג שותה יותר דלק לעומת בן דודו הצרחן.

ונחזור שוב לחידה בתחילת הכתבה ולאלקטרוניקה שמזמן שולטת בכיפה. לסקרימרים יש שני יתרונות ברורים על מנועי הביג באנג, כשעד 2016 אלקטרוניקה מתקדמת מאוד ותוכנת ניהול מנוע שנתפרה סביב רוכב ספציפי הצליחו 'להעלים' את החסרונות הרבים של מנועי סקרימר. מה שהונדה גילו ב-1992 הוא שמנוע ביג באנג לא משנה רק את אופן אספקת הכוח. מנוע ביג באנג משנה את התנהגות האופנוע כולו. אופנוע עם מנוע ביג באנג הופך לאופנוע קל יותר לרכיבה, זריז יותר בהיגוי ובשינויי כיוון, ונוטה פחות להניף גלגל קדמי אל על. ב-2015 המנוע של הונדה כבר היה קשה אפילו למרקז. ב-2016 מרקז מחזיר לעצמו ולסקרימר את האליפות, אבל בלי הדומיננטיות של 2014.

וכך ב-2017 הונדה חוזרת שוב למנוע ביג באנג, שנכון למבחנים בספאנג ובאי של פיליפ מאפשר למרקז לרכב בקלות ונינוחות רבה במקצים הארוכים. את היכולת המיוחדת של מרקז לרכב מאוד מהר בהקפה בודדת אנחנו מכירים מאז 2013. שלושה תארי אליפות עם ה-RCV, כולל בעונה הקודמת עם מנוע רגזן שבועט באופנוע וברוכב. ל-2017 הנמלה מקבל RCV קל לרכיבה, והוא לא לבד: בפיליפ איילנד מרקז, פדרוסה וקרטשלאו מאכלסים שלושה מתוך חמשת המקומות הראשונים, כשמילר משלים ארבעה RCV בעשירייה המהירה. יש לנו תחושה שאנחנו יודעים איך 2017 תיגמר.