מסע אופנועים להימאליה כטיפול בפוסט טראומה

כתב: אלדד פריבס; צילום: איתן צור

עם כניסת הכוחות הקרקעיים לרצועת עזה במבצע 'צוק איתן' ביולי 2014, יצאו שמונה גברים ישראלים, בוגרי מלחמות ישראל, למסע אופנועים קשה ומורכב על-מנת לחצות את שרשרת הרי ההימלאיה ההודית. מסע זה נחשב כאחד המסעות המסוכנים ביותר בעולם לרכיבה.

הגברים הגיעו מרקעים, מקצועות וגילאים שונים, כאשר רק החוויה הקשה של הלחימה קשרה אותם יחדיו. במשך שלושה שבועות הם רכבו בתנאי מזג אוויר קשים, דרך קשר מפותל של זיכרונות המלחמה, במשעולי הדרכים הצרות והמשובשות אל הפסגות המשוננות של ההימלאיה. בנוסף לקשיים הפיזיים, המגיעים עד כדי פינוי רפואי של אחד הרוכבים עקב מחלת גבהים, הם מתמודדים עם החיפוש אחר ערכים נכונים ועם הדרך ליישם אותם בחיים.

לאלה מביננו שלא היו בקרב קשה להבין את העולם הפוסט טראומטי. החוויה עצמה קשה לתיאור, ונוטה להיות מורכבת ורבת-פנים. כמספר הגברים שנלחמו כך מספר ההגדרות לתופעה. אני, אלדד פריבס, יוצר הסרט, מוכר כהלום קרב בעקבות שירותי כקצין בצה"ל בזמן האינתיפאדה השנייה. תהליך הכרה זה מטעם המדינה גרם לי להכיר בכל הגברים השקופים שנלחמו ונלחמים במלחמות העקובות מדם, גברים שאיש אינו מכיר בפציעתם, פציעה אשר ממשיכה לדמם כל עוד הם חיים.

במדינה הנתונה במצב מלחמה מתמשך, כולנו חיים ב'מציאות PTSD' המחלחלת ומשפיעה על חיי כולנו, וגם אם נקום מחר בבוקר ונגלה שהמזרח התיכון הפך לשוודיה, עדיין יישאר הפצע, צרוב בזיכרון הקולקטיבי ובזיכרונות האישיים. בין אם שירתנו בצבא ובין אם לא – החוויה הצבאית הטראומטית נוגעת בכולנו.

במסע המתועד בסרט שהופק במהלך המסע, התאפשרה לראשונה תקשורת אמיתית הקיימת בין שותפי גורל. מסע כזה, שבו קיימת אחריות בסיסית כלפי הדומים לנו, הלוקח אותנו גבוה ורחוק מהמדינה בה נלחמנו ובה נלחמים ונהרגים אחינו ממש ברגע זה, מאפשר לנו לחוות את עצמנו בדרך כנה יותר, להעמיק את החיפוש פנימה ולנתץ את מסגרת ההגדרות המקבעת אותנו להמשיך ולהקריב עוד ממיטב בנינו על מזבח הגבריות הארצישראלית הקשוחה.

הסרט יוצר מרחב שבו ניתן להציף ולהנגיש את נושא הטראומה, בין המשתתפים עצמם ודרכם אל קהל הצופים – לא כסבל בלתי ניתן להכלה ולא בדרך המפקיעה אותו לצרכי אג'נדה זו או אחרת, אלא כתהליך נפשי מתפתח וחלק בלתי-נפרד מחיינו, כיחידים וכחברה.

טיפול באמצעות טבע ואתגר הוא שיטה מוכחת מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית אשר מטרתה להוציא את הפרט הסובל מסביבתו המוכרת על-מנת לאפשר לו לחוות את התגובות הניורולוגיות שלו בסביבה לא מוכרת ומערערת. באמצעות טיפול זה, בהשגחה נכונה, ניתן לבודד את האירועים המערפלים על הנפש, להתבונן במציאות כמות שהיא ולייצר טרנספורמציה בתפישת המציאות.

בסרטי הדוקומנטרי 'MADE LIKE A GUN', או 'פלס"ר הימאליה' בשמו העברי, הוצאתי קבוצת גברים ישראלים, אשר לחמו במלחמות ישראל משנת 1954 ועד 2006, למסע אופנועים לחציית שרשרת הרי ההימאליה ההודית.

המטרה הייתה לנתץ את גבולות ההגדרות החברתיות וההגדרות הפסיכואנליטיות המשתנות בקצב של מכונת ירייה. קיוויתי ועודני מלא תקווה כי סרט זה יעזור למצב אמת אבסולוטית בין שלל האמיתות המשתוללות להן ולייצר הבנה בתשתית ההכלה המשותפת לכל גבר אשר לחם בקרב כזה או אחר, וברגע שיבינו כולם את משקל הסבל יחדלו מהאיוולת ויחתתו את חרבם לטובת משק כנפי היונה הלבנה.

המסע אמנם לא השיג את יעדו הפיזי לחציית שרשרת הרי ההימאליה, אך הוא השיג את יעדו המנטלי להבניית נתיב לחציית שרשרת השריטות הנפשית. לפי תפישת הדוקטרינה של הטיפול באמצעות שטח יש להמשיך בשיטת טיפול זו במגוון קבוצות לוחמים על-מנת לזרוע עוד זרעים של הבנה ולייצר מארג אנושי המבין. כדבריו של א.ד גורדון כי "האדם הוא המטרה, הדרך היא האמצעי".

"כשאתה עובד עם אומים וברגים, נמצא אתה ברמה של כוחות מכאניים גדולים, ועליך להבין שברמות כאלה מתכות הן אלסטיות. כשאתה סוגר אום, יש שלב הנקרא 'רפוי', שבו הגיע האום לידי מגע, אך שום אלסטיות לא באה לידי ביטוי. השלב הבא בסגירה נקרא 'מהודק קלות' ובו באים לידי ביטוי פני השטח של האלסטיות. לאחר מכן בא השלב הנקרא 'מהודק' או 'מהודק מאוד', שבו מנוצלת כל האלסטיות. הכוח הנדרש כדי להגיע לשלוש הרמות האלה הוא או שונה יחסית למידתם של כל אום או בורג; וכמו כן שונה הדבר כאשר מדובר בבורג משומן לו באום נגדית. הכוחות גם שונים יחסית לפלדה או ברזל יצוק, פליז או אלומיניום, פלסטיק או חרס. אולם מי שיש לו רגש של מכונאי, יודע מתי הדבר מהודק – ומפסיק. לעומתו, מי שאין רגש זה, ממשיך בהידוק עד קרעו את חריצי התבריג או עד שברו את המערכת".

רוברט מ. פירסיג –"זן ואומנות אחזקת האופנוע”.

יצאנו לדרך

על טיסת ההמשך מאיסטנבול אל עבר תת היבשת ההודית, אין דרך לדעת אם המטען הרב שהעמסנו בארץ אכן עבר מבטן המטוס הקודם אל זה הנוכחי, וכל שנותר הוא לנשום ולשאת תפילה. אית,ן טרוד מהאזעקה שנשמעה עכשיו בתל-אביב, מחליק עוד כדור שינה בעוד הבחור הקירגיזי המגודל שלידו מחטט באף בעצבנות. דניאל מרוט מחוסר שינה ודאגה לציוד הצילום ולאשתו ההרה, מנסה לעצום עין ללא הצלחה. יניב רואה סרטי אקשן וחולם על היום בו ישמין בנחת בחצר ביתו שלא קיים. טל מנהל שיחה ערה עם גבר סיקי בעל שפם משוח בשמן בניחוח יסמין מעורב בטבק אפגני משובח (לבטח חלקיקי ארומה נוספים התגלגלו במורד צווארון המשי הרקום שלו בעודו נפח בנשמתה של מקטרת השנהב שלו, אך אין ביכולתי לדייק בהם עקב אדי הבושם הרעיל של הדיילות הדקיקות). הדוקטור נחי חופר שוב ושוב במפת המסע, משתדל בכל כוחו למצוא מראש נקודות סכנה שלא עליתי עליהן. יובל ישן עמוק, ואני כותב וחושב וכותב, ורק גדעון, הו גדעון, במעין מתריסנות בלתי אפשרית תפס מקום ליד פצצה בלונדינית בת 20 וכל השאר בקרוב יהיה היסטוריה.

בעוד חמש וחצי שעות ננחת, נפגוש או לא נפגוש את עובד, ולאחר מכן ניסע 11 שעות באוטובוס ונפגוש את דן, שכבר פתח עבורנו את ציר התנועה הראשון, ואז הכל בטח ייראה וירגיש אחרת. אבל זה לא כרגע. זה אחר כך. בינתיים, יותם נשאר בארץ בגלל המלחמה שבטח תפרוץ בעוד כמה שעות, ואביעד נשאר בארץ בגלל הטסטר העיוור. עוד נשארו מאחור-  רינגל עם צו איסור יציאה מהארץ, אלפסי חטף ת'ג'ננה, רביד נשאר לשמור על אשתו, אטלי פרץ דיסק, אייל נהיה מיליונר ועבר לאמריקה, לחבקין חזר הפחד, אביב צמוד לבלטות בסלון ואבא חטף סרטן ומת.

היו עוד, והסטטיסטיקה אומרת שעוד יהיו.

תותח דו-גלגלי

ברגע אחד לכל גבר מוצמד אופנוע. רויאל אנפילד בולט 500 דגם מאצ'יסמו המותאם לרוכב המערבי, יעני הילוכים ברגלית שמאל ובלם אחורי ברגלית ימין. כמו בבית. הו אלוהי האנפילד! צילינדר יחיד, קירור אוויר, 27 כוחות סוס, גלגלי
"18 על חישוקי שפיצים, מזלג ארוך, שני בולמי זעזועים מאחור שלא ממש בולמים, ורגלית הנעה אחת שגורמת לך לקלל את הסבתא בכל בוקר קפוא. אבל כשמאתיים הקילוגרמים האלה מתעוררים לחיים, האוזניים נפתחות לצליל הקסום והייחודי הזה וכל מה שכולנו רוצים זה לעלות עליו ולהתחיל לטפס למעלה.

אין כאן באמת צורך באופנוע מהיר. הדרכים ממילא לא בנויות להאצה מעל 65 קמ"ש. אבל יש צורך בכוח ובנחישות, ולבולט יש מלאי רב של שניהם, אחיזת שטח אימתנית ושלדה מברזל כבד. כל בורג במקום ולכל תבריג אופי של נזיר זן. כמילותיו של המשורר רווי הקרבות זאב טנא-  "הכל במקום אבל שום דבר לא בסדר".

חברת רויאל אנפילד הצמידה לאופנועים שלה את הכיתוב "עשוי כמו תותח" – Made Like a Gun, וכאן, בין משעולי המוות של הדרכים הגבוהות והמסוכנות בעולם, הוא הופך לחבר הכי טוב שלך. הגבול העדין הקיים ביחסי התלות של הרוכב עם אופנועו מיטשטשים בארץ הגבהים הזו, ועם כל נהמה המוחזרת בהדהודי המצוקים האימתניים נדמים הרוכבים כלוחשים למנועים ומבקשים מהם עוד קצת. תן עוד קצת כוח ואני מבטיח לך שמן חדש. רק עוד קצת כוח עד למעבר ההרים הבא… עוד… עוד קצת.

מאה הקילומטרים הראשונים נגמעים במהירות ממוצעת של 40 קילומטרים לשעה בדרך בוצית מלאה מהמורות, בזווית טיפוס של ספיידרמן, משאיות ענק צבעוניות ונשרים עצומים הממתינים לטרף. האנשים המוטלים בצדי הדרכים אינם מבקשים דבר מלבד שהשמש תזרח שוב. כמו נידונים לקבל את עול חוקי הקארמה והדארמה מבלי להבינם.

הרי בין כה, כשאדם מתרכז אך ורק בהישרדות בחיים האלו, חוקים וכללים בודהיסטים אינם בראש מעייניו.

טיפות של גשם ראשון החל לזלוג ואני חושב על המחסור בנשים בדרך הזו. מהרגע שיצאנו מדלהי וחלפנו על-פני קבוצת פועלות בניין משופמות, לא נחו עינינו על אף ירך של אישה.

קבוצה הרמטית של גברים קשוחים בין מדינות קשוחות בתת היבשת הקסומה ביותר בעולם.

ולפתע העשב צומח בצדי הדרכים, לפתע עצים שולחים זרועותיהם אל מעבר לשיפולי הדרך הארוכה הזו. עמוד השחר יעלה בקרוב, ואיתו הבטחה לימים של נוף פראי. עוצמתי. סוחף.

כל הזמן בתנועה, נעים לעבר מטרה לא קיימת כמו טיפה הזולגת במורד מכסה המגן של הקסדה המקשה עליי להתרכז בדרך הנהיית צרה יותר ויותר.

*     *     *     *     *

הסרט הדוקומנטרי פלס"ר הימאליה, שבו מוצג טיפול בפוסט טראומה על-ידי מסע אופנועים קשוח בהרי ההימאליה, יוצג בהצגת טרום בכורה בשישי הבא 11.11.16 ב-13:00 ובמוצ"ש 12.11.16 ב-19:00, בסינמטק תל-אביב (קישור לרכישת כרטיסים). לאחר מכן הסרט יוצג בפסטיבל סרטים בדלהי, הודו, ובסביבות חודש פברואר הוא ישודר בערוץ 10. על מועד השידור נעדכן כאן בפול גז.

פלס"ר הימאליה

• בימוי: איתן צור ואלדד פריבס
• 53 דקות
• ניהול מקצועי של המסע: דן לביא, Himalaya Riders

הטריילר לסרט: