דף הבית / מגזין / מספרד להולנד על קוואסאקי H2SX
KAWASAKI-H2SX-Trip-008

מספרד להולנד על קוואסאקי H2SX

וינסנט ברגר, חבר וקולגה הולנדי, רכב על גבי הקוואסאקי H2SX בהשקה העולמית בפורטוגל, והמשיך איתו עד הבית בהולנד - באמצע החורף האירופאי הקר; סיפור המסע

תרגום: ROG

וינסנט ברגר הוא עיתונאי אופנועים הולנדי וחבר שאותו אנחנו מכירים שנים רבות. הוא השתתף בהשקה העולמית של הקוואסאקי H2SX החדש שנערכה בפברואר בפורטוגל, וכדי לבחון את אופנוע התיור הגדול והחזק כמו שצריך ברגר חזר איתו הביתה להולנד – מרחק של 2,800 ק"מ, באמצע החורף. את סיפור המסע שלו מספרד להולנד ברגר כתב במיוחד לקוראים הישראליים של פול גז.

*     *     *     *     *

בקוואסאקי ייצרו את מה שהם רואים כאופנוע התיור האולטימטיבי – ה-H2SX. בבסיסו זהו H2 עם ארגזים ועוד כמה תוספות, והוא הושק לאחרונה לעיתונות העולמית בפורטוגל.

כדרך שגרה באירועי השקה, אתה רוכב כמה מאות קילומטרים ביום רכיבה בודד. הפעם, בפרץ נדיבות, בקוואסאקי הוסיפו גם פרק מסלול קצר. אמנם לא סשן מלא, אבל הזדמנות לבחון יכולות – כולל בקרת הזינוק – בתנאים אופטימליים. זה אמנם מספק תובנות טובות ליכולות של האופנוע, אבל עדיין לא עונה על השאלה הגדולה: איך האופנוע הזה מתנהג בייעודו המוצהר – אופנוע תיור למסעות ארוכים? אז יצאתי לבדוק.

מכיוון שכבר רכבתי בעבר מספרד להולנד, ידעתי מה מצפה לי. אמצע פברואר ויותר מ-2,500 ק"מ, מה שאומר שאהיה אומלל ויהיה לי קר. התחלת המסע עוד איכשהו בסדר, אבל ככל שאצפין לאירופה כך יהיה רע יותר. בדיוק המתכון המתבקש אם אתה רוצה לדעת מה שווה האופנוע הזה. כמה שיחות טלפון מאוחר יותר, מצויד בבגדי חורף חמים (וחדשים), אני מוכן. לפחות כך אני מקווה.

מוכן לצאת לדרך
מוכן לצאת לדרך

לפני היציאה קיבלתי כמה החלטות ועשיתי כמה הכנות: זהו אופנוע סופר-מהיר ולכן אני רוצה לעשות את הנסיעה במינימום זמן. עם זאת, אני לא רוצה לרכוב רק על אוטוסטרדות, אז ביקשתי מחבר ב-The Motorcycle Diaries (אתר תכנון מסלולי אופנועים) שיכין עבורי מסלול מתאים. זה הולך להיות מסע ארוך, אבל יהיה בסדר. אם האופנוע הזה טוב כמו שמספרים – יהיה ממש בסדר.

הגיע הרגע. הקולגות בדרכם לשדה התעופה ונשארנו אני והאופנוע. לקחתי איתי רק מה שנכנס בארגזים. אין תיקים נוספים. מסובב את המפתח, לוחץ על הכפתור ויוצא לדרך – ישר לתוך פקק תנועה בליסבון. מוקדם בבוקר באמצע השבוע זה צפוי, כך שכנראה אצטרך להתאפק קצת לפני שאשחרר את 200 הסוסים של הקוואסאקי. כשאני מגיע לגשר 'ואסקו דה גאמה' (17 ק"מ), אני מתחיל קצת לפתוח. זה כל כך קל שאני שוב מופתע. למרות שחוויתי אותו רק יום קודם – ברכיבה במסגרת ההשקה העולמית – עוד לא התרגלתי ב-100%. הגנת הרוח כמעט מושלמת ומאפשרת לא רק להגיע למהירויות גבוהות, אלא גם להתמיד בהן לאורך זמן.

אחרי חציית הגשר אני עוזב את הדרך המהירה ופונה אל עבר הכבישים המשניים. אני מיד מזהה את האזור. הייתי פה כבר. מכאן ואילך מצפים לי קילומטרים רבים של כבישים ארוכים וזורמים. לכבישי תיור מהירים כאלה האופנוע הזה נועד. השינוי מהתנועה הסואנת שמעבר לנהר ניכר וזה מעולה, כי עכשיו אני יכול לעשות את מה שלשמו באתי: לרכוב מהר ולטייל. גם מעט הכפרים שאני עובר בדרך כמעט ריקים מאדם. מוזר איך נדמה שלעולם אינך רואה אנשים בכפרים. ככל שאני מתרחק מהעיר גם הכפרים הולכים ומתמעטים.

משחררים קלאץ'
משחררים קלאץ'

האופנוע מדהים. הכוח מטורף והוא ממש נח. אלא שהוא גם זקוק לדלק ואני צריך לעצור מעת לעת. בעצירה הראשונה אני מבין מדוע קוואסאקי סיפקו לאופנוע מסך TFT עם מספר תצוגות מתחלפות. תצוגת ה'ספורט' יפה בהרבה, אבל לתצוגת התיור יש מד טווח נסיעה לו אני זקוק. אני עובר לתצוגת 'תיור' ונשאר איתה עד הבית בהולנד.

אני מסיים לתדלק ונכנס לחנות הנוחות. כאילו נכנסתי לסרט ישן. החנות מלאה בג'אנק שאיש לו נגע בו מזמן. הכול מכוסה אבק פרט לאזור קטן ליד הכניסה שבו שאנשים עוברים מדי פעם. כשהמוכר נותן לי קבלה בכתב יד, הסצנה הופכת למושלמת. אני זולל חטיף ומוכן ליציאה. הכביש משתנה ואני נכנס לאזור מעניין ומפותל בהרבה. ההיגוי מצוין, הפניות ארוכות וזורמות, ובכל קפל בכביש הגלגל הקדמי מתרומם בחדווה. אל דאגה, התופעה קורית רק במצב כוח – High Power mode. מאוחר יותר אבחן את מצב הביניים למשך מיכל שלם, ואחר כך גם את מצב הרגוע (עד כמה שאופנוע כזה יכול להיות רגוע) למיכל נוסף כדי לבדוק את ההבדל ביניהם. אבל לעת עתה אני במצב כוח וזה מגניב לגמרי.

הקלות הבלתי נסבלת של המהירות. תנוחת הישיבה מושלמת, בדיוק בין ZZR לבין Z1000SX. אני משחק עם מצבי הכוח. ההבדל העיקרי הוא שהנטייה לווילי מתמתנת משהו ותגובת המצערת רכה יותר. שלא נתבלבל, גם במצב הרגוע ביותר לא משתעממים חלילה. אין הרגשה שחסר כוח, ואתה עדיין יכול לרכוב על 230 קמ"ש ללא מאמץ. לקראת גבול ספרד אני שב למצב כוח. לא נשאר זמן רב לבדוק מהי המהירות המרבית. בדיעבד חבל שלא הצטיידתי בחליפת עור כי אני מגיע 'רק' ל-293 קמ"ש עם חליפת החורף שלי לפני שזה נעשה מפחיד מדי. אצטרך לנסות שוב בקיץ…

חייב לבדוק שוב את המהירות המרבית...
חייב לבדוק שוב את המהירות המרבית…

אחרי מספר קילומטרים אני מגיע לגבול – הראשון מבין שלושה שעליי לעבור.  הנוף מאד דומה לפורטוגל. זה לא מפתיע וגם מבטיח שיהיה לי עוד מ'החומר הטוב' הזה של הרכיבה בפורטוגל. בינתיים אני ממשיך לצפות בסרט של עצמי – רגע אחד אתה רוכב בנוף של מערבון ספגטי ישן, ורגע אחריו נראה שאתה בסרט מדע בדיוני על מאדים, וכעבור עוד רגע אתה חושב שהגעת לסקוטלנד. קילומטר רודף קילומטר ואני זורם בנוף וחושב לעצמי איזה כיף חיים! לא חם, אבל גם לא ממש קר. אני מחליט להישאר עם הכפפות הדקות עד שמד החום בצג יגיע ל-0 מעלות. יש לי ידיות מחוממות אחרי הכל.

אבל הבלתי נמנע מתקרב יותר ויותר. הכביש מוביל אותי לרכס הרים גבוה, ממש כמו חומת הקרח של 'משחקי הכס'. אי אפשר לעקוף אותו ואצטרך לעבור דרכו. חבר ספרדי הכין אותי לקטע הזה. אלה אפילו לא הרי הפרינאים, אלא רק רמה גבוהה באמצע ספרד, אבל מחצי הגובה היא מכוסה בשלג. אני מגיע לעיירה קטנה למרגלות הרמה, ומכאן הכביש מתחיל להתפתל במעלה המדרון. מד החום בצג צונח במהירות, וכאילו לפי הזמנה נורת האזהרה מפני קרח נדלקת כשהנוף מסביבי מלבין. הגיע הזמן לעצור, לצלם כמה תמונות ולהחליף לכפפות חורף.

מכאן הנוף שוב משתנה. כשאני מגיע למעלה הכביש נפתח קצת וזה כבר לא קשה מדי. הכביש נקי ואני מתקדם בקצב טוב, אבל קור כלבים. אני מביט ב-GPS ורואה שהמסלול של היום יסתיים לקראת 19:00 בערב. קצת מוקדם לטעמי ואני שוקל להתקדם עוד קצת ולחפש מלון בהמשך. אני עוצר שוב לתדלק, מחפש מלונות על הנתיב של היום השני, ובוחר מלון שנמצא 120 ק"מ לתוך המסלול של יום המחרת. נראה שאני מתחיל להרוויח קילומטרים לטובת קיצור המסע, וזה טוב. אני מסיים את כוס הקפה וממשיך בדרכי.

מתחיל להיות קר...
מתחיל להיות קר…

אני לא רגיל לחושך הזה. בביתי בהולנד תמיד יש אורות מהרחובות ומהערים. אני מסתכל במראות ורואה רק חושך. גם לפניי אין כלום ואני שוב מרגיש שנכנסתי לסוג חדש של סרט קולנוע. עוברת לי בראש המחשבה שאם אני נתקע עכשיו, מתי ימצאו אותי? מחר? בשבוע הבא? אף פעם? על הדרך אני מגלה דבר נוסף: תאורת ה-LED של חיווי מחממי הידיות חזקה מאד ומכוונת ישר לעיניים. כנראה שהיפנים לא ניסו לרכב בתנאים כאלה.

מתחיל לרדת שלג. לא הרבה ודי יבש, אז הוא עף ברוח כמו אבק ולא נערם על הכביש. הכביש מתחיל שוב להתפתל. אני מגיע לקצה הרמה ומתחיל לרדת. בכמה מהפניות השלג נערם מעט, ואני מאט בהתאם. משאית גדולה מגיחה בכיוון הנגדי ואני נותן לה לעבור בזהירות. עוד סרט, וזה לא האחרון ליום הזה. עוד רגע מגיעים למלון.

אני מגיע לכתובת ואין אור בבניין. אני מזהה בקושי את המקום מהתמונה ומחנה את האופנוע. כשאני מגיע לדלת אני מבחין באור חלוש. בעל המלון פותח לי את הדלת. הוא דובר רק ספרדית, ואיכשהו אני מצליח להסביר לו שהזמנתי חדר, מה שגורם לו לחייך חיוך גדול. לא נראה שהוא ציפה לאורחים. האור בקבלה היה כבוי והחדרים קפואים. הוא מגלגל פנימה שני מפזרי חום ומדליק אותם במקסימום הספק. טוב, זה ייקח קצת זמן אז אני יורד בינתיים לבירה וסנדוויץ'. השעה 21:30, אני האורח היחיד, וכל הסיטואציה קצת סוריאליסטית. הגיע הזמן לישון. אני מקווה שעד הבוקר החדר יתחמם והולך לישון לבוש.

כל כך קר שם בחוץ...
כל כך קר שם בחוץ…

למחרת אני מתעורר בשמחה לחדר חם. אפילו המים במקלחת מצליחים בסופו של דבר להתחמם. מסתבר שהגעתי לעיירה נחמדה שאף מציעה אטרקציות לתיירים, אבל רק בקיץ. אני מביט החוצה ורואה עולם מכוסה לבן. הולך להיות מעניין היום. אני גם מקבל לא מעט הודעות מחברים שמדווחים שהמצב בפריז קשה – סופות שלג, פקקי תנועה, ובקיצור – בלגן. אמנם אני לא מתוכנן להגיע היום עד פריז, אבל רושם לעצמי תזכורת מנטאלית כי יתכן שאצטרך לעקוף אותה. מהנקודה בה אני נמצא זה לא מעקף גדול מדי.

אחרי ארוחת בוקר של קפה ועוגייה, אני עוטה על עצמי את כל השכבות האפשריות, מעמיס את האופנוע ויוצא לדרך. השלג אינו כבד ונראה שאהיה בסדר. ואכן, כשאני מגיע לכביש הראשי אני רואה שהתנועה כבר פינתה את כל השלג והתנאים טובים בסך הכך. שוב אני מוצא את עצמי בנוף חדש – עוצר נשימה – מוקף בהרים לבנים, אבל הקצב לא מספיק מהיר. פנייה רודפת פנייה, אגם רודף גשרון, אבל לאט, והנה ממול מגיעה מפלסת שלג. הגעתה מגבירה את החששות לגבי ההמשך, אבל אין לי כל כך מה לעשות בנידון ואני ממשיך להתגלגל קדימה. השלג ממשיך להתגבר ולהיערם, ולבסוף אני נכנע למציאות, מעדכן את המסלול ב-GPS למהיר ביותר וממשיך. לפתע פרה על הכביש, ראשונה מתוך עדר, לאחר מכן סוסים, ואחריהם כבשים. ה-GPS מספר לי שהפנייה הבאה בעוד כ-40 ק"מ בכפר קטן, ועוד 35 ק"מ לכפר שאחריו, ועוד כפר, ועוד אחד. אחרי כשעה הכביש נפתח מעט. דלק, קפה וממשיכים.

הנוף שוב משתנה. השלג נעלם, הכביש נפתח ואני יכול להגביר את הקצב. האופנוע אוהב את הקצב המהיר, כאן יכולותיו באות לידי ביטוי. אני שוב מתפעל מהקלות בה האופנוע הזה יכול להתמיד לאורך זמן במהירות גבוהה. הפיירינגים ומיגון הרוח יוצאים מהכלל, טובים משל ה-ZZR או ה-Z1000SX. בינתיים צרפת מתחילה להופיע על השלטים ואני חוצה את הגבול בזריזות ורוכב לאורך חוף האוקיאנוס האטלנטי עד לעיירת הקיט ביאריץ. ה-GPS מבשר לי שיש לי 430 ק"מ עד המחלף הבא, כך שאני יכול להתפנות כעת לרכיבה נטו. זוהי התמצית של רכיבה במהירות גבוהה. אני עדיין צריך להחליט לגבי פריז, אבל בינתיים התנאים סבירים. הדרך מוכרת לי מנסיעות קודמות וחופשים, אבל נראית שונה לגמרי כשהכל מסביבי צבוע בלבן. לקראת שעות אחר הצהריים המאוחרות התנועה נעשית כבדה יותר, מתחיל להחשיך ומזג האוויר נעשה פחות ידידותי. אני מוצא מלון בעיר טור (Tours), שם אוכל לבחור למחרת את המשך המסלול. קבלת הפנים, כמו גם הטמפרטורה בחדר, הרבה יותר מזמינים משהיו בערב הקודם.

מתחמם
מתחמם

אני מתעורר לבוקר קר אבל בהיר. בזמן ארוחת הבוקר אני שומע חדשות. התנועה בפריז עדיין קשה, אז אני מקבל החלטה: לה-מאן, משם לרואן, ואז לליל ומשם לבלגיה. אני עולה על האוטוסטרדה ומעלה מהירות. היום יפה, אלא שבכל עמק יש עדיין ערפל ובגלל הקור הערפל קופא על המשקף. אני נאלץ לעצור בכל תחנת דלק כדי לנקות את המשקף, וזה ממש לא תורם לקצב. לשמחתי, אחרי העצירה החמישית הערפילים מתפזרים והטמפרטורה עולה מעט כך שהמשקף כבר לא קופא. סוף סוף אני רואה משהו ואפשר לתת גז. אני טס ונהנה מכל רגע. קשה להאמין, אבל אגיע הביתה כבר היום אחר הצהריים.

ברואן ה-GPS מורה לי לעבור דרך מרכז העיר. מוזר, אבל הזדמנות להשוויץ קצת עם האופנוע וגם נותן לי הפסקה קצרה מהאוטוסטרדה. כעבור עשר דקות אני שוב על הכביש המהיר והשלטים של ליל (Lilles) וקאלה (Calais) מספרים לי שאני מתקרב לבלגיה. התנועה נעשית צפופה יותר כי כל המשאיות לבלגיה ואנגליה עוברות מכאן, כך שנגמר סדר שיאי מהירות. אני חוצה את הגבול לבלגיה והמקומות מאוד מוכרים. בעוד שעתיים אהיה בבית. באנטוורפ אני נתקל בפקק תנועה של ממש, אבל אני בכל זאת על אופנוע וצולח את הפקק במהירות. תדלוק אחרון. אגיע הביתה לפני החושך.

בתחילת המסע חשבתי לעצמי כמה נחמד שארכב על ה-H2SX הראשון בהולנד. לפני שנתיים הייתי הראשון שעלה על הכביש הציבורי ההולנדי עם ה-H2 והפלגתי איתו לאנגליה. הפעם זה בכיוון ההפוך, אבל כשאני חוצה את הגבול להולנד אין תרועות או שורות של אנשים המנופפים בדגלים. טוב, למה שיהיו? זה בסך הכול אני ואופנוע על כביש שרכבתי עליו עשרות פעמים. אני מנסה לא לחרוג מהמהירות המותרת, אבל זה לא כל כך פשוט אחרי שלושה ימים של טיסה בגובה נמוך.

קררררר...
קררררר…

הנה מגיעה רוטרדם והנה מגיעה היציאה שלי. עוד כמה רחובות ואסיים את המסע הגדול ביותר שלי מזה שנים. רק שלושה ימים, אבל כל כך הרבה הרפתקאות. ימינה, שמאלה, שוב שמאלה אל הכניסה האחורית, פותח את השער, מחנה, מדומם. שקט. אחרי 2,800 ק"מ הגעתי הביתה. עשיתי את הדרך עם האופנוע האולטימטיבי למסע כזה. כן, הוא עד כדי כך טוב. האם אמליץ עליו? סביר מאד להניח שכן. הדבר הזה נוסע! הוא גם זריז למדי. אפשר לטפס איתו בקלות את האלפים, גם עם מורכב וכבודה מלאה בארגזים. הוא כנראה לא מצטיין בפניות היירפין צפופות, אבל נהדר בכל דבר אחר. נעשינו חברים לחיים.

אודות כתב אורח

עשוי לעניין אותך

R1250GS-2

ב.מ.וו: 136 כ"ס ל-R1250GS החדש

מנוע הבוקסר החדש של ב.מ.וו, בנפח 1,254 סמ"ק, יצויד בתזמון שסתומים משתנה חדשני ויפיק 136 כ"ס; החשיפה בתערוכת קלן בעוד שבועיים

תגובה אחת

  1. "קפל קרקע", לא "כפל קרקע"
    מעניין איך הH2R עם 310 כ"ס ירגיש…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

Single Sign On provided by vBSSO