נוסטלגיה: דוקאטי ST3 – הנשכח

עם יד על הלב – כמה זוכרים שממש לא מזמן היה לדוקאטי אופנוע שנקרא ST3 והוא היה חלק ממשפחה שנקראה ST?

כמה לא מזמן? ובכן הדוקאטי ST3 הוצג בשנת 2003, אבל הוא היה המצטרף האחרון למשפחת ה-Sפורט Tורינג של דוקאטי. בשנת 1997 הוצג ה-ST2, שבא לתת מענה ללא פחות מאשר ה-VFR800 של הונדה. היה לו מנוע דזמודואה (Desmodue) מקורר נוזל – L-טווין בנפח 944 סמ"ק עם שני שסתומים לצילינדר, שזה מקור המספר בשם. הוא החליף את הפאזו ההיסטורי והעתיק.

בשנת 1999 הוצג במקביל ה-ST4, ששמו שוב מסמל את מספר השסתומים לצילינדר, כאשר מנוע הדזמוקואטרו בנפח 916 סמ"ק נלקח מה-996 הספורטיבי. שניהם המשיכו על לסוף שנת 2003, כאשר הם הרשימו את בוחני האופנועים ואת בעלי המוסכים, אבל לא הוגדרו כמוצלחים כלכלית ובטח לא אתגרו את המתחרים היפנים ששלטו בזירת הספורט-תיור. שני הדגמים הוצאו לפנסיה ובמקומם הוצג ה-ST3. רוצים לנחש כמה שסתומים יש לו בכל צילינדר?

ה-ST3 לקח את הדברים הטובים של קודמיו – בכל זאת דוקאטי עם שלדת צינורות וד.נ.א קרבי – ונתן להם אופי אחר ורלוונטי יותר לקהל היעד. מנוע L-טווין חדש בנפח 992 סמ"ק השתמש בשלושה שסתומים בכל אחד משני הצילינדרים, כאשר שניים משמשים ליניקה ואחד לפליטה. מנגנון הנעת אותם השסתומים הוא הדזמודרומיק, אשר עושה שימוש בנדנדים לסגירת השסתומים במקום בקפיצים. הפייבוריט של דוקאטי מאז ומעולם. 107 כוחות סוס ב-8,750 סל"ד הניעו את הכל (102 כ"ס בשנה הראשונה עם מצמד יבש ורועש, שהוחלף במצמד טבול שמן ורטוב) יחד עם עוד 10 קג"מ ב-7,250 סל"ד. המהירות המרבית עמדה על 230 קמ"ש. שלדת צינורות הפלדה גובתה עם חישוקי 17″ עם צמיגי 120/70 מלפנים ו-180/55. הבולמים נחלקו לפי סוג הגרסאות, כאשר בגרסה הרגילה – מזלג הפוך בקוטר 43 מ"מ של שוואה עם כיול בסיסי וזקס מאחור. גרסת ה-S שדרגה אותם וסיפקה יכולות כוונון מלאות מלפנים ואוהלינס מאחור. לעומת קודמיו הוא השקיע יותר בנוחות עם כידון אחר, מושב מפנק ותכנון ארגונומי טוב יותר.

הבלמים יוצגו על-ידי צמד דיסקים בקוטר 320 מ"מ מלפנים עם קליפר בעל 4 בוכונות, ודיסק יחיד בקוטר 245 מ"מ מאחור. גרסת ה-S היקרה יותר גם סיפקה ABS לשני הצדדים. לוח השעונים הגיע מהמולטיסטראדה DS1000 המכוער והמקורי, שהוצג במקביל. המשקל המלא נמדד ב-214 ק"ג עם עוד כמה לגרסת ה-S.

בסך הכל הרשמים מהדוקאטי ST3 היו חיוביים. הוא נמכר טוב יותר מקודמיו, הפגין אמינות טובה יותר, היה נוח למרחקים ארוכים וספורטיבי מספיק בשביל לשאת בכבוד את השם דוקאטי. בנוסף, קטלוג השיפורים היה מפוצץ עבורו וסיפק לכל אחד מהבעלים את האפשרות להיות יחודי. בדוקאטי לא בדיוק תכננו להמשיך איתו, ייצרו אותו בכמויות קטנות יחסית וסיימו את הסיפור של כל משפחת ה-ST בשנת 2007. הוא הגיע לישראל ב-2005, אבל לא כיכב בטבלת המכירות.

כתבנו שהוא היה אמין יותר מקודמיו, אבל זקני המערכת זוכרים ממנו דבר אחד: "בטיול לאילת לקחנו אותו והוא הגיע עם שרשרת גמורה שהיו לה נקודות מתות ולכן תחת גז פתוח היו רעידות מהמתלה האחורי. בדרך חזרה מאילת, ליד באר שבע, השרשרת נקרעה ופוצצה את בלוק המנוע".