ההארלי דיווידסון ספורטסטר (Sportster) הוא ככל הנראה אחד הדגמים המוצלחים, החשובים והוורסטליים של הארלי מאז הקמת החברה.
לפני מספר ימים חשפו בהארלי את הנייטסטר – גרסת כניסה חדשה למשפחת הספורטסטר, אשר מגיעה עם מנוע חדש מקורר נוזל בנפח 975 סמ"ק, שמחליף את ה-883 האייקוני שיצורו הופסק. עוד לפני כן, בשנת 2020, הודיעו בהארלי על ביטול ליין דגמי הספורטסטר באירופה לאור מספרי המכירות וקהל הרוכבים בהווה שלא רוצה טכנולוגיה של פעם בפרמיה מוגדלת.
בשנה הבאה יחגגו בהארלי 120 שנים לחברה, כשהם עברו דרך ארוכה מאוד מאז שוויליאם הארלי והאחים דיווידסון הגו אופניים עם מנוע עזר, בצריף קטן בשנת 1903. ארבע שנים לאחר מכן הם כבר ייצרו דגם מתקדם יותר עם מנוע וי-טווין בנפח 880 סמ"ק, שממקם את הצילינדרים ב-45° האחד מהשני. מספרי המכירות החלו לעלות ולדגדג את העשרים אלף כלים בשנה, ובסוף שנות ה-20, פסע מהשפל הגדול ומלחמות העולם, הציגו בהארלי את מנוע הפלאטהד, אך כל הפיתוח נעצר כשהם גויסו להפנות את כל המשאבים האפשריים על-מנת לבנות כלים לצבא האמריקאי הנלחם בעולם.
בשנת 1952 הציגו בהארלי את ה-K MODEL, דגם 'ספורטיבי' בהגדרתם, עם מצמד ורגלית הילוכים בצד ימין – כי במרוצי הפלאט טראק פונים שמאלה – ועם מנוע בנפח 45 אינצ'ים מעוקבים (737 סמ"ק) שגדלו בהמשך ל-55 אינצ'ים מעוקבים (900 סמ"ק). בשנת 1957, ובמקביל ל-K, הוצג נושא הכתבה שלנו – ה-XL SERIES SPORTSTER (בתמונה בראש הידיעה), עם אותה שפה עיצובית של ה-K. האותיות XL תיארו בשפת הארלי את המשקל, כלומר Extra Light – אקסטרה קל.
המנוע כאן כבר היה מסוג IRONHEAD – כי ראשי שני הצילינדרים היו מברזל (איירון) ועם 54 אינצ'ים מעוקבים מקוררי אוויר – שזה 885 סמ"ק, שהפכו ל-883 כי זה נראה יותר טוב בלוגואים. המלחמה הישירה הייתה מול טריומף, BSA ונורטון, ועם תג מחיר של 1,100$, יותר כוח ויכולות ספורטיביות (יחסית) – השוק האמריקאי רכש 1,983 בשנה הראשונה והגרף המשיך לעלות בקצב יציב עם 2,765 יחידות בשנת 1960 וקרוב ל-25 אלף בתחילת שנות ה-70. לימים, הוא היה הדגם הנמכר ביותר בליין של הארלי – הלחם וחמאה. גרסה משודרגת הוצגה בשנת 1958, עם קומפרסיה גבוהה יותר ומכלולים מעט 'חמים' יותר, ונקראה XLCH (ר"ת Extra Light Competition Hot).
בשנת 1975 המנוע גדל ל-1,000 סמ"ק, ושלוש שנים לאחר מכן הרגולציה הכתיבה את המעבר של רגלית ההילוכים לצד שמאל. באותו העשור גם הוצג ה-XR750, שמוכר גם ובעיקר דרך רוכב הפעלולים איוול קניוול, אבל הוא בן דוד רחוק מאוד של הספורסטר ולכן לא נתייחס אליו הפעם. ב-1980 ההתנעה עברה מרגלית לחשמלית. בשנת 1986 טכנולוגית המנועים זנחה את האיירון הד ועברה ל-Evolution, כשהנפח חזר להיות בגרסת כניסה של 883 סמ"ק ו-1,100 סמ"ק (שגדלו ל-1,200 סמ"ק בהמשך). שנת 1991 שידרגה את הדגמים עם גיר של חמישה הילוכים, רגליות עם גומיות לעמעום הוויברציות, והינע רצועה בגרסה אחת, ששנתיים לאחר מכן הגיעה לכל קשת דגמי הספורטסטר. בשנת 2000 היה עוד שדרוג במנועים ובלמים, כשבעשור השני של המילניום משפחת הספורטסטר מנתה שש גרסאות שונות בשני הנפחים.
אתם שמים לב שלא סיפקנו כאן תיאור של הספקים, מכלולים, אלקטרוניקה (כי לא היתה) ומשקלים – זה משום שלא היה דגם אחד שדמה לשני. כל הכיף באופנועי קאסטום זה זה: הקאסטומיזציה – ההתאמה האישית. כל לקוח התאים ופיתח את המנוע והעיצוב לפנטזיות ולחלומות שלו, וההארלי דיווידסון ספורטסטר סיפק בדיוק את זה – גרסת בסיס שממנה אפשר להגיע לכל מקום ולכל תוצאה בבניית האופנוע. משם והלאה, אין על התחושה של משהו ייחודי שאיתו אתה רוכב לעבודה, לטיול או לבית הקפה בבר בהר.
המותג הארלי דיווידסון הוא אייקון אמריקאי, ועבור רבים ברחבי העולם הוא לא מהווה כלי תחבורה אלא דרך חיים. אפשר לומר שיש להיות אופנוען ויש להיות הארליסט, וזאת בעיקר בשל הרוח המיוחדת שהאופנועים האלה מביאים איתם – פחות טכנולוגיה וריצה אחרי הקידמה ויותר רוח אופנוענות חופשית. מאז תחילת הייבוא לישראל בשנות ה-80 ועד היום נמכרו פחות מ-1,000 כלים בישראל מכל הדגמים, אז כל הארלי הוא ייחודי ומיוחד, ובטח דגמי ה'כניסה' – הספורטסטרים.