ההונדה ג'יירו היה קטנוע תלת-נוטה משנות ה-80, עם שני גלגלים מאחור שנשארו קבועים ומנוע דו-פעימתי בנפח 50 סמ"ק.
"קטנועים תלת-גלגליים המאפשרים הטיה תופסים בימינו נתח שוק קטן ביחס לכלים דו-גלגליים – אך הם במגמת עלייה. המונח המקצועי בחו״ל הוא Tilting Three-Wheeler או Leaning Multi-Wheel, שזה בעברית ׳תלת־גלגלי רוכן׳ ובכינוי חיבה: תלת-נוטה. על החסרונות המובנים שלהם ביחס לקטנוע קונבנציונלי, בעיקר המחיר והמשקל, מחפה היתרון הבטיחותי שמקנה גלגל נוסף. במדינות רבות, בעלי רישיון נהיגה ברכב רשאים לרכב על תלת-נוטים ללא צורך ברישיון נוסף, מה שמאפשר למי שמואס בפקקים לעבור לתלת-נוטה ולחסוך בזמן ובכסף". ככה פתחנו את המבחן האחרון שערכנו לתלת-גלגלים המודרניים, להם יש שני גלגלים מלפנים ואחד יחיד מאחור.
זה בימינו, אבל הונדה היו שם כבר בשנת 1982. הפטנט הוצג בשנות ה-60 על-ידי ג'ורג' וואליס (George Wallis) והוטמע ללא הצלחה ב-BSA אריאל 3 בשנת 1970, והונדה קנו מהם את הפטנט. החלק הקדמי של הג'יירו (ר"ת Great Your Recreation Origina – כך לפי עלון פרסום מארצות הברית) הוא של קטנוע, אך במקום הגלגל האחורי יש שניים קטנים מאוד (6″ בקוטרם) עם דיפרנציאל מוגבל החלקה. המנוע הוא דו-פעימתי מקורר אוויר בנפח 49 סמ"ק שמספק 4.6 כוחות סוס ב-7,500 סל"ד וחצי קג"מ ב-7,000 סל"ד, כאשר ההנעה מתבצעת באמצעות וריאטור. עם משקל יבש של 95 ק"ג, חישוק קדמי בקוטר 10″ ופחות מכך מאחור, המהירות המרבית לא עברה את ה-50 קמ"ש.
הונדה ייצרו 7 דגמים שונים של הג'יירו – עם גג או בלעדיו, עם יותר או פחות יכולת נשיאת מטען, ובעיצובים שונים. לארץ קיבלנו בשנות ה-90 את דגם ה-X, שהיה בשימוש שליחים ובעלי עסקים רבים בשל משטח ההטענה הגדול יחסית שלו ותחושת הבטיחות שלו שנבעה מהיציבות הטבעית של כלי בעל שלושה גלגלים. הרכיבה עליו הייתה משעשעת, כאשר החלק המרכזי נוטה בצורה דרמטית לפעמים, אך הגלגלים האחוריים נשארים יציבים במקומם. המנוע היה חלש מאוד ולא היה מקום מתחת למושב למטען, אבל כן בארגז גדול שניתן להתקין גם מאחור וגם על הסבל הקדמי. האמינות הייתה בשמיים – אפס תחזוקה, אפס תקלות.
ההונדה ג'יירו היה כלי מצחיק ומוזר, מביך לפעמים, אך משעשע בצורה בלתי רגילה – יעיד על כך עורך המגזין שיספר בהזדמנות על רכיבה על ג'יירו X בכבישים ירושלמים מושלגים, ובין היתר איך אפשר להחליק גלגלים אחוריים בדריפטים ארוכים עם 4.6 כ"ס. רוב המכירות הלכו בסופו של יום למטרות עסקים, אך עד היום יש כלים מקוריים שמסתובבים ונוסעים ברחבי העיר והמושב.
