נוסטלגיה: הונדה DN-01 – עוף אוטומטי מוזר

זה אופנוע? זה קרוזר? זה בכלל קטנוע? לא, זה ההונדה DN-01, שגורם לכל מי שרוכב עליו להיות במרכז העניינים.

לא, במציאות הוא לא נראה טוב יותר. איזה דבר מוזר. עזבו הגדרה מגדרית, כי לא נהוג להתייחס לזה בימינו, וגם בהונדה לא ממש רצו שתתייחסו לזה. הוא שווק כאופנוע, ספק קרוזר אוטומטי, אבל העיצוב שלו – והיעדר אופנועים אוטומטיים באותה התקופה – סימנו אותו כמקסי-סקוטר, או קטנוע גדול. מאוד.

הוא הוצג בשנת 2005 בתערוכת טוקיו בשם DN-01 (ר"ת Dream New-Concept 1), אבל הגיע לייצור רק בשנת 2008. המנוע נלקח מההונדה NT650V (או ה-Deauville) עם שני צילינדרים בצורת וי, ש-52° מפרידות ביניהם, ועם נפח כולל של 680 סמ"ק מקוררי נוזל. ההספק המרבי עמד על 62 כוחות סוס ב-7,500 סל"ד ו-4.8 קג"מ שהביאו למהירות מרבית של כ-180 קמ"ש, למי שהצליח להתכופף.

תיבת ההילוכים לא הייתה מסוג וריאטור-קטנוע שגרתי וגם לא DCT, שלמדנו להכיר מהונדה בשנים שלאחר מכן. כאן הייתה מערכת שמותגה בשם HFT (ר"ת Human Friendly Transmission – כלומר גיר אנושי חביב). מדובר על מערכת הילוכים רציפה הידראולית (CVT), שיכולה לאפשר אין-סוף יחסי העברה בזכות הצורה ללא גלגלי שיניים. היא מורכבת משני זוגות חרוטים ('קונוסים') הפונים זה אל זה, כאשר זרימת שמן הידראולי מעבירה את הכוח ביניהם. יחס ההעברה, או ההילוך, נקבע על-פי מיקום החרוטים. הונדה סיפקו שני מצבים למערכת ההילוכים – רגיל וספורט, שנתן קצת 'פלפל' למנוע. היה גם מצב 'טיפטרוניק', שאפשר להחליף הילוכים (כאילו) על-ידי מתגים. ההינע הסופי התבצע על-ידי גל-הינע.

השלדה הייתה מפלדה, הבולמים לא היו משהו מיוחד לכתוב עליהם – עם מזלג רגיל של 41 מ"מ ומהלך של כ-100 מ"מ, בסיס גלגלים של 1,605 מ"מ, גובה מושב של 690 מ"מ, חישוקי 17″ (עם צמיגים במידות 130/70 מלפנים ו-190/50 מאחור) והרבה קילוגרמים. כמה זה הרבה? 260 פלוס עוד כמה עודפים של קילוגרמים, וזה לפני נוזלים. מערכת הבלימה הורכבה משלושה דיסקים, שניים בקוטר 296 מ"מ מלפנים ויחיד בקוטר 276 מ"מ מאחור. היה ABS וגם CBS, שזה מערכת בלימה משולבת.

העיצוב נועד להראות נוכחות ויכולת, ובהונדה אוהבים הדגמת יכולות. החלק הקדמי נראה מעוך עם משקף שלא תרם מאומה להגנה מרוח וכיסה את לוח השעונים הדיגיטלי. הכידון יצא עם שני קרניים, המאותתים שולבו במראות והכל נראה מאוד מוזר ולא שגרתי. בדיוק כמו שהונדה רצו. מי שהתייחס אליו כקטנוע, או מקסי-סקוטר התאכזב מהמחסור במקומות אחסון, מי שחשב להתייחס אליו כאל קרוזר התאכזב מזה שהוא נשמע כמו אופנוע אנמי (ושמי שבאמת יש לו קרוזר פשוט צוחק עליו בפנים) ומי שחשב שיקבל אופנוע נחמד עם גיר אוטומטי התאכזב מהמשקל הכבד, שמשפיע בתמרונים במהירות נמוכה בתוך העיר או מהיעדר מיגון הרוח מחוץ לעיר. וזה עוד לפני שסיפקנו את דעתנו על העיצוב.

ההונדה DN-01 בא לזרוק את הרימון שלו ולברוח. הוא שווק בעולם פחות משנתיים ונעלם ממדפי הונדה במהירות. הוא לא הצליח למצוא הרבה קונים, בטח במחיר של כמעט 150 אלף ש"ח (144 אלף בדיוק) בישראל, ולא הרבה יחידות שהגיעו לישראל. היו בודדים שרכשו אותו בישראל ויש עוד כאלה שעד היום מסתובבים. בהחלט כלי מוזר, ובעיקר תצוגת תכלית של הונדה.