FullgaZ אופנועים, קטנועים וכל מה שגז
ההונדה VTR1000 פיירסטורם היה נייקד ספורטיבי עם מנוע וי-טווין מעולה ועם התנהגות משובחת.
על לוח השעם במשרדי הנהלת הונדה בשנות ה-90 הייתה תמונה גדולה של דוקאטי אדום – ה-851. הסיבה הייתה שהכלי הזה, במו ידיו, השכיח מכולם את שתי עונות הזכייה של השנתיים הראשונות באליפות הסופרבייק העולמית, וכבש את המדרגה הגבוהה על הפודיום בכל העונות שבאו בהמשך יחד עם ממשיכי דרכו. הוא עשה את זה עם חצי ממספר הצילינדרים של ההונדה, והוא שבר את האמונה שצריך ארבעה צילינדרים בשורה בשביל לתת בראש בכביש ובמסלול. הכלי שהונדה רקחו וחיכו לו היה גרסת ההומולוגציה של ההונדה RC51, שנקרא VTR1000 SP1, עם מנוע וי-טווין בנפח 999 סמ"ק. הוא יצא בשנת 2000.
שלוש שנים לפני כן, בשנת 1997, יצאה התגובה של הונדה לסוזוקי TL1000S, שבמקרה או לא יצא במקביל, ואל הימאהה TRX850 המוזר עם מנוע הטווין מקבילי. ה-VTR1000 פיירסטרום (סערת האש; SuperHawk בארצות הברית) לא ניסה להיות כלי ממוקד מסלול – לשם ייעדו בהונדה את ה-SP1 העתידי – אלא אופנוע ספורטיבי שנע מתחת לרדאר ולא מנסה להפחיד זקנות ברחוב. שני הצילינדרים סיפקו נפח של 996 סמ"ק, והוא הציע קירור נוזל, 8 שסתומים, 110-100 כוחות סוס (תלוי בשוק) ב-9,000 סמ"ק ומומנט של 9.7 קג"מ ב-7,000 סל"ד. צמד הקרבורטורים היו בקוטר של 48 מ"מ, כשבזמנו זה היה הקוטר הגדול ביותר באופנוע בייצור סדרתי – וזה ממש לא תרם לצריכת הדלק הגבוהה. נתון מעניין – נפח המנוע, יחד עם קוטר וקדח הצילינדרים של ההונדה, היה בדיוק כמו של הדוקאטי 996. בטח מקרי.
המכלולים כללו שלדת אלומיניום, כאשר הזרוע האחורית חוברה למנוע שהיה גורם נושא עומס. השיכוך התבצע דרך מזלג קונבנציונאלי בקוטר 41 מ"מ ובולם אחורי פשוט, כאשר שניהם עם כיוונוני שיכוך החזרה ועומס קפיץ בלבד. מערכת הבלימה כללה שני דיסקים מלפנים בקוטר 296 מ"מ עם קליפרים בעלי ארבע בוכנות, ודיסק יחיד מאחור בקוטר 220 מ"מ. החישוקים היו במידות 17″ עם צמיגים במידות 120/70 מלפנים ו-180/55 מאחור. המשקל היבש עמד על 192 ק"ג, והמהירות המרבית עמדה על 231 קמ"ש. לא נתונים של אופנוע ספורט קיצוני.
אבל זו הייתה מטרתו. לא להיות כלי לימי מסלול בסופי שבוע, אלא כלי מהנה ליום-יום ולכבישי ההרים. וככזה הוא היה משובח. ביצועים טובים מסל"ד נמוך והתנהגות טובה מאוד בתנאי כביש ומסלול, שמתבטאת ביכולת שינויי כיוון זריזה, ספיגה נאותה של הבולמים ויציבות גבוהה. בשנת 2001 הוא קיבל עדכון קל שהתבטא במיכל דלק שגדל בנפחו מ-16 ל' ל-19 ל' (בדגמים האירופאים בלבד), בלמים משופרים, מאותתים קטנים יותר, לוח שעונים LCD חדש וכידון מעט גבוה יותר לטובת הרגעת תנוחת הרכיבה.
עד להפסקת ייצורו בשנת 2005 הוא זכה למכירות טובות ולביקורות מהללות, אבל לא נחשב להצלחה אדירה. הפריחה של הפיירסטורם התחילה כמשומש, שם המוניטין והיכולות של הונדה לייצר כלים איכותיים שמחזיקים מעמד הקנו לו מעמד של מבוקש, יחד עם שוק שיפורים נרחב ושמירת ערך שמחזיקה עד היום. הוא הגיע לישראל לקראת סוף ימי חייו ונמכר בכ-90 אלף ש"ח, שזה מחיר דומה לדגמי ה-600 הספורטיביים.
