נוסטלגיה: ימאהה TDR250 – פאנדורו דו-פעימתי

ימאהה הציגו בשנות ה-80 כלי 'פאנדורו' ללא פשרות, עם מנוע דו-פעימתי בעל צמד צילינדרים, משקל קל ויכולות גבוהות בכביש המפותל.

מה ההגדרה המדויקת של הימאהה TDR250? לא ברור. בטח לא בשנת 1985 כשהתחילו לעבוד על הפרויקט ועד שהציגו אותו בשנת 1988. בזמנו הוא נחשב ככלי דו-שימושי, אבל אין פה באמת יכולות שטח עם המתלים הקצרים וצמיגי הכביש החלקים. זה גם לא בדיוק סופרמוטו, כי הוא לא נועד למסלול קארטינג צפוף. גם בימאהה לא החליטו בזמנו, ומה שמעניין זה שימאהה שלחו דגם אבטיפוס לראלי הפרעונים שיכסה 4,800 ק"מ של מדבר ב-11 ימים. היום אנחנו יודעים להתייחס אליו כאל פאנדורו – כלי שנועד לספק חיוכים, ריגושים וכיף – בעיר, בכבישי ההרים ובמסלול.

המנוע נלקח מה-TZR250, רפליקת מסלול יורקת אש ועשן של ימאהה. שני צילינדרים במקביל מקוררי נוזל, שתי פעימות, 46 כוחות סוס ב-9,500 סיבובים לדקה ואין-מומנט של 3.6 קג"מ ב-8,500 סל"ד. ימאהה כמובן סיפקו את מערכת ה-YPVS (ר"ת Yamaha Power Valve System) – מערכת השולטת באופן אלקטרוני על שסתום במערכת הפליטה ומאפשרת פתיחה הדרגתית של שסתום הפליטה על מנת לאפשר זרימה אופטימלית של גזי הפליטה לכל אורך תחום הסל"ד, ובכך מאפשרת רצועת כוח רחבה יותר (יחסית) כבר מ-3,000 סל"ד, ופיצוץ של כוח מעל ל-6,500 סל"ד. לזמנו, ה-YPVS היה שיא הקידמה עבור מנועים דו-פעימתיים לכביש. ושימו לב לצמד המפלטים מתחת לזנב. המהירות המרבית הייתה קצת מעל ה-170 קמ"ש.

השלדה הייתה במבנה של עריסה כפולה, והבולמים – בניגוד לדגמי סופרמוטו עם מהלך בולמים ארוך – היו קצרי מהלך מלכתחילה לטובת התנהגות הכביש. זה הסתייע עם גלגל 18″ מלפנים ו-17″ מאחור, בסיס גלגלים של 1,385 מ"מ, דיסק יחיד וגדול מלפנים בקוטר 320 מ"מ עם קליפר בעל שתי בוכנות, ומשקל יבש של 134 ק"ג. חלוקת המשקל של המנוע נטתה לחלקו הקדמי והתחתון, על מנת להעמיס יותר משקל על חלקו הקדמי של האופנוע לטובת התנהגות.

בני המזל שזכו לרכוב עליו אהבו את הייחודיות והתנהגות, אך לא היו הרבה כאלה. בימאהה תמחרו את ה-TDR250 גבוה מדי, באזור של ה-TZR250 האקסקלוסיבי וקרוב מאוד למחירו של סוזוקי GSX-R750 משנתון אחד אחורנית. מה גם שלדגם היו בעיות איכות שהתבטאו בקורוזיה בחישוקים, שפיצים שנשברים, מאותתים שנופלים, נזילות שמן מהבולמים ופלסטיקים שנסדקים. תוסיפו לזה סגנון רכיבה חוליגני – ותקבלו שאין הרבה כלים ששרדו. על הרשימה המכובדת צריך גם להוסיף את העובדות שה-TDR היה לא נוח, לא חסכוני, לא מתפשר ולא כל כך אמין. הייצור פסק בשנת 1993 – פחות מחמש שנים לאחר הצגתו.

ה-TDR250 היה יציאה מגניבה של ימאהה, עם גישת ה-'לא מעניין אותנו כלום חוץ מהחיוך והכיף של הרוכב'. לא הרבה שרדו, אך אלו שכן כבר טופלו ושופצו – בעיקר באירופה, שכן הוא לא הגיע לארצות הברית. לא ידוע לנו על כלים כאלה בישראל, וחבל. כלי מיוחד.

צפו בסרטון הפרומו (ביפנית) של הימאהה TDR250: