נוסטלגיה: ימאהה WR400F – הנביא

בשנת 1998 הטילו בימאהה פצצה על עולם האופנועים, וקבעו מדד חדש בדמות צמד דגמי שטח שהעזו להציע לקהל רוכבי המוטוקרוס ואנדורו משהו שהוא לא דו-פעימתי מעשן.

עד לשנת 1998 עולם השטח המיינסטרימי דגל בתצורת מנוע של שתי פעימות. זה הכי קל פיזית, הכי מגיב, הכי זול לתחזוקה – בטח לעומת מנועי ארבע פעימות שהושארו לדו-שימושיים ולרפליקות דקאר – בעיקר בשל הגודל הפיזי והמשקל של המנועים. היו הבלחות של הוסאברג (עם יואל סמטס הענק) וק.ט.מ, אבל עולמות המוטוקרוס והאנדורו היו שייך למעשנים. באותה השנה בימאהה חשפו שני דגמים, שלימים יקבעו את הכיוון שאליו תצעד כל תעשיית המוטוקרוס והאנדורו. השגרירים הכחולים יצאו לאור בגרסתם הראשונה – WR400F לאנדורו, יחד עם גרסת המוטוקרוס YZ400F – וחוללו מהפכה של ממש באופנועי השטח, שכן הם הציגו מנועי 4 פעימות קומפקטיים במשקל הקרוב למנועים דו-פעימתיים, ועם ביצועי קצה קרביים – מה שלא היה עד אז. אנחנו נתמקד הפעם בגרסת האנדורו.

הימאהה WR400F היה גרסת האנדורו של ה-YZ400F (המשמעות של WR היא Wide-Ratio – כלומר יחסי העברה ארוכים יותר), שכבר עשתה את צעדיה כאב טיפוס באליפות המוטוקרוס העולמית שנה לפני כן. לעומת גרסת המוטוקרוס, האנדורו היה מעט רך יותר, מתון יותר, שקט יותר ועם תאורה ותקינת כביש). היפני החצוף העז להסתכל על דגמי ה-SC המקצועיים של ק.ט.מ ישר בעיניים עם מנוע חד-צילינדר בעל גל-זיזים עילי כפול, חמישה שסתומים (3 יניקה ו-2 פליטה) ונפח של 399 סמ"ק. המנוע היה מקורר נוזל וניזון מקרבורטור קייהין בקוטר 39 מ"מ. כנהוג בזמנו ההנעה התבצעה רגלית, כאשר היה מאוד מאתגר להצליח בכך כשהמנוע חם ולאחר נפילה.

ההספק עמד על 48 כוחות סוס ב-8,000 סל"ד, המומנט על כ-4 קג"מ ב-7,500 סל"ד והכל הועבר אחורה דרך גיר של חמישה הילוכים. מערכת הבולמים הורכבה ממזלג קדמי הפוך בקוטר 46 מ"מ עם מהלך של 300 מ"מ, ובולם אחורי עם מהלך גלגל של 315 מ"מ – שניהם של קאיאבה. נתון המשקל היבש עמד על 114 ק"ג.

הדגם – ובעיקר גרסת המוטוקרוס – התקבל בעולם בהתלהבות מהולה בחשדנות. עלו טענות על יכולות ההתנעה החמה, על שרידות הפלסטיקים שאהבו לדהות, ועל מחירי הטיפולים. אבל היכולת הייתה שם, ובגדול – ה-WR ידע לזוז, חזק ומהר. שנתיים לאחר מכן נפח המנוע טיפס ל-426 סמ"ק (שנה לפני כן היה את ה-YZ426F) עם מצמד מחוזק, וב-2003 הוצג ה-WR450F, שכבר נשא מתנע חשמלי, ועודכן ארבע פעמים נוספות מאז. האח הקטן, WR250F, הוצג לראשונה בשנת 2001, והפך גם הוא להצלחה אדירה ולאופנוע אייקוני, כשהאבולוציה שלו ממשיכה עד היום.

שנת 1998 הייתה סופר-חשובה בתולדות ימאהה, עם –YZF-R1 שקבע עובדות בשטח בסגמנט הסופרבייקס, וצמד דגמי ה-400 שסללו את הדרך לטכנולוגיה שמובנת מאליה היום בתחום המוטוקרוס והאנדורו. ה-WR400F הגיע לארץ בשנתו הראשונה וזכה להצלחה פחותה מיריבו הכתום, גם בגלל תמחור גבוה יחסית למוצר יפני מול אירופאי, אבל להרבה כבוד בזכות היכולת והאמינות. בהחלט דגם לספרי ההיסטוריה.

• רכיבה ראשונה: ימאהה WR450F מודל 2015