נוסטלגיה: ימאהה XT600E

בשנת 1990 הציגו ימאהה גרסה חדשה של ה-XT600 בן השש בזמנו, שבנוסף לרשימת שינויים גדולה יחסית גם חיבר לדגם את המתנע החשמלי. זה הדגם שגם הגיע לישראל – XT600E.

בשנות ה-70 של המאה הקודמת ימאהה הציעה שני דגמים רלוונטיים לשטח המדברי והאורבני: TT500 אנדורו ו-XT500 דו-שימושי. שניהם עם מנועי 500 סמ"ק 4 פעימות ומקוררי אוויר – פשוטים ומוצלחים. ב-1982 הוגדל הנפח ל-550 סמ"ק, ובשנת 1984 הוצג מנוע ה-600 סמ"ק מקורר אוויר עם מערכת ה-YDIS שפיתחו בימאהה, המספקת יניקה כפולה לקרבורטור בסל"ד בינוני וגבוה. בנוסף, האופנוע הוצע עם מיכל דלק של 30 ליטר, בלם דיסק מלפנים (לפני כן הגיע עם בלם תוף) ועוד שדרוגים לעומת הדגמים הקודמים. קבלו בבקשה את ה-XT600 טנרה הראשון. הדגם הוכתר כהצלחה, גם בעולם המרוצים וגם בעולם שקובע – השוק. מעל 61,000 יחידות נמכרו באירופה עד סוף העשור. הפלטפורמה הזאת המשיכה לכיוון אדוונצ'רי יותר עם ה-XTZ660 טנרה ב-1991.

הדגם שמעניין אותנו היום הוא זה שהוצג ב-1990 ושהגיע לארץ מעט אחרי, עם תחילת השיווק של ימאהה בישראל. השינוי הברור, המתבטא בשמו, הוא המתנע החשמלי (E). מעבר לכך העיצוב היה שונה ו'פשוט' יותר, החישוקים היו מפלדה ולא מאלומיניום, מערכת פליטה חדשה, מיקום חדש למיכל השמן, לוח שעונים ללא מד סל"ד ומיכל דלק של 14 ליטר. בשנת 1993 בוצעו שינויים מינוריים, וב-1995 הוצג דגם עם עיצוב מודרני יותר, מיכל דלק עם ליטר נוסף, מד סל"ד בלוח השעונים ושיפורים בהילוכים ובבלמים. הדגם המשיך כך עד להפסקת ייצורו בשנת 2004 (בתמונה בראש הידיעה).

את ה-XT600E הניע מנוע סינגל בנפח 595 סמ"ק בעל ארבעה שסתומים (5 שסתומים לצילינדר בדגמי הטנרה שצמחו בנפח), מקורר אוויר, מוזן קרבורטור ומונע דרך חמישה הילוכים. ההספק עמד על 45 כוחות סוס ב-6,500 סל"ד והמומנט 5 קג"מ ב-5,500 סל"ד. המנוע הוחזק בתוך שלדת פלדה פשוטה, והמכלולים הורכבו ממזלג קונבנציונאלי בקוטר 41 מ"מ ללא אפשרויות כיוונון ובולם אחורי עם כיוון עומס קפיץ. מערכת הבלימה הציעה דיסק קדמי יחיד בקוטר 267 מ"מ ועוד אחד אחורי. החישוקים היו במידות של 21″ מלפנים ו-17″ מאחור, והמשקל היבש עמד על 156 ק"ג.

לא היה מה לצפות בתחום ביצועי המנוע, כשהמהירות המרבית עמדה על כ-160 קמ"ש. הבולמים הרכים והפשוטים יחד עם אפס מיגון רוח מנעו ממנו לככב בטיולים ארוכים או בפיתולים, והוא נתן מענה בסיסי בלבד על שבילים כבושים. אבל מה שנראה על הנייר כחסרון הופך ליתרון בידיים הנכונות. המנוע היה חסין קליעים – אמין, פשוט לתפעול וזול לטיפול. בסביבה אורבנית הוא נתן מענה מעולה, וגם כך מי שבסוף רכש אותו ידע לא לסחוט ממנו את המיץ ושמר עליו לדורות הבאים. בשלב מסוים הוא קרץ לבתי ספר לנהיגה, יחד עם אחיו המוגבל לרישיון ה'עד 500 סמ"ק' (A1 של פעם) בנפח 500 סמ"ק.

לסיכום, מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. ה-XT600E היה אופנוע ישיר ופשוט, בלי טריקים ובלי אלקטרוניקה. הניע כל בוקר ועשה את העבודה ללא תלונות. ממש פועל אפור. באיזשהו מקום, זה גם היה הקסם שלו.