נוסטלגיה: ימאהה YZF-R1 חוגג 25 שנה

רגע לפני שנת 1998 בימאהה תפסו את עצמם ישנים בעמידה עם אופנוע ליטר תיירותי גמלוני, וזה הוביל לאופנוע היפרספורט קל, כוחני ויפהפה, שקבע את הסטנדרט לשנים קדימה.

הפתעה!

אף אחד לא ציפה מחברה כמו ימאהה לשחרר אופנוע שכזה. הליטר שייצג את ימאהה בסגמנט עד אז היה מחליפו של ה-FZR1000 הוותיק – ה-YZF1000R, הת'אנדראייס הגדול, הכבד והתיורי יותר באופיו מאשר ספורטיבי. שאר המתחרים היו עם הפיירבלייד של הונדה שכבר התמתן, סוזוקי עם הג'יקסר הנצחי, שהתעקש אז להמשיך עם נפח ה-750 סמ"ק, יחד עם ה-TL1000R המוזר עם שני צילינדרים פחות, וקוואסאקי עם ה-ZX-9R שמעולם לא היה אופנוע ספורט טהור.

דור ראשון – שלישי: 1998 – 2003

ואז הגיע ה-R1 המקורי של 1998 באדום-לבן, שזכה למקום של כבוד בטור הזה: מנוע הג'נסיס סיפק 150 כ"ס ב-10,000 סל"ד ו-11 קג"מ ב-8,500 סל"ד, על משקל יבש של 177 ק"ג. אלו מספרים שנחשבו קיצוניים בעולם הליטר בשנות ה-90. זאת יחד עם ממדים של אופנוע 600 סמ"ק ובסיס גלגלים של כ-1,400 מ"מ שכבר שיקפו נתונים של אופנוע מסלול. הביקוש בעולם גבר על ההיצע, כאשר בימאהה לא צפו להצלחה מיידית כזאת וגרמו לרשימות המתנה ארוכות. באירופה ה-R1 נכנס לראש רשימת האופנועים הנגנבים ביותר, לאור כמות חלקי יד שנייה שנדרשו לאחר שרוכבים גילו שה-R1 גדול עליהם. כלי אייקוני ומיוחד, עד היום.

עם השנים ה-R1 עודכן, שודרג, החליף מאות חלקים, הוסיף סוסים והוריד קלוריות. למרות שהפלטפורמה נשארה זהה, בימאהה מגדירים את שנת 2000 כהחלפת דור, ושוב בשנת 2002 כאשר הוחלפו הקרבורטורים בהזרקת דלק מודרנית. בשנה זו גם הוצגה שלדה חדשה (דלתאבוקס III) שהכילה פחות הלחמות ויותר חוזק מבני מאשר בעבר (כ-30%). עוד שינויים היו יחידות תאורה חדשות (LED מאחור).

דור רביעי: 2004 – 2006

בשנה זו באמת היו שינויים. קודם כל העיצוב חודש עם פיירינג חדש ורביעיית פנסים מלפנים, והבולט ביותר – צמד אגזוזים שעוברים אל מתחת ל(אין) מושב האחורי. המנוע החדש קיבל פרופיל חדש לגמרי בצילינדרים והעלה את מספר הסוסים אל 172 כ"ס אל מול 172 הקילוגרמים שהוא שקל. לראשונה באופנוע סדרתי, יחס הספק-משקל של 1:1. מערכת ראם אייר התווספה על-מנת להוסיף עוד קצת הספק במהירויות גבוהות.

גאומטריית השלדה שופרה על-מנת לחדד את ההתנהגות ולהפחית את העצבנות של החלק הקדמי. עם משכך היגוי מקורי ובלמים משופרים – הוא מיד הפך ל-R1 הטוב ביותר עד כה מבחינת התנהגות. בשנת 2006 הוארכה הזרוע האחורית ב-20 מ"מ לטובת שמירה הגלגל הקדמי במגע עם האספלט, שכן הוא רצה לעלות בכל פתיחת מצערת.

דור חמישי: 2007 – 2009

החדשנות של ימאהה, שהתבטאה גם דרך חמשת השסתומים לכל אחד מארבעת הצילינדרים, התמתנה עם המעבר לתצורה יותר סטנדרטית של ארבעה שסתומים. בשנה זו נוספו ליחידת האלקטרוניקה גם מצערות חשמליות, מצמד מחליק, מערכת קירור משופרת, בלמים ובולמים חזקים וגדולים יותר ושלדה משודרגת. אחרי הבום הראשוני הוצגה אבולוציה טבעית בכל דור חדש שיצא.

יאללה, עוד דור: 2009 – 2014

לא עוד ג'נסיס, כי קרוספליין (Crossplane) עם טכנולוגיה ואלקטרוניקה שנלקחו מה-M1 של אחד איטלקי בשם רוסי מעולמות ה-MotoGP וסיפקה מנוע ארבעה צילינדרים בשורה שהתחפש ל-V4 וסיפק (עד היום) צליל שאין שני לו, בזכות הסידור הא-סימטרי של גל הארכובה. למנוע היו שלושה מצבי ניהול מנוע ששלטו על תגובת המצערת – שיא האלקטרוניקה באותם השנים. כמובן ששלדת האלומיניום שודרגה, כששלדת הזנב קיבלה מגנזיום אקזוטי. הבלמים והבולמים שודרגו גם כן, כשהאחרונים סיפקו יותר אפשרויות כיוונון, ומשכך ההיגוי הפך להיות אלקטרוני.

בזירת אליפות הסופרבייק העולמית, הרוקי האמריקאי בן ספיס זכה ב-50% מהמרוצים באותה העונה וגם באליפות. בשנת 2012 נוספה בקרת אחיזה לרשימת האלקטרוניקה, אך ימאהה, בדומה לשאר היצרנים, החלה להאט את קצב השינויים ולמשוך את שנות החיים של כל דור ודגם, זאת בגלל שינוי בסדרי עדיפויות של ציבור הלקוחות שפחות ופחות רכש את אופנועי ליטר קיצוניים.

דור שביעי: 2015 – 2019

העיצוב, העיצוב. המראה קיבל עיצוב היישר מהמסלול, וזו בגדול השפה העיצובית עד היום. כמובן שהמנוע שודרג ל-200 כ"ס על 199 ק"ג רטובים וזאת בזכות חלקי מנוע מחומרים אקזוטיים וקלים. החישוקים שודרגו למגנזיום כסטנדרט וכל המכלולים עודכנו, חוזקו ושודרגו. באותם השנים הוצגה גם גרסת ה-R1M עם חלקי קרבון אקזוטים ובולמים חשמליים סמי-אקטיביים של אוהלינס.

לשנת 2018 קיבלו צמד הסופרבייקס של ימאהה קוויקשיפטר חדש,שמיצבו את ה-R1 כחדשני ומתקדם ביותר עם חבילת האלקטרוניקה הטכנולוגית בשוק אופנועי הספורט, שכללה יחידת חיישן אינרציה IMU ב-6 צירים, בקרת אחיזה גם לפניות, בקרת החלקה בבלימה לפנייה, בקרת ווילי, בקרת זינוק ומערכת ABS לפניות. בגרסת ה-R1M ניתן גם היה לכוון את רגישות הקוויקשיפטר במסך ה-TFT הצבעוני.

דור נוכחי: 2020 עד היום

יש פיירינג חדש שמשפר את האווירדינמיקה ואת הגרר ב-5%. המנוע הותאם לתקנות יורו 5 המחמירות לפליטת מזהמים. יש נדנדים ישירים חדשים (Finger Followers) בראש מנוע לטובת מומנט שטוח יותר, גופי מצערת חדשים עם מצערות חשמליות משופרות, ומזרקים חדשים עם 10 חרירים, אשר מפזרים את הדלק טוב יותר מבעבר לטובת יעילות שריפה ונצילות תרמודינמית גבוהים יותר. גם מערכת הפליטה חדשה, ומכילה בתוכה 4 ממירים קטליטיים. הבולמים הקדמיים ההפוכים של קאיאבה בקוטר 43 מ"מ קיבלו סט-אפ חדש – עם בוכנה הידראולית חדשה, קפיץ בקבוע נמוך יותר, וגם פחות שמן טלסקופים. גם הבולם האחורי, שגם הוא של קאיאבה, עם סט-אפ חדש ומשכך ההיגוי חדש גם הוא. בתחום הבלמים, בימאהה הרכיבו רפידות בלם חדשות מלפנים – על הקליפרים הרדיאליים של הדור הקודם. האלקטרוניקה שודרגה ועודכנה כמובן. ה-R1M קיבל את מערכת הבולמים החדשה לזמנו של אוהלינס מדגם ERS NPX – הטופ שיש לתעשייה להציע נכון אז וגם היום. זוהי מערכת מתלים אלקטרונית – (Electronic Racing Suspension (ERS – עם כיוונים אינסופיים, ומערכת גז שמפצה על תת-לחץ במהלך הדחיסה ומהלך ההחזרה, כך שפעולת השיכוך ניטרלית לחלוטין – ללא כוחות שמפריעים לה לעבוד.

לאחרונה, ולכבוד האליפות של טופראק ראזגאטליגלו הטורקי בעונת 2021, הציגו GYTR, חטיבת המרוצים של ימאהה (ר"ת Genuine Yamaha Technology Racing), את ה-YZF-R1 בגרסאות GYTR ו-GYTR Pro – צמד אופנועי R1 מוכנים למסלול, כשהאחד במפרט של רוכבי הובי והשני במפרט הקרוב לזה של אופנוע הסופרבייק של ימאהה.

בימאהה חוגגים ומציינים חצי יובל – 25 שנים – לתופעה האייקונית שנקראת בפשטות R1. אחד האופנועים המיוחדים שהתחילו עם בוקס בפנים לכל שאר היצרנים בעולם בשנת 1998.