מותג מוטוגוצי בדור האחרון שלו נמצא בבעלות פיאג'ו, והוא מגיע אלינו לישראל משנת 2013. בשנות ה-80, כשמוטוגוצי הייתה בבעלות דה טומסו, זכינו לקבל לכאן גם את דגם הלאריו, שלא נודע בתכונות האמינות שלו.
השנה תחגוג מוטו גוצי 100 שנות פעילות, שחולקו בין מספר בעלים כמו חברה ממשלית (SEIMM), דה טומסו, אפריליה, וכעת קבוצת פיאג'ו. בשנת 1921 החלה היצרנית האיטלקית את דרכה תחת שלושה מייסדים: עמנואל פארודי (Emanuele Vittorio Parodi), בנו ג'יורג'ו, וקרלו גוצי (Carlo Guzzi), שבחרו את סמל הנשר לזכרו של חברם ג'ובאני ראבלי (Giovanni Ravelli), שנהרג בתאונת טיסה שנתיים לפני כן.

האיטלקים יחגגו את 100 השנים באירוע ה-GMG – Giornate Mondiali Moto Guzzi, אירוע מסורתי של כלל מעריצי מוטוגוצי בעולם שנערך בחודש ספטמבר במנדלו דל לאריו שבאיטליה. וזה מביא אותנו לדגם שיוצר בין השנים 1989-1986 ואף הגיע לישראל באותן השנים.
ה-V65 לאריו היה דגם נייקד ספורטיבי המונע על-ידי מנוע וי-טווין בנפח 643 סמ"ק ועם 90° בין שני הצילינדרים. כל צילינדר הכיל שני שסתומים (עוד נחזור אליהם), שקוררו על-ידי אוויר והוזנו דרך שני קרבורטורים. ההספק עמד על 60 כ"ס ב-7,800 סל"ד והמומנט על 5.4 קג"מ ב-6,000 סל"ד. מצמד יבש הפריד בין חמישה הילוכים. המשקל היבש עמד על 172 ק"ג והמהירות המירבית על כ-190 קמ"ש.
שלדת הצינורות הייתה מסוג עריסה, ועל השיכוך היו אחראים מזלג טלסקופי מלפנים וצמד בולמים מאחור עם שיכוך שמן / אוויר. על הבלימה היו צמד הדיסקים מלפנים בקוטר 270 מ"מ עם דיסק יחיד מאחור של 235 מ"מ. כמו לשאר דגמי מוטוגוצי באותה העת, ללאריו הייתה מערכת בלימה משולבת אשר הפעילה את הקליפר הימני הקדמי בלחיצה על מנוף הבלם, ואת הקליפר הקדמי השמאלי יחד עם הקליפר האחורי בעת לחיצה על רגלית הבלימה. לטובת הזריזות, צמד החישוקים היה בקוטר 16″, אך כבר אז היה קושי במבחר הצמיגים המתאימים לדגם.
ללאריו היו התנהגות וביצועים טובים, מראה נייקד-איטלקי ולוח שעונים שמדגיש את מד סיבובי המנוע בלבן, אך בעיות אמינות תמיד היו לרועץ בדגם. לצד בעיות חשמל ונזילות כאלו ואחרות, שסתומי הפליטה נטו לקרוס ולאלץ לחצי אוברול, גם בדגמים חדשים יחסית. אחת מהדרכים להתמודד עם זה היה להחליף לשסתומים של סוזוקי GN250. באותה התקופה הלאריו התמודד בארץ מול הקאג'יבה אלאזורה, הבנלי 654 והסוזוקי GSX550ES, שגבר על כולם במבחן המכירות והאמינות.