נוסטלגיה: סוזוקי AD50 אדרס

בסוזוקי מחזירים לישראל את השם 'אדרס' (Address), כשבטור הזה הוא פחות מעניין אותנו. אבל כן המקורי, הזה עם המנוע הדו-פעימתי שהגיע לכאן בסוף שנות ה-80. 

בסוזוקי מחזירים לישראל את האדרס (משמעות השם היא כתובת) בגלגולו המודרני, שזה כבר עם מנוע ארבע פעימות בנפח 125 סמ"ק מקורר אוויר המפיק 8.6 כ"ס ו-1 קג"מ. זו הזדמנות טובה להזכיר את המקורי, שעשה כאן סיבוב בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת. לא חושבים שהשם כל כך חשוב לסוזוקי ואין להם כוונה להחזיר שם אייקוני לתודעה או למשוך רוכבים שההורים שלהם רכבו על אדרס. סביר להניח שזה נועד לחסוך כמה שקלים ברישום וcקיבוע שם חדש לקטנוע. אדרס כבר שייך לסוזוקי, אז שיהיה.

אז השם הזה הוצמד ל-AD50 שהוצג בשנת 1987. מנוע ה-49 סמ"ק מקורר האוויר סיפק 6.8 כוחות סוס ב-7,000 סל"ד ומומנט של פחות מקג"מ (0.6 קג"מ) ב-6,500 סל"ד. ההספק הזה, על כל 67 הק"ג של הקטנוע, סיפקו כלי עם תאוצה ותגובות מהירות ומהנות, שיכלו לתת בראש לכל קרוס. בטח ביציאה מהרמזור, כשזה כמובן לא החזיק יותר מדי זמן. בסיס הגלגלים הקצר (1,205 מ"מ) וחישוקי ה-10″ מלפנים ומאחור סיפקו תגובות מהירות מאוד על גבול העצבנות, מה שפגם ביציבות הקווית. בלמי התוף והבולמים הנחותים – שאגב, היו הסטנדרט באותה התקופה – סיכמו את החבילה. למעט תא אחסון מתחת למושב והסבל האחורי – לא היה עוד על מה לדבר.

מי שהשקיע בתשבצים ב-33 שנה האחרונות השאיר מספיק תאי מוח בכדי לזכור שבמגזין 'מוטו' ערכו ל-AD50 מבחן ארוך טווח של שנה. הוא עודכן קלות במהלך השנים והפך להיות ארבע פעימות, כמו כולם. האמת, הוא לא היה כזה מעניין, מוצלח או פופולרי אבל בהחלט היה משעשע לרכיבה. המתחרה העיקרי שלו בישראל היה הסאן-יאנג דיו – עוד טילון קטן ממדים עם הרבה פלפל.