בשנות ה-80 היצע האופנועים בישראל היה דליל, וכלל בעיקר את דגמי סוזוקי השונים, שכן סוזוקי הייתה הראשונה לשבור את החרם הערבי על ישראל. אחד מדגמי סוזוקי שכיכבו בארץ היה ה-GN250, קרוזר קטן למתחילים עם מנוע פשוט שידע להסתדר בעיר ולא לאיים, והוא זכה לפופולריות רבה.
בתחילת שנות ה-80 ניתן היה לרכוש בישראל קרוזר דמוי הארלי, אבל עם מנוע ומכלולים למתחילים. הסוזוקי GN250 נולד בשנת 1981 וחלק את המנוע עם דגם הדו-שימושי – ה-DR250. מנוע עם צילינדר אחד בנפח 249 סמ"ק, 4 פעימות, ארבעה שסתומים ומקורר אוויר. ההספק הצנוע עמד על 22 כוחות סוס ב-8,500 סל"ד והמומנט על כ-2 קג"מ ב-6,500 סל"ד. המנוע כצפוי היה חלש יחסית וסיפק מהירות מרבית של 115 קמ"ש, דרך חמישה הילוכים. האופי שלו היה חלק, לא מאיים ואמין מאוד. ההתנעה הייתה חשמלית, וזה לא היה מובן מאליו באותן השנים. המשקל היבש עמד על 128 ק"ג קלילים.
מכלולי השלדה היו פשוטים עם מזלג צנום, צמד בולמים מאחור, דיסק יחיד מלפנים על חישוק 18″ ובלם תוף מאחור על חישוק 16″. באותן השנים העיצוב המרשים עם צביעה שחורה או בורדו, המחיר הנגיש, האמינות, פשטות האחזקה והטיפולים והסחירות, תרמו לפופולריות מרשימה ולהכנסת לא מעט רוכבים לעולם הדו-גלגלי. הייצור פסק באמצע שנות ה-90, כאשר לאחר מכן הוצג ה-TU250, שהיה המחליף הלא רשמי של הדגם עם אותו המנוע.
עדיין יש יחידות מקוריות על כבישי ישראל, לצד אופנועי פרויקט רבים המבוססים על ה-GN250.

עשיתי עליו את הרישיון לאופנוע, אפילו בתור תלמיד שעושה את צעדיו הראשונים בעולם האופנוענות, הוא היה גרוטאה .
האופנוע הראשון שלי היה DR250 חבל שכבר אין היום אופנועים כאלה פשוטים נוחים ואמינים שגם אנשים בגובה נמוך מ- 1.70 יכלים להנות מרגליים יציבות על הקרקע.
היום אין למצוא, וכל אופנוע שטח או דוש', גם הקטנים ביותר דורשים רוכב בגובה 1.80 לפחות כדי שהרוכב יגיע לקרקע יציבה. מתגעגע.
לא רציני שלא פרסמת את המחיר ההתחלתי שלו.
יש לי אותו עדיין יד 1 מודל 1990, רכב אספנות. אופנוע מקסים ואמין ביותר, אין תקלות בכלל.
וואלה, האופנוע הראשון שלי. ואת הראשון לא שוכחים.
ואחריו כבר הבנתי שקאסטום זה לא הסטייל שלי
האופנוע ה"אמיתי" הראשון שלי. איזה ימים…
היה אמין ופשוט עד כדי כך שאת כל הטיפולים היה אפשר לעשות לבד וללמוד המון.
הוא גם נסע לא רע כל עוד לא העמיסו עליו ציפיות גדולות.