תחילת עשור שנות ה-80 בישראל התחיל עם אמברגו ייבוא של היצרניות היפניות, עד שבשנת 1984 פתחו סוזוקי נציגות במדינת ישראל. בין הדגמים הראשונים שיובאו היה דגם ספורט בנפח בינוני – ה-GSX550ES.
הסוזוקי GSX550 הוצג בשנת 1982 כדגם ספורט-תיור, עם מנוע ארבע בשורה בנפח 572 סמ"ק, גל-זיזים עילי כפול ו-16 שסתומים, מקורר אוויר ושמן, עם 64 כ"ס ב-10,000 סל"ד ו-5.1 קג"מ ב-8,000 סל"ד המוזנים דרך צמד קרבורטורים של מיקוני ומופעלים עם גיר בן 6 הילוכים.

מבחינת מכלולים, תזכרו שאנחנו מדברים על שנות ה-80 ואז זה נחשב כספורטיבי: חישוק 16″ מלפנים ו-18″ מאחור עם צמיג במידת 110/90, מזלג קונבנציונאלי מלפנים עם מערכת אנטי-דייב של סוזוקי ו-Full Floater המפורסם של סוזוקי מאחור. המשקל נשק ל-216 ק"ג שאפשרו מהירות מרבית הקרובה ל-200 קמ"ש.
הסוזוקי GSX550 הוצע בעולם בשלוש אופציות: EU נייקד, EF עם פיירינג מלא (ממנו בודדים הגיעו לארץ), ו-ES עם חצי פיירינג, שממנו הגיעו מרבית הדגמים שנמכרו בישראל. אנחנו קיבלנו אותם בצבעי כחול-לבן (היו גם אדום-לבן בודדים) ובהמשך הגיעו באדום-שחור. האופציות לאופנועים ספורטיביים בישראל המחצית הראשונה של ה-80 היו מצומצמות, עד לא קיימות ולכן היו רוכבים שהתייחסו אליו כאל אופנוע ספורט. הסוזוקי הפגין ביצועים טובים מאוד, יחד עם צליל ארבעה צילינדרים בשורה קלאסי, וגם התנהגות טובה. לבולמים לא הייתה אפשרות כיוונון – בניגוד לאחיו הגדול, ה-GSX750ES – והם היו רכים מאוד, אך אפשרו קצב יחסית גבוה.
בשנת 1985 הדגם עבר מתיחת פנים קלה, ובשנת 1988 הוחלף על-ידי ה-GSX600F הספורטיבי יותר. המנוע הפגין אמינות יפנית מוכרת, אך בארץ ובעולם היו תלונות על בעיות חשמל וטעינה. בסך-הכל, ובטח לתקופת שנות ה-80, ה-GSX550 העניק צלילים וצבע לעולם האופנועים האפור ודל בישראל.
היה לי את ה ES, אדווווום, איזה אופנוע כייפי.
היו זמנים.
היה לי כזה 86 .היה כבד כמו מקרר אבל היה נטוע טוב מאוד בכביש על 200 .
היה אחלה