נוסטלגיה: פיאג'ו וספה קוזה

הפיאג'ו וספה קוזה (Cosa) הוצגה לקראת שנת 1988 מתוך ניסיון לעדן את הווספה PX וליישר קו עם הקטנועים היפניים החדשים והמפנקים שהחלו לגנוב את הלקוחות הנאמנים.

השבוע הגיעה לארץ גרסה מספר מיליון ואחת בערך של הווספה, כשהפעם העיצוב של פעם עם המכלולים של היום קיבלו צבעים עליזים של מיקי מאוס. בטור הזה אנחנו כמובן לא מתייחסים לפרשנות המודרנית של הווספה, אלא חוזרים אחורה לשנת 1946, שם נולדה הצרעה המיתולוגית (ולמי שישן בשיעורי האיטלקית – וספה פירושה צרעה). מלחמת העולם השנייה עשתה סלט למפעלים השונים שנאלצו לחפש אפיקי רווח אחרים. מפעל פיאג'ו, שבכלל יצר מטוסים, לקח את מקורות הידע שלו וחיפש מקור הכנסה מהיר, כאשר במקרה הזה הם בחרו לייצר כלי תחבורה פשוט זול ואמין.

ברוכה הבאה וספה, עם מנוע דו-פעימתי מעשן, 4 הילוכים וקלאץ' שמתופעלים ביד שמאל, בלם אחורי ברגלית דריכה ובישראל – עם ארגז תנובה ירוק מאחור. לא נשכח לציין את שלדת המונוקוק האחודה ממתכת ועיצוב היוצר מגן על רגלי הרוכב עם מנוע מכוסה הצמוד לגלגל האחורי. לווספה היה גלגל רזרבי שהתחבא מתחת לכנף האחורית. מעל ל-16 מיליון יחידות של הווספה לדורותיה נמכרו מאז הוצג הדגם, שהפכו אותו לאחד מדגמי הדו-גלגלי הנמכרים ביותר אי-פעם.

לארץ הגיעו דגמי ה-PX150 וה-PX200. שניהם נעו סביב ה-108 ק"ג, כשההבדל במנוע החד-צילינדרי דו-פעימתי היה בנפח כמובן ובהספק המוצהר – 12 כ"ס לגרסת ה-200, לעומת 9 כ"ס לגרסת ה-150. המהירות המרבית נעה סביב 100-90 קמ"ש.

במהלך שנות ה-80 המכירות התחילו להתמתן, כאשר הלקוחות הבינו שאפשר להגיע לעבודה גם בלי להסריח מעשן שתי פעימות ובלי לסבול מתסמונת התעלה הקרפלית בשורש כף יד שמאל. הקטנועים האסייתים החלו לשטוף את השווקים ולקחת איתם את הלקוחות הנאמנים של פיאג'ו. בתערוכת מילאנו בשנת 1987 הציגו האיטלקים גרסה חדשה ומעודכנת של הוספה, שנקראה 'קוזה'.

בפיאג'ו כמובן ששמרו על בסיס העיצוב ועל הפלטפורמה. השינויים הוויזואלים הבולטים היו תפיחות צד מעט שונות וזוויתיות יותר על-מנת לייצר אפקט אווירודינמי טוב יותר, מאותתים חדשים מלפנים ואור בלם אחר מאחור. היה צריך עיני נץ כדי להבחין בכך, אבל מה שהכי בלט והסגיר את הקוזה הוא מד הסל"ד שנוסף מעל מד המהירות, ואולי עוד קצת חלקי פלסטיק שלא מסתדרים בעין על וספה רגילה. מבחינה טכנית ציר הזרוע האחורית היה עבה יותר לעומת ה-PX והקפיץ בבולם האחורי היה מעט ארוך יותר. לקוזה הייתה מערכת בלימה משולבת שהפעילה את הבלם האחורי יחד עם הקדמי בלחיצה על הידית. למנוע הייתה מערכת ערבוב שמן אוטומטי, והמשנק (צ'וק) היה אוטומטי. ההספק עלה במעט ויחסי ההעברה הסופיים היו מעט קצרים יותר, אבל לא משהו שינצח את ה-PX במבחן תאוצה בין הרמזורים. עוד שינוי היה האפשרות לאחסון קסדה מתחת למושב, שגם היה רחב יותר.

לא הצליח להם בפיאג'ו. הווספה קוזה תומחרה במחיר גבוה יותר לעומת ה-PX, אבל לא סיפקה הבדל כזה משמעותי בחיי היום-יום. עדכון קל שנעשה בשנת 1991 הציג שינויים עיצוביים קלים ומעין מערכת ABS על הגלגל הקדמי וכל זה בתוספת מחיר גבוהה עוד יותר.

לישראל הקוזה הגיעה בדור הראשון (אם אנחנו זוכרים נכון רק בגרסת ה-200 סמ"ק) ונעלמה מכאן אחרי שנתיים, אחרי שהמכירות לא הצדיקו את נוכחותו. אפילו ה-Ape, הריקשה של וספה, נחל יותר הצלחה. ספרי ההיסטוריה לא זוכרים את הקוזה, שלא נחלה הצלחה בקרב הלקוחות שעובדים במשרד ובקרב הלקוחות שעובדים על הכביש.

בפיאג'ו סגרו את פרויקט הקוזה בשנת 1993 אחרי שהבינו שאין בו צורך. מי יודע, אולי עוד כמה שנים או עשורים תצוץ גרסה מודרנית של הקוזה עם הצבעים של מיקי.