נוסטלגיה: פיאג'ו סי

פיאג'ו סי היה כלי פשוט ובסיסי בשנות ה-80, והוא העניק לבני 16 כלי תחבורה עם עלויות תחזוקה נמוכות מאוד.

הפיאג'ו סי (Si) היה כלי תחבורה בסיסי, אפשרי לבני 16, תחת ההגדרה של אופניים עם מנוע עזר או Moped באנגלית – הלחם של Motorcycle ו-Pedals – טוסטוס של פעם. ובאמת היו לו פדלים, שנועדו בעיקר להתנעתו. הסי יוצר בין השנים 2001-1979 עם עיצוב פונקציונלי שנועד לפשט למינימום את עלויות הרכישה והתחזוקה, ולהוריד למינימום האפשרי את משקל הכלי. מלפנים היה פנס עגול ופשוט, שהופעל בדגמים הראשונים דרך מגנטו שהפעיל את האורות ואת צופר בתנועה, אך רוב הדגמים בישראל כבר הגיעו עם מצבר 6 וולט.

המנוע בנפח 50 סמ"ק, שתי פעימות, והוא סיפק 1.41 כ"ס. כן, בני 16 פעם נתנו גז והרימו גלגל עם נתוני הספק כאלה. עם משקל של 51 ק"ג ניתן היה להגיע לכ-50 קמ"ש, ולהסתדר עם התנועה בתוך העיר או לפחות הרחוב. התמסורת הייתה דרך וריאטור, והבלמים היו תוף פשוט בשני גלגלי ה-16″. מיכל הדלק הקטנטן – סך-הכל פחות מחמישה ליטרים כולל הרזרבי – שימש כחלק מהשלדה, והוא אפשר מרחק נסיעה מרשים יחסית.

לפיאג'ו היו מספר דגמים מקבילים של אותו הטוסטוס, אשר נקראים צ'או, בוקסר, בראבו, בוס וגרילו, והם מכרו מיליוני יחידות בעולם. הדגם העיקרי בישראל היה כאמור הסי, עם מזלג טלסקופי מלפנים, בולם קפיצי פשוט מאחור, מושב מוארך וחישוקים יצוקים עם 4 חישורים. משנת 1986 הדגמים בישראל הגיעו עם הצתה אלקטרונית ואפשרות גם לרגלית התנעה.

בתקופה שלנערים בישראל הייתה את האפשרות לרכוש פנטיק, סוזוקי TS50W או X ועוד, היו גם כאלה שהגיעו לבית הספר עם הסי. כמובן שהכלי לא היה בר תחרות מול אף כלי אחר בשום תחום, אבל עדיין – כאבי אבות האופניים החשמליים מבחינת תפיסה – הוא ידע לשעשע. אין ממש משהו שיכול להתקלקל בפיאג'ו סי, ולכן אנו בטוחים שיש לא מעט יחידות שקיבלו הרבה חום ואהבה ועדיין מסתובבות בקיבוצים או מושבים כאלו ואחרים.