התלת-גלגלי של פיאג'ו היה פעם עם גלגל אחד מלפנים ושניים מאחור, ונראה כמו תאונה של וספה עם טנדר. אנחנו קראנו לו ריקשה – הם קראו לו Ape.
אייפ (Ape) זה לא קוף (מבטאים אותו א-פה) אלא דבורה באיטלקית, ומסמל את העבודה החרוצה של החרק המעופף. הווספה (צרעה באיטלקית) הנוסטלגית התחילה כקטנוע של פיאג'ו אי-שם בשנת 1946 ופרחה בשוק עני, חבוט ופוסט טראומתי ממלחמת העולם השנייה. הצורך בתחבורה בסיסית נועד לא רק להתניידות יום-יומית אלא גם לשוק העבודה. צריך להתפרנס, אבל לדאוג להוצאות מינימליות לצורך כך. בשנת 1948 פיאג'ו נתנו פתרון גם לזה בדמות הא-פה.
הא-פה המקורי היה וספה אחד לאחד עד לחלקו האחורי – שבו ההנעה עברה לסרן רוחבי שחיבר שני גלגלים. מעל לאותם הגלגלים חוברה מיטת מטען מעץ (הורכבה ממתכת בדור בשני). כאמור, הפלטפורמה הייתה וספאית לחלוטין, כלומר שימוש במנועים דו-פעימתיים בנפחים של 50 סמ"ק, 125 סמ"ק או 150 סמ"ק. לאחר מספר שנים גם נוספה אופציה של 175 סמ"ק. השלדה האחודה זהה, הכידון אותו כידון, ההילוכים מופעלים בסיבוב ידית שמאל, הבלם האחורי מופעל ברגל, וכך הלאה. אגב, הייתה גם אפשרות להילוך אחורי.
עם השנים הוצגו שינויים לטובת נוחות העבודה. המרכב הפך להיות סגור, ואפילו מחומם בדור הרביעי שהוצג באמצע שנות ה-60. בסוף שנות ה-60 המנוע עבר ממקומו מתחת למושב הרוכב לחלקו האחורי על-מנת לשפר את איכות החיים. בתחילת שנות ה-80 הוצעה גם האפשרות לתפעול בעזרת הגה במקום כידון. יחד עם גרסת מנוע בנזין בנפח של 218 סמ"ק הוצעה גם גרסת דיזל בנפח של 422 סמ"ק. המהירות המרבית המוצהרת לשתי הגרסאות עמדה על קצת יותר מ-60 קמ"ש, וגם זה בלי מטען.
הפיאג'ו א-פה זכה להצלחה גדולה בעולם כקטנוע (רכב?) הנותן מענה מסחרי זול במקומות צפופים. הוא הפך להיות רכב תפעול בבתי חולים, בבסיסים צבאיים ובמפעלים גדולים. הוא שימש להעברת חולים, לשירות הדואר, ואפילו כמונית – שם קיבל את השם ריקשה (מושג שהוטמע בשנת 1879). אנחנו היכרנו אותו בעיקר בבסיסים הצבאיים – שם הוא נאסר בנסיעה מחוץ לבסיס, בעיקר בשל החשש להתהפכות. הרבה דורות של חיילים חיכו לרוח גבית חזקה וניסו לשבור איתו שיאי מהירות. הסובארית החמודה החליפה אותו בהדרגה בסוף שנות ה-80.
אל תחשבו לרגע שהוא נכחד מהעולם, שכן הוא עדיין מיוצר בהודו (ראו כאן) – אפילו עם הנעה חשמלית. יש לא מעט אקזמפלרים משופצים שמסתובבים ברחבי הארץ במפגשי אספנות, ואפילו כרכב עבודה יום-יומי. אם תחפשו לרכוש אחד בחו"ל תגלו מחירים הזויים. קצת אירוני שקטנוע פשוט שנועד לספק תחבורה בסיסית וזולה הפך עשרות שנים אחר כך לכלי יקר ואקזוטי. ככה זה בנוסטלגיה.
- לגלריית תמונות של הפיאג'ו Ape – לחצו על הקישור.
בחיל האפור, צהובה, עם הגה.
מה שהיה כיף שניתן להעביר הילוכים בנסיעה ברברס.
כלי כייפי.
לדעתי באיטלקית זה מבוטא: אה-פה
לא אייפ(קוף באנגלית)
תקנו אותי אם אני טועה