"ה'קקנוע', שהינו תוצרת כחול-לבן, שואב את צואת הכלבים שלא נאספה אל מיכל איסוף המכיל כ-20 ליטר ויכול לבצע כ-200 שאיבות עד שמתמלא. ה'קקנועים' מסתובבים לאורכה ולרוחבה של העיר, מהבוקר עד הערב, לפי תוכנית עבודה סדורה שנבנתה על סמך בקשות של אנשי תברואה בשטח ותלונות של תושבים".
תיאור זה לקוח מאתר עיריית תל-אביב. מה הקשר בינו לבין דו"ש איטלקי? ובכן, בסוף שנות השמונים הקאג'יבה אלפנט 200 נבחר להיות האופנוע הראשון לאיסוף צואת כלבים ברחבי העיר. חרא של תפקיד, אם אתם שואלים אותנו…
משפחת האלפנט של קאג'יבה נולדה בתחילת שנות ה-80 וכללה מנעד רב של נפחים: 125 ו-200 סמ"ק עם מנוע שתי פעימות ו-350, 650, 750 ו-900 סמ"ק עם מנועי טווין ארבע פעימות. את שני הגדולים והאייקונים סיקרנו כבר בטור הזה, כאשר 40 שנה אחרי הם שימשו השראה לדוקאטי דזרט X המוצלח. גרסת ה-200 סמ"ק שהגיעה ארצה יוצרה במשך שנתיים בלבד (1986-1985) עם מנוע צילינדר יחיד בנפח 190 סמ"ק, מקורר נוזל, שהפיק 27 כוחות סוס ב-8,000 סל"ד ומומנט של 2.2 קג"מ ב-7,500 סל"ד. אלו הספיקו למהירות מרבית של 140 קמ"ש. לתיבת ההילוכים היו שישה הילוכים, וההתנעה הייתה חשמלית עם גיבוי של רגלית התנעה.
מידות החישוקים היו כמקובלות אז – 21″ מלפנים ו-17″ מאחור, והיו בלם דיסק יחיד מלפנים ובלם תוף מאחור. מה עוד? בולמים פשוטים יחסית ללא אפשרות כיוונון, משקל יבש של 125 ק"ג ומיכל דלק גדול ומרשים בנפח 15.5 ליטרים.
כאופנוע דו-שימושי הוא היה חביב ופשוט. לא התבלט יתר על המידה בכביש או בשטח, אך עשה את העבודה כל עוד הדרישות היו בהתאם. בשטח (ובכביש, לדעתנו) הוא היה נחות מהסוזוקי TS250X, ובוודאי פחות פופולרי. עיקר גאוות הפרסום שלו בישראל היה בתפקידו היוקרתי שקיבל על-ידי צ'יץ', ראש עיריית תל אביב דאז (ראו תצלום). מאז התפקיד התרחב למועצות נוספות בארץ ועבר לקטנועים אנונימיים, כאשר הקאג'יבה הקטן נעלם מהר מאוד מהשוק הישראלי.
