נוסטלגיה: קאג'יבה GP500 – זורע הזרע

בסוף שנות ה-80 החלו בקאג'יבה להצעיד קדימה את קבוצת המרוצים בגרנד-פרי (MotoGP כיום) עם רנדי ממולה על האוכף, כאשר ב-1992 זכתה הקבוצה בניצחון הראשון שלה אי-פעם.

עונת 2022 הייתה מיוחדת עבור דוקאטי כשרשמו זכייה שנייה באליפות הרוכבים בקטגוריית ה-MotoGP (עם פאקו באגניה, אחרי קייסי סטונר בעונת 2007) וזכייה מספר 15 ב-WSBK – אליפות הסופרבייק העולמית – עם אלוורו באוטיסטה. אגב, זו הייתה העונה הראשונה בה זכתה דוקאטי במקביל בשתי האליפויות הנחשבות ביותר. עונת 2023 מאירה פנים עד כה, כאשר ב-MotoGP רוכבי דוקאטי תופסים את ארבעת המקומות הראשונים בטבלת הרוכבים, וכן את המקום הראשון באליפות הסופרבייק העולמית ובאליפות הסופרספורט העולמית.

מה הקשר דוקאטי לקאג'יבה? ובכן, הם היו קשורים בקשר דם כאשר קאג'יבה רכשה את דוקאטי בשנת 1985 ושלטה בחברה עד שספק מסרה ספק מכרה לקבוצת השקעות אמריקאית בשנת 1996. השנים שהיו ביחד עזרו והזרעים שנזרעו בשנות ה-80 וה-90 על-ידי קאג'יבה מאפשרים לדוקאטי לקצור את הפירות כיום, בטח בעולם הקשוח של ה-MotoGP.

מותג קאג'יבה, שהוקם בשנות ה-50 על-ידי ג'ובאני קאסטליוני הסב (אביו של קלאודיו קאסטליוני), מכיל את ראשי התיבות של שמו ועיירת מגוריו – CAstiglioni GIovanni VArese. העיסוק העיקרי היה חלקי מתכת, אך מאז שנכנסו בשנת 1978 לעולם האופנועים עברו בקאג'יבה תהפוכות רבות, שבסופן נחתו שוב בידי משפחת קאסטליוני. בעולם המרוצים היו לא מעט הישגים – גם במוטוקרוס, גם בדקאר (פעמיים עם אדי אוריולי והאלפנט האייקוני), וגם בגרנד-פרי. ובזה נתרכז היום.

נצטרף אל קאג'יבה בשנת 1988, אז החתימו את רנדי ממולה האמריקאי שזכה בסגנות לא פחות מארבע פעמים בקריירה שלו. בעונתו הראשונה על-גבי ה-C588 (שם הדגם מורכב מ-C עבור קאג'יבה, 5 עבור קטגוריית ה-500 סמ"ק ו-88 עבור השנה) זכה לעלות על הפודיום עם מקום שלישי בבלגיה. אמנם שלוש עונותיו לא סיפקו תוצאות טובות יותר מכך, אבל תשומת הלב של הקהל ונותני החסויות יחד עם יכולות הפיתוח של ממולה תרמו רבות לקבוצת המרוצים.

בשנת 1991 ביצעו בקאג'יבה את המהלך המשמעותי ביותר כשהחתימו את אדי לאוסון האמריקאי, שזכה בארבע אליפויות על-גבי ימאהה והונדה. את עונתו הראשונה על הקאג'יבה סיים במקום השישי עם שני ביקורים על הפודיום במהלך העונה. בעונה שלאחר מכן זכה בניצחון הראשון אי-פעם של קאג'יבה, על-גבי ה-C592, במסלול הרטוב של הונגריה. ללאוסון, שפרש באותה העונה, זה היה הניצחון ה-31 והאחרון בגרנד-פרי.

בעונת 1993 קאג'יבה גייסו את ג'ון קוסינסקי (גם כן אמריקאי), שבכלל התחיל את העונה עם סוזוקי בקטגוריית ה-250 סמ"ק. קוסינסקי היה רוכב מוכשר מאוד שזכה באליפות ה-250 בעונת 1990, אך היה ידוע גם כרוכב טמפרמנטי ובעייתי לעתים. לקטגוריה הבכירה הוא עלה בעונת 1991 עם ימאהה, ואף ניצח פעמיים, אך כאמור לא מצא יותר מדי את מקומו. החלפת הקבוצות בעונת 93 לא הפריעה לו, והוא ניצח במרוץ האחד לפני אחרון של העונה, בארצות הברית. את עונת 1994 הוא התחיל בסערה עם ניצחון באוסטרליה ומקום שלישי כללי בסוף העונה. קאג'יבה פרשו בסוף אותה השנה, לאחר שהגיעו לפשיטת רגל.

ל-V594 המוצלח של קוסינסקי היה מנוע דו-פעימתי (כמובן) בנפח 498 סמ"ק, מקורר נוזל. הוא היה בתצורת V4 עם 80° בין צמדי הצילינדרים. ההספק עמד 195 כוחות סוס ב-12,600 סל"ד והמומנט כ-10 קג"מ ב-12,000 סל"ד. המשקל המלא עמד על 130 ק"ג עם קיבולת מיכל דלק של 21 ליטרים. בסיס הגלגלים היה 1,390 מ"מ, הבולמים היו של אוהלינס, והבלמים – עם צמד דיסקים מקרבון בקוטר 320 מ"מ מלפנים ועוד אחד של 190 מ"מ מאחור – היו של ברמבו. החישוקים בקוטר 17″. הכל כולל הכל היה כמובן מחומרים קלים ובעיקר מקרבון. העלות המשוערת של כלי שכזה דאז הייתה מעל מיליון דולר.

אז קאג'יבה כבר לא רלוונטיים היום, אבל הם זכו להישגים מכובדים מול האימפריות היפניות של אותן השנים, ובעשותם כך הם העבירו לא מעט מרוח המלחמה וניסיון הקרב אל דוקאטי. האדום הוא אותו אדום, והתשוקה האיטלקית היא אותה התשוקה.