נוסטלגיה: קוואסאקי H1 מאך III – יוצר האלמנות

בקוואסאקי רצו לספק את רצון העם לכוח ולמהירות, ויצרו בשנת 1969 את ה-H1 500 Mach III – מאבות אופנועי הספורט והשרירים.

נרשה לעצמנו לקרוא לו מאך 3, והוא בא לעולם כי בקוואסאקי רצו לספק את רצון הרוכבים שביקשו עוד כוח ועוד מהירות מדגם ה-W1. הוא היה נציג הירוקים באותן השנים עם מנוע ארבע פעימות חביב בנפח 650 סמ"ק שסיפק כ-50 כוחות סוס. היפנים רצו משהו שונה שמבדל אותם מההונדה CB450 המוצלח והימאהה XS650. הם רצו משהו מהיר ושונה, שיכול לרדת מ-13 שניות בתאוצה לרבע מייל. זה היה היעד, כאשר לא היה בזמנו אופנוע סדרתי שיכול לספק מספרים שכאלה.

הדרך של קוואסאקי הובילה למנוע טריפל דו-פעימתי בנפח 499 סמ"ק, שמספק 60 כוחות סוס. מיותר לציין שהמהלך זכה לתגובות עיתונאיות מתלהבות, שכמובן ניסו להתחרות האחד בשני במספרים שנמצאים בקצה אותו רבע מייל (כ-400 מטר), עם כאלה שגם הצליחו לרדת למחוזות ה-12.4 שניות וקרוב ל-190 קמ"ש. כשהיו מכוונים כראוי, שלושת הקרבורטורים השאירו הרבה עשן דרך שלושת המפלטים לרבים מרכבי השרירים האמריקאים של שנות ה-70. המאך 3 קנה את עולמו הרבה בזכות זה, ואף זכה לכינוי 'The triple with the ripple' – הטריפל שמשאיר אדוות.

מה שכן, הוא גם הרוויח ביושר את הכינוי 'Widowmaker' – יוצר האלמנות, משום שהמכלולים מסביב לא ידעו להתמודד עם כל הכוח. שלדת העריסה הכפולה הייתה דקיקה, והבולמים היו פשוטים ולא תרמו ליכולות הניהוג. בשנים הראשונות המאך 3 הגיע עם בלמי תוף, כאשר רק ב-1972 התווסף בלם דיסק יחיד מלפנים בקוטר 296 מ"מ (יחד עם בולמים משופרים). סידור ההילוכים גם היה שונה, כשהילוך הסרק היה הנמוך וכל שאר חמשת ההילוכים היו מעליו. מעל הכל היה מחירו הזול – מתחת לאלף דולר בזמנו – שהנגישו את המאך 3 כמעט לכל רוכב.

הקוואסאקי H1 מאך 3 הביא משהו אחר לעולם הדו-גלגלי של אותן השנים וקנה את עולמו בקרב אלה שרוצים לנצח בתחרות בין הרמזורים. הייצור פסק בשנת 1976 והוחלף ב-KZ650 ארבע פעימות, שהיה דגם אחר לגמרי. אביו הרוחני של ה-H2 וה-Z H2 המודרניים הרוויח את מקומו בספרי ההיסטוריה, ועדיין מאפשר לרבים מאותן השנים להתרפק על הזיכרונות ממנו כמקביל הדו-גלגלי לרכבי השרירים שכולם אוהבים.