נוסטלגיה: קוואסאקי KLX250R משנות ה-90

הקוואסאקי KLX250R היה אופנוע דו-שימושי על סף האנדורו המקצועי, שהגיח לארץ בשלהי שנות ה-90.

אל תתבלבלו עם הקוואסאקי KLX250S משנת 2009 או ה-KLX250 ה'פשוט' שנמכר במקביל לנשוא הכתבה היום בשנות ה-90. ה-KLX250R, שהגיע אלינו באמצע שנות ה-90, היה האח הקטן והקרבי של ה-KLX650R החתיך, ובשנות ה-90 היינו זקוקים לאופנוע קרבי וקטן שייתן ערך מוסף בשטח של מה שהגדרנו אותו בזמנו כהארד-אנדורו (ואם נקביל למונח הזה היום אז הוא לא מתקרב, ולא במעט, לזה).

עולם השטח הקרבי בשנים אלו הורכב מה-XR של הונדה וה-DR של סוזוקי שייצגו את יפן, והק.ט.מ EGS או SC שהיה קרבי ודורשני מדי באותן השנים. המודרניזציה דאז כללה קירור נוזל של אותם 249 סמ"ק שהרכיבו את הצילינדר הבודד. גל-זיזים עילי כפול וארבעה שסתומים לא היו מובנים מאליהם. מאייד הקייהין העביר תערובת אל 27 כוחות הסוס ב-8,500 הסל"ד ומומנט זעיר אך אופייני למנוע קטן של 2.6 קג"מ ב-7,500 סל"ד עזר לדחוף דרך ששת ההילוכים את הקלאקס עד ל-140 קמ"ש.

הבולמים בגרסת ה-R היו של קאיאבה, עם מזלג הפוך (רגיל בגרסה ללא ה-R) בקוטר 43 מ"מ ומהלך גלגל של 285 מ"מ, ועם בולם יחיד מאחור ומהלך גלגל של 280 מ"מ עד לנעילה. בסיס הגלגלים עמד על 1,480 מ"מ, גובה המושב על 880 מ"מ, המשקל היבש עמד על 116 ק"ג לפני מילוי מיכל דלק בנפח 8 הליטרים. הגלגלים היו כמובן במידת 21″ מלפנים ו-18″ מאחור עם יכולות בלימה דרך דיסק יחיד מלפנים בקוטר 250 מ"מ ועוד אחד של 230 מ"מ מאחור.

יכולות הכביש לא היו כאלו רלוונטיות כי אז הרוכבים הסתדרו עם כל דבר שזז. היו תלונות על התנעה במצבי קיצון – התנעת בוקר קרה או חמה בשטח – כאשר הרוכב היה מזיע על הקיק בצורה חרגה עבור מנוע קטן והצורך להסתמך על מנגנון שחרור הקומפרסיה האוטומטי. בשטח הוא היה המרענן הרשמי, גם בזכות הגוון הירוק-קוואסאקי, עם יכולות שטח טובות מאוד ברוב האלמנטים, עם רכות במצבי קיצון.

רוכבי השטח המקצועיים של אותן השנים התחילו לזלוג לנפחים הגדולים ותרמו או גרמו לחוסר הצלחה המסחרית של ה-KLX250R בישראל. אם אנחנו זוכרים נכון מחירו גם היה גבוה משמעותית מגרסת ה-KLX250 הפשוטה יותר וגם מול מתחריו מבית. בעולם הוא נמכר רק בין השנים 1994 עד 1996, והוחלף לאחר מכן עם גרסת 300 סמ"ק חזקה יותר.