נוסטלגיה: קוואסאקי KX500 – החיה

הקוואסאקי KX500 הוצג בשנת 1983, בערך בתקופת הדינוזאורים. הוא לא התקבל בהתלהבות, אבל אחרי 21 שנים בשירות הוא פרש כאגדה.

הקוואסאקי KX500 הוצג בתור הזהב של המוטוקרוסרים הגדולים והחזקים, אלו של הגברים שסיפקו בתחילת שנות ה-80 בערך את אותו ההספק שיש כיום לאופנועי המוטוקרוס בנפח 450 סמ"ק ארבע פעימות. רק שאת זה הם עשו עם מנוע דו-פעימתי מעשן שיודע לספק את אותם סוסים על טווח סל"ד מצומצם מאוד וגבוה מאוד. באותן השנים הוא קם בכדי להכות שוק על ירך את ההונדה CR500, המייקו (Maico) 490 ואת הק.ט.מ 500, שהיו השמות העיקריים בקטגוריה הפתוחה (OPEN CLASS). מה שכן, לקח זמן לעקל ספציפית את הדור הראשון, או יותר נכון את העיצוב שלו ובמיוחד הכנף האחורית המוזרה.

המנוע הדו-פעימתי בדור הראשון היה בנפח של 499 סמ"ק, מקורר אוויר. אופי המנוע הוגדר באותו הזמן כ'בלתי רכיב' והקשה מאוד על הרוכבים במסלולים הסגורים של המוטוקרוס. כבר אז הוא הראה את הפוטנציאל למרוצי המדבר הפתוחים, אבל לא לשם כיוונו אותו אנשי קוואסאקי. שנה לאחר מכן שיחקו הירוקים ביחס הדחיסה ויחסי ההעברה על-מנת לעדן במעט את התפרצויות הכוח. לשנת 1985 ה-KX500 עבר לקירור נוזל והחל לצבור לעצמו יותר ויותר אוהדים.

התערובת שהזינה את הצילינדר היחיד הגיעה דרך מאייד קייהין בקוטר 39 מ"מ. 63.5 כ"ס תועדו והגיעו ב-7,000 סל"ד, שאולי לא נשמעים כסיבובי מנוע גבוהים, אבל שום דבר לא קרה לפניהם. כ-6 קג"מ ב-6,000 סל"ד סגרו את נתוני המנוע. מערכת קירור הנוזל, שכאמור נוספה, העלתה את הספק המנוע ל-65 סוסים, ביחד עם שסתום כוח KIPS (ר"ת Kawasaki Integrated Power Valve System) שהרחיב במעט את טווח הסל"ד השימושי ואת אספקת הכוח באותם הסיבובים, ובכך שיפר משמעותית את יכולות הרכיבה. מעבר לכך נתוני בקוואסאקי KX500 היו אופייניים לקטגוריה, עם שלדה מפלדה, שלדת זנב מאלומיניום, מזלג שוואה בקוטר 43 מ"מ שהתהפך וגדל בקוטר בשנת 1990, שזה כבר הדור הרביעי למניין.

עם השנים, העדכונים וחילופי הדורות שהתבטאו בגרפיקה, שסתומים משופרים, כיולי בולמים ויחסי דחיסה כאלו ואחרים ה-KX500 מעולם לא כבש או השאיר חותם על מסלולי המוטוקרוס, בטח לא כמו יריבו מהכנף האדומה. עיקר השם וההצלחה הגיעו דווקא ממרוצי המדבר והשטחים הפתוחים, שם KX500 מוסבים עשו חיל בזכות המנוע החזק, המשקל הקל והיכולת לאקלם חלקים אחרים לבחירת הרוכב בפאזל של קוואסאקי. תקציב הפיתוח של הירוקים נעצר בשנת 1990 והוא נשאר כמו שהוא עד לסוף הייצור שהגיע בשנת 2004. 21 שנים בהם נמכר, אבל זכה לפריחה רק לקראת סוף ימי חייו ועד היום ניתן לראות בעולם אקזמפלרים משופרים שקיבלו תרומות אברים מודרניים, אבל משמרים את רוח שתי הפעימות הצורחת ומעשנת.

צפו בג'רמי מקגראת' האגדי על גבי הקוואסאקי KX500 שלו: