נוסטלגיה: ק.ט.מ 620 דיוק המקורי

30 שנים עברו מאז נזרק הרעיון לאופנוע הכביש הראשון של ק.ט.מ שהתחיל כאופנוע היפרמוטו מוטרף והמשיך אל סדרת דגמים ונפחים שלא נגמרים עד היום.

לציון יום ההולדת 25 למשפחת הדיוק סיקרנו את כל הדגמים תוך התמקדות בדגמי המפתח שהניעו את המשפחה הענפה שמתחילה מ-125 סמ"ק ומסתיימת עם ה-1,390 סופר דיוק R המפלצתי. היום נתמקד בגרסה שהתחילה את הכל ושבכלל לא התכוונה לכך.

ק.ט.מ באותם השנים הייתה חברה קטנה ומאוד נישתית, עם אופנועי מוטוקרוס ואנדורו יקרים ומסובכים. על-מנת להתפתח ולהתרחב נדרשו בק.ט.מ למשהו שונה, והם היו חייבים להתרחב אל תוך עולם אופנועי הכביש. הדגם הראשון שלהם, שבדגם הקדם-ייצור (פרוטוטייפ) נקרא לא פחות מאשר 'טרמינייטור' ('מחסל'), התבסס על ה-620EGS (פה על ה-620SC) עם מנוע ה-LC4 בנפח 609 סמ"ק, משקל יבש בסביבות 140 ק"ג, גלגלי 17″, חישוקי שפיצים ועיצוב דומה-שונה. השם 'דיוק' נבחר מתוך מספר אפשרויות, ומשתי סיבות: האחת לתת כבוד לרוכב מרוצים אנגלי מצליח שרכב על-גבי נורטון בשנות ה-50, Geoff Duke – הלוגו המקורי עוצב בהשראתו. הסיבה השנייה והעיקרית הייתה השיוך המלכותי של השם.

הדיוק של שנת 1994 יוצר במספרים קטנים יחסית ונמכר בצבע שונה בכל שנה: כתום בשנת 1994, שחור בשנת 1995, צהוב ב-96, שוב שחור בשנה שלאחר מכן, וגרסת ה-Last Edition בשנת 1998 – עם מנוע ה-625 סמ"ק לשנה הנ"ל (נחשב ל-640) – בכתום משודרג.

כאמור, יחידת ההינע הורכבה ממנוע LC4, שהיה בזמנו סינגל בנפח 609 סמ"ק עם ארבעה שסתומים, גל זיזים עילי יחיד וקירור נוזל. הזנת הדלק התבצעה דרך קרבורטור דל'אורטו בקוטר 40 מ"מ, ההספק עמד על 55 כ"ס ב-7,000 סל"ד, והמומנט על 6.1 קג"מ ב-5,500 סל"ד, יחד עם גיר של חמישה הילוכים. אחד לאחד מנוע האנדורו, שפשוט עבר לכאן והעביר את שמחת הווילי למיטה אחרת. שימו לב לרגלית ההתנעה בצד שמאל – סימן ההיכר של ק.ט.מ דאז.

הבולמים של WP (אז עוד נקראו White Power) הורכבו ממזלג הפוך בקוטר 40 מ"מ עם מהלך גלגל של 142 מ"מ ובולם אחורי עם 170 מ"מ של מהלך גלגל. חישוקי ה-17″ כוסו על-ידי פירלי MT60 מעולם הסופרמוטו במידות 120/70 מלפנים ו-160/60 מאחור. הבלמים של ברמבו עם דיסק יחיד בקוטר 320 מ"מ וקליפר 4 בוכנות שתלו את הפרונט בכל נגיעה. גובה המושב עמד על 894 מ"מ גבוהים, והמשקל היבש על 145 ק"ג קלים. אלקטרוניקה? תתקדמו.

עם מיכל דלק של 10 ליטר ומהירות מרבית של כמעט 170 קמ"ש הוא לא נועד למרחקים ארוכים. מה שכן, הוא היה חוליגן מטורף שכמו הנכד שלו – ה-890SMT שנבנה בהשראתו – איפשר לתקוף כבישים מפותלים או לרכוב במגרשי חנייה, ואיפשר גם להשתעשע בביצועי סופרמוטו כמו ווילי'ז, סטופי'ז והחלקות זנב. וזה רק בדרך לעבודה.

בשנת 1999 זהות הדגם החלה להתגבש עם הדיוק 2 לדגם כביש טהור למרות הד.נ.א הברור מדגמי האנדורו. החישוקים הפכו ליצוקים, המנוע כבר מעובה עם 625 סמ"ק (ומדבקת 640), צמד האגזוזים טיפסו אל מתחת למושב, המזלג התעבה קצת, ומסיכת החזית קיבלה צמד פנסים אליפטיים – האחד מעל לשני. הוא החזיק עד לשנת 2008, עד שה-690 דיוק 3 לקח את הרעיון לכיוון אחר לגמרי.

אז אם תסתכלו על תלמיד תיכון ששורף את הקלאץ' על 125 דיוק, או על אביעד שנותן בראש עם ה-890SMT, או עשירון עליון שמעשן את 190 כוחות הסוס דרך הצמיג האחורי של ה-1,390 סופר דיוק R – תבינו שהכל התחיל לפני 30 שנה עם ה-620 דיוק המכוער (וכן, קיסקה היה צעיר מתלמד אז ואיכשהו הוא עדיין איתם).