בימים האחרונים עלו לכותרות המושגים 'אשמה' ו'אחריות' – בגלל אסון מירון וההקשרים הפוליטיים שעשו לו במקומות רבים. כעת, עם העלייה הדרמטית בתאונות בהן מעורבים רוכבי דו-גלגלי, וביחס ישר מספרי ההרוגים, זו הזדמנות נוספת לחדד את ההבדלים בין אשמה לבין אחריות – כשמדובר עלינו, רוכבי הדו-גלגלי, ועל ההתנהגות שלנו בכבישים.
התמונה שבראש הרשימה צולמה השבוע ברחוב שוקן פינת בר-יוחאי בדרום תל-אביב (ליד 'ד.ל.ב מוטוספורט', 'אבנוע' ו'ירימי רייסינג'). הצומת הזה מועד לפורענות, ואחת לכמה שבועות מתרחשת בו תאונה.
במקרה הזה, כמו במקרים רבים, רכב שיצא מרחוב בר-יוחאי לא נתן זכות קדימה, חסם את דרכו של הרוכב, וזה האחרון התנגש ברכב. הרוכב, אגב, פונה לביה"ח במצב קל עד בינוני, ואנחנו מאחלים לו רפואה שלמה והחלמה מהירה.
צפו בתיעוד התאונה הממחישה את ההבדל בין אשמה לבין אחריות:
כמובן שלפי כל תקנות התעבורה וחוקי התנועה, נהג הרכב הוא האשם בתאונה. פשוט משום שהוא לא נתן זכות קדימה לרוכב הקטנוע, על אף שהנהג חצה דרך ראשית או השתלב אליה. אין פה בכלל ויכוח, ואין בוחן תנועה שיקבע אחרת. גם סרטון הווידאו שמתעד את התאונה מוכיח באופן חד-משמעי שהנהג לא נתן זכות קדימה, על אף שיש לו תמרור עצור ותן זכות קדימה.
אבל המושג הזה – אשמה – מעניין את בוחני התנועה, את חברות הביטוח ואת בתי המשפט. אלו צריכים לקבוע אשמה כדי לקבוע נזיקין או כדי להרשיע בבית משפט לתעבורה.
אותנו, הרוכבים, האשמה פחות מעניינת. כלומר, היא מעניינת כדי לתבוע נזיקין, אבל כאן העניין נגמר. אותנו מעניינת האחריות. או בהרחבה – האחריות שלנו למנוע את התאונה ולחזור הביתה בשלום.
בג'ונגל יש רק חוק אחד שתקף – החזק שורד. אם אתה חזק, אתה חסין. אם אתה מהקטנים והחלשים, אתה צריך לשמור על עצמך בכל רגע נתון, מפני שברגע אחד של חוסר תשומת לב חיה גדולה יותר עלולה לטרוף אותך. ככה פשוט. לכן החלש צריך לסגל לעצמו תכונות של חוכמה, ערמומיות, זריזות, תחכום, ובגדול לחיות מתחת לרדאר. לחיות בידיעה שאתה בסכנה מתמדת ולנהל את עצמך בהתאם. זה אומר שאסור לך לתת לאף אחד להפתיע אותך או להיכנס לך למרחב האישי.
בג'ונגל התעבורתי של הכבישים, אנחנו האופנוענים (יחד עם רוכבי האופניים והולכי הרגל) החלשים ביותר. זה אומר שאנחנו צריכים לקחת אחריות על החיים שלנו. אם נכנסת לצומת באור ירוק ורכב שבא מהצד עבר באדום ונכנס בך – אין ספק שמבחינת החוק הוא האשם. אבל זה לא מעניין, כי אתה – הרוכב – הוא זה שנפגע. אתה אחראי על החיים שלך, אתה צריך לצפות כל הזמן לבלתי צפוי, אתה צריך לחפש את הסכנה, ואתה צריך לבצע את כל פעולות ההישרדות לפני הכניסה למקום המסוכן – הצומת. זה אומר להאט את מהירות הנסיעה ולוודא שאף רכב לא מתקרב מהצד. וזו רק דוגמה אחת מתוך מאות של לקחת אחריות על החיים שלנו כרוכבים.
גם במקרה הזה, שבו זכות הקדימה בצומת היא של הרוכב, על הרוכב לבצע את כל פעולות ההישרדות כדי למנוע תאונה. זה אומר לרכוב במהירות כזו שמאפשרת לעצור עד קצה שדה הראייה, זה אומר להאט בכניסה לצומת אם מזהים חשד קל שבקלים של סכנה כזו או אחרת, וזה אומר לבדוק בשבע עיניים שאין רכב אחר שעומד להיכנס לצומת בלי לתת זכות קדימה. גם אם נהג הרכב יהיה אשם, זו האחריות שלנו לשמור על החיים שלנו, ואת האחריות הזו אנחנו לא מעבירים לאף אחד אחר.
תמיד צפו לבלתי צפוי, בכל מקום ובכל זמן, ותמיד דאגו שהאחריות על החיים שלכם היא בידיכם ולא בידיים של מישהו אחר. היו מוכנים לכל תרחיש ואל תיתנו לאף משתמש דרך אחר להפתיע אתכם.
זו אחריות, והיא בידיים שלנו. תמיד!
רכבו בזהירות, במודעות, ובעיקר באחריות!
כל מילה בסלע!!!!!!
אבל רק פסיק מבעלי רישיון הדו גלגלי קוראים כאן והרוב הנותר חסרי תרבות מוטורית מינימלית וחיים בתחושה של אימורטליות.
כל מילה אביעד !
לגזור ולשמור כל מילה אמת
צודק בכל מילה, נהניתי לראות איך האנשים באזור רצים לעזור, מחמם את הלב!