דף הבית / טיולים / פסח 2017 בבנטל – אינטימיות
בנטל 2017. צילום: דורון גולן

פסח 2017 בבנטל – אינטימיות

כ-500 רוכבים הגיעו למסע השנתי לבנטל בערב פסח ונהנו מחוויה מיוחדת במינה ואפילו אינטימית

צילום תמונה ראשית: דורון גולן

זו השנה השישית ברציפות שבערב פסח, מיד אחרי סעודת החג, יוצאים רוכבי ישראל למסע להר בנטל שברמת הגולן כדי לצפות בזריחה של החג. מסורת.

השנה הגיעו כ-500 רוכבים ורוכבות. היינו בטוחים שיגיעו יותר רוכבים, אבל נוכחנו לדעת שלמרות הכמות המכובדת, הרכיבה לבנטל שומרת על האינטימיות והייחודיות שלה. על אף שיש כ-500 איש סביבך, התחושה היא ביתית וחמה. אפילו שממש קר על ההר בשעות הבוקר המאוד מוקדמות בעונה הזו של השנה.

בנטל 2017 - אינטימי. צילום: דורון גולן
בנטל 2017 – אינטימי. צילום: דורון גולן

את הזריחה עצמה לא ראינו מפני שהעננות הרחוקה והכבדה מנעה מהשמש להציץ, אבל זה לא מנע מהרוכבים שהגיעו ליהנות ולפזר אנרגיות טובות לכל הכיוונים. בכל מקרה, כבר כתבנו לא פעם שהזריחה היא לא המטרה אלא האמצעי – אמצעי לרכיבה לילית מיוחדת של פעם בשנה עם קבוצת החברים הקרובים. אמצעי לחוויה שנתית מיוחדת. אנחנו מאוד אוהבים את הרכיבות האלה למצדה בראש השנה ולבנטל בפסח. למעשה, עלתה לנו מחשבה שאולי כדאי להחליף בין מצדה לבנטל, כך שלמצדה נרכב בפסח ולבנטל בראש השנה. ככה מזג האוויר על ההר יהיה נוח יותר ופחות קר, והרכיבה חזרה הביתה אחרי מצדה תהיה גם היא במזג אוויר פחות חם ונוח יותר. אנחנו עדיין במחשבות על זה.

את המסע עשינו השנה עם הסוזוקי SV650 שנמצא אצלנו במבחן ארוך טווח, וגם הפעם הגענו בהרכבה עם מורכבת שעולה בפעם הראשונה אל ההר. היא נהנתה מאוד מעוצמת החוויה, אם שאלתם. גם ניצלנו את הימים האחרונים של הירוק כדי לטייל בשעות הבוקר בעמק החולה ובנחלים, והביתה הגענו לקראת הערב. ה-SV, אגב, עבד בדיוק כמו שציפינו.

ה-SV650 שלנו בשדות עמק החולה, אחרי הירידה מבנטל
ה-SV650 שלנו בשדות עמק החולה, אחרי הירידה מבנטל

אבל עזבו אותנו. אנחנו רוכבים את המסע הזה בכל שנה. בואו תשמעו מה שיש לאחינעם הראל להגיד, שכן גם היא עולה לראשונה לבנטל בפסח, והפעם עם הסוזוקי DR-Z400S שלה.

*     *     *     *     *

פעם ראשונה בהר / אחינעם הראל

יום אחרי שקניתי את האופנוע הראשון שלי (בטא 350), תדלקתי בתחנת דלק בשעות הבוקר המוקדמות, ואז איש ניגש אליי ושאל "מה, את גם נוסעת לבנטל?". זה היה לפני שנתיים ולא היה לי מושג על מה הוא מדבר. "כל האופנוענים עולים לשם בכל שנה אחרי הסדר". "וואללה, נשמע מעניין", חשבתי לעצמי והחלטתי שביום מן הימים גם אצטרף. אז השנה, כהתחילו לרוץ הלחשושים בקבוצות וואטסאפ, מיד עניתי שאני עולה. משתלם – אמא שלחה אותי לשנ"צ לפני הארוחה במקום שאצטרך לעזור לה במטבח.

עם לירן על ההר; משתלם - אמא שחררה אותי לשנ"צ
עם לירן על ההר; משתלם – אמא שחררה אותי לשנ"צ

אני גרה בעמק יזרעאל, אז אפילו הרווחתי עוד כמה שעות שינה לפני היציאה לדרך. נרדמתי על הספה עם בטן מלאה ועם שעון מעורר ל-2 וחצי בבוקר (מתנצלת מראש בפני כל אלה שלא ישנו בכלל בלילה). אפילו הצלחתי לקום כשהשעון צלצל, לעטוף את עצמי בכמה שכבות של בגדים תרמיים ומעיל פוך של הצבא, לדדות לעבר האופנוע ולרכב את כל 5 הדקות עד צומת אלונים שם חיכה כל העדר.

מרגישים את ההתרגשות באוויר – עשרות אופנועים כבר הגיעו, ועוד ועוד מהם זורמים פנימה לתוך תחנת הדלק הקטנה. ליד עמדת מילוי האוויר מצאתי את לירן, אופנוען ותיק שגר ועבד באפריקה ורכב את האמריקות. החלטנו לרכב ביחד עד הבנטל. כלומר, הוא הסכים משום מה ללוות אותי במהירות 120 קמ"ש הרגועה שלי. בעצירות חלקנו חוויות על המסעות שלנו – כל אחד סיפר על המדינות שבהן היה, איך התמודד, איך הייתה הכתיבה, השותפים לדרך, הסטייקים (במקרה של לירן סטייקים ארגנטינאים, במקרה שלי סטייקים של בנות יענה).

יש משהו מרגש בלרכב בחושך. שירתתי בצבא בקרית שמונה והייתי נוסעת את הדרך הזו בערך 8 פעמים בשבוע. פעם הכרתי בעל פה כל פיתול בכביש. בחושך ניסיתי לשחזר איך הנוף מסביבי אמור להיראות. אבל לאחרונה בנו כביש חדש, חלק ומהיר, והרכיבה הייתה זורמת וכיפית. הפיתולים בעלייה לרמת הגולן היו הכי מצמררים. שחור מסביבי ורק אור עמום של הפנס לפנים ונקודה צהובה של אור מאחוריי מסמנת שלירן עדיין סומך על כישורי הניווט שלי ועוקב אחריי.

הדרך חזרה הביתה, דרך השטח...
הדרך חזרה הביתה, דרך השטח…

בבנטל חיכו כ-500 אופנוענים לזריחה, מתקבצים סביב גזיות או בתור אינסופי בתוך 'קופי ענן'. הזריחה עלתה לאט מאחורי מסך אפור, והייתה אווירה של משפחתיות, של קהילה שלמה של אופנוענים עם אהבה משותפת שרק הם יכולים להבין למה זה כל כך מלהיב לקום לפנות בוקר (או לא ללכת לישון בכלל), לרכב שעות בחושך מוחלט, רק בשביל להגיע. להגיע לא בשביל לראות את הזריחה אלא בשביל לראות את החבר'ה.

בנסיעה חזרה הביתה הירוק של הגולן ושל עמק החולה התגלה במלוא עוצמתו. ה-DRZ שייט על הכביש במהירות 120 קמ"ש והרגיש מצוין. כשחזרתי לעמק ירדתי לשטח, להזכיר לו מה אופנוע דו"ש מסוגל לעשות. בשבילי זה ממצה את ה-DRZ; מרגיש מצוין על הכביש ומסוגל להביא אותי 200 ק"מ לאן שאני רוצה להגיע, ואז לרדת לשטח ולרכב עליות וסלעים בלי להתבלבל.

נתראה בשנה הבאה!

צילום: דורון גולן
צילום: דורון גולן

אודות אביעד אברהמי

בן 39, רוכב על אופנועים 23 שנה ברציפות, חולה גז מאובחן וממציא מטבע הלשון 'חזיר גז'.

עשוי לעניין אותך

SV650-statics-008

10 דברים שאתם צריכים לדעת על הסוזוקי SV650 החדש

אנחנו מתחילים מבחן ארוך טווח על הסוזוקי SV650 החדש, ומתחילים ב-10 נקודות שצריך לדעת על האופנוע המגניב, הזול והצרכני הזה

תגובה אחת

  1. היה אחלה. יותר אינטימי ומאתגר ממצדה, כל הערסים נשארים בבית מתחת לפוך או יוצאים לשתות ולרכב על טימקסים. הדרך חזרה אמנם הייתה קשה לקראת הסוף, נתראה בשנה הבאה.

כתיבת תגובה

Single Sign On provided by vBSSO