ק.ט.מ פרירייד 250R במבחן – הפרירייד האמיתי

צילום: אסף רחמים

שורת הסיכום של המבחן ההשוואתי שבו עימתנו בין הק.ט.מ פרירייד 350 לבין השרקו X-Ride 290 הייתה: "לפחות עד שיגיע הק.ט.מ פרירייד 250R  הדו-פעימתי. אם הוא יהיה קל כמו השרקו ועם מנוע מוצלח, אבל שלם כמו הפרירייד 350, ובנוסף לכל מחירו יהיה קרוב יותר לזה של השרקו – כנראה שמצאנו את הנוסחה המנצחת. נחכה בסבלנות".

אז חיכינו בסבלנות, ולאחרונה הגיע הפרירייד 250R ארצה. כבר אמרנו לא פעם שהקונספט הזה של הטריאלדורו מדבר אלינו במיוחד, ולכן כשהופשר הפרירייד החדש לרכיבות מבחן, מיהרנו לקחת אותו אל מגרש המשחקים הביתי שלנו. בכל זאת, בתור דו-פעימתי הוא אמור לשלב את כל היתרונות של הפרירייד 350 מרובע הפעימות עם אלו של ה-X-Ride הדו-פעימתי, ועל הדרך להעלים את שני החסרונות של ה-350 שצפו במבחן ההשוואתי ושעליהם התלוננו – המשקל המוגזם לקונספט ובלימת המנוע המציקה.

הפרירייד 250R בנוי על פלטפורמת ה-350. אותה שלדת פלדה, אותם מתלים – מזלג הפוך בקוטר 43 מ"מ עם כיוונים מלאים ובולם אחורי המחובר ישירות לזרוע האלומיניום, אותם בלמי פורמולה רדיאליים ומיניאטוריים ואותה פלסטיקה וארגונומיה. הכל זהה אחד לאחד, וכמו שאמרנו כבר בעבר – מדובר בשילוב בין אופנוע טריאל לאופנוע אנדורו, מה שיוצר אופנוע קטן וקל יותר מאופנוע אנדורו קונבנציונלי.

השוני בין ה-350 ל-250R נמצא אם כן במנוע. אבל זה לא רק אותם 100 סמ"ק, אלא הקונספט – ה-350 הוא מנוע 4 פעימות, מה שאומר משקל גבוה בשל ריבוי החלקים הנעים, ואילו ה-250R הוא דו-פעימתי, מה שאומר משקל נמוך משמעותית משל ה-350. נציין בקצרה שבמנוע דו-פעימתי אין שסתומי יניקה ופליטה בראש המנוע כמו למנוע 4 פעימות, ולכן נחסך כל הצורך בראש מנוע ענק המכיל שסתומים, מובילים, קפיצים, גלי זיזים, מסבים ומערכת תזמון. מעבר למשקל הנמוך יותר עקב היעדר החלקים, יש כאן יתרון נוסף, שכן יש הרבה פחות חלקים נעים וחלקים מסתובבים, מה שאומר שיש פחות אפקט ג'יירוסקופי. השורה התחתונה – האופנוע אמור להיות זריז יותר.

באופן אולי קצת מפתיע בחרו בק.ט.מ במנועו של ה-250EXC, האנדורו הדו-פעימתי של ק.ט.מ, וזאת למרות שיש להם מנוע פנינה שזהה בגודלו אך בעל נפח גדול יותר – המנוע של ה-300EXC, שגם נחשב למכונת הארד-אנדורו משובחת – הרבה בזכות המנוע המצוין והגמיש. זאת נקודה שבהחלט נצטרך לבדוק במבחן.

במעבר מגרסת האנדורו לפרירייד עבר המנוע מספר שינויים. ראשית, שסתום הכוח וכל המנגנון שלו הוסרו, וכעת פתח הפליטה פתוח מקסימלית כל הזמן. שינויים נוספים בוצעו בסט-אפ של הקרבורטור וכן במפת ההצתה, אבל השינוי המשמעותי ביותר נמצא במערכת הפליטה, שהיא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על אופיו של מנוע דו-פעימתי. ובכן כאן בפרירייד אין את ה'שופר' הענק שיש ב-250/300 אנדורו, אלא אחד קטן משמעותית שגם נמצא בין המנוע לבין השלדה מצידו הימני של האופנוע, והוא אינו בולט מלפנים והצידה כמו באופנועי האנדורו. תצורת דוד הביניים מעידה שהמנוע מכוון לסל"ד נמוך ובינוני, בדיוק כמו שמצופה ממנוע של טריאלדורו, שכן נדרש פה הרבה מומנט בתחומים הנמוכים. פרט לשינויים האלה המנוע נשאר כמעט זהה ל-250EXC, כולל תיבת ההילוכים בת 6 המהירויות וכן המצמד, שכאן הוא מרגיש סופר-רך ונעים לשימוש.

כשעולים על הפרירייד 250R מגלים מיד שלפחות חיסרון אחד של ה-350 נמחק כאן, וזהו המשקל. לעומת 105 הק"ג המלאים שמדדנו בזמנו ל-350, כאן ב-250R המשקל נעצר על 98 ק"ג בלבד, עם מיכל דלק מלא וגם עם מגני ידיים מאלומיניום ומגן מנוע, שני פריטים שלא מגיעים במקור ומוסיפים עוד קצת משקל. הפרירייד 250R מנצח אפילו את ה-125EXC, שלו מדדנו בעת המבחן ההשוואתי 103 ק"ג מלאים, והוא נחשב אופנוע קל מאוד.

המשקל הסופר נמוך הזה, בשילוב הממדים המיניאטוריים, נותנים לרוכב תחושה של שליטה ושהכל אפשרי. כמו אופניים, ככה קל לרכב עליו. רוכב בגודל ממוצע ירגיש על הפרירייד לגמרי בבית, ואחרי פרק רכיבה קצר שבו יתרגל לאופנוע, יהיה קשה לחזור לאופנוע אנדורו בגודל מלא, שמרגיש פתאום כמו טנק – גדול ומגושם. כבר אמרנו שהכל יחסי בתחום הזה. עוד דבר שכבר אמרנו על הפרירייד 350, הוא שהגודל הזה, או יותר נכון הקוטן, עלול לאיים על אגו של רוכבים רבים, שכן הפרירייד נראה ממש כמו צעצוע כשמעמידים אותו ליד אופנוע אנדורו בגודל מלא. אם מצליחים לשבור את החסם הזה, מרוויחים. אבל לא נקדים את המאוחר.

בואו נדבר קצת על המנוע. ובכן, במעבר לפרירייד קרו למנוע הזה שני דברים עיקריים. ראשית, ממנוע שבמקור היה רייסר, אמנם גמיש, יעיל ונעים לשימוש – אבל רייסר, הוא הפך למנוע שופע מומנט החל מסל"ד סופר-נמוך. בדיוק מה שמצופה ממנוע של טריאלדורו. מערכת הפליטה מושתקת פה הרבה פחות מבגרסת האנדורו, וכך יוצא שיש סאונד מתכתי יותר, ובעיקר חזק יותר, כבר מפמפום עדין בסרק. בכל אופן, המומנט הזמין הזה יעיל מאוד בתקיפת מכשולים – אולי הייעוד העיקרי של הפרירייד.

הדבר השני שקרה הוא החוסר בהתפוצצות. אחרי גל המומנט הרחב שהמנוע הזה מספק, בערך באמצע הטווח הכוח מתיישר והופך להיות אחיד. אם נמשיך בפול גז נקבל דחיפה אחידה החל מאמצע הסל"ד ועד לקצה, בלי התפוצצויות. במילים אחרות, מה שהמנוע הזה מנסה להגיד לנו זה שנעזוב אותו מהסל"ד הגבוה ושנתרכז בנמוך והבינוני – כי שם הוא מרגיש הכי טוב. ואם לענות על השאלה ממקודם, אז כן, מנועו של ה-250 בהחלט מספיק כאן, אבל אנחנו עדיין לא בטוחים שלא עדיף פה המנוע של ה-300.

עכשיו, עם המנוע הקל והגמיש ועם הממדים הצנומים של הפרירייד, זה הזמן להתחיל להשתעשע. את ההתנהגות הדינמית של הפרירייד אנחנו כבר מכירים מה-350. יש פה יופי של מערכת מתלים שמתאימה בול לסגמנט, והחבילה הכללית מאוד שלמה ומאוזנת. אבל עכשיו, עם המנוע הקל יותר, הרכיבה על הפרירייד הופכת להיות קלה משמעותית. אחד המאפיינים הגדולים ביותר של הפרירייד 250R מבחינתנו הוא הביטחון שהוא מספק לרוכב לעשות דברים שטרם עשה, כמו למשל להיכנס דוך לתוך היער, ולהסתדר. עם אופנוע אנדורו בגודל מלא זה עלול להיות קשה ואף מתיש – בגלל הגודל, הגובה, המשקל והתפעול החד. כאן עם הפרירייד 250 זה הופך להיות משחק ילדים. המומנט הזמין מאפשר להרים את הגלגל בנגיעה בגז, והממדים הקטנים מאפשרים להיכנס לכל פינה, להוריד רגליים כשמרגישים חוסר יציבות או כשצריך לעצור, ואם הגעתם לקטע בלתי עביר – פשוט מסובבים אותו על המקום – כמו אופניים – וממשיכים בקטע אחר. זווית הצידוד הגדולה של הכידון מאפשרת לסובב אותו כמעט בכל מקום, ואם אין מקום – וזה גם קטע – אפשר להרים את הקדמי לווילי מעמידה ולסובב את האופנוע במקום. פתאום זה מה-זה קל…

אז הפרירייד הוא ללא ספק מכונת הדוכים הטובה ביותר שעליה רכבנו, אבל הוא גם הרבה יותר מזה. רכיבת סינגלים טכניים למשל, כמו אלו של תא השטח של מסילת ציון ויער אשתאול ששופעים עליות, ירידות, סלעים ודרדרת, הופכת להיות קלה במיוחד. אני לא זוכר מתי עברתי את רצף המסלולים האלה כל כך מהר וכל כך שוטף, ולזה בדיוק התכוונו כשאמרנו שהפרירייד נותן לרוכב את הביטחון לעשות יותר ממה שעשה על אופנוע אנדורו קונבנציונלי. עלינו, טיפסנו, ירדנו, הכל בשטף רכיבה ארוך ועם מעט מאוד מאמץ. תענוג!

כאן מגיע היתרון הגדול השני של ה-250R לעומת ה-350 – וזה היעדר בלימת המנוע. ב-350 מרובע הפעימות היא הייתה מוגזמת, ולבסוף אף הפריעה לרכיבה השוטפת. כאן, בדו"פ, היא כמעט ולא קיימת, מה שאומר שגם בירידות קל פה משמעותית ואפשר לרכב מהר. מאוד מהר. אבל כאן צף ועולה החיסרון הגדול של הפרירייד, שעליו דיברנו גם בהקשר של ה-350, וזה הבלם הקדמי. הוא פשוט חלש מדי. קיט שיפור עם דיסק מוגדל בהחלט נדרש כאן כדי לשפר את המצב.

מאפיין נוסף של הפרירייד, שבמצבים מסוימים עשוי להיות יתרון ובאחרים עלול להיות חיסרון, הוא השימוש בצמיגי טריאל דביקים. כאן כבר מותקנים צמיגי טריאל של מקסיס, ועל סלעים האחיזה שהם מספקים לא תיאמן. זינוק מהמקום, בעלייה תלולה, על קבוצות סלעים, קבועים או משוחררים, מתקבלת מצד האופנוע, המתלים והצמיגים בזלזול. שים את הגיר בשני, הרם רגליים לרגליות ותן גז. האופנוע כבר יטפס. מדהים. מאידך, בעונה הזו של השנה רוב השטח טחון דק לעפר, ועם זה צמיגי הטריאל מתקשים להתמודד. ייתכן שלקיץ הישראלי היינו מחליפים לסט צמיגי אנדורו, או לפחות מחליפים את הקדמי כדי לשפר את עוצמת הבלימה ולקבל יותר ביטחון בירידות.

הפרירייד 250R הוא מכונת שעשועי אנדורו מגניבה ביותר. אחרי 3 ימי רכיבה רצופים, שבהם חרשנו את הרי ירושלים לאורך ולרוחב, בסינגלים, בדוכים וגם קצת על שבילים, די התאהבנו במכונה הזאת. אנחנו מאוד אוהבים רכיבת אנדורו טכנית, והפרירייד התגלה – בדיוק כמו שציפינו – כחבר נאמן בדיוק בתוואי השטח התובעני הזה. הקלות שבה הוא מטפס ומייצר אחיזה, קלות התפעול שנובעת מהממדים הקטנים והמשקל הזעום, החבילה הכללית השלמה שק.ט.מ יצרו בהנדסה איכותית, כל אלו קנו אותנו לגמרי. אבל זה לא הוגן כי כבר באנו נגועים – אנחנו מודים שאנחנו מאוהבים בקונספט הטריאלדורו. פשוט הפרירייד בא ולקח את היתרונות משתי הגישות שהיו ידועות עד עכשיו ויצק אותם לתוך מכונה אחת שלמה ומגומרת. זה בדיוק מה שציפינו שיהיה וזה בדיוק מה שקיבלנו.

אבל הפרירייד לא מתאים לכל רוכב. הוא בעיקר מתאים לרוכבי הארד-אנדורו טכני, חובבי עליות, טיפוסים, דוכים וסלעים. שם הוא ירגיש בבית ויאפשר לרוכב זמן רכיבה ארוך משמעותית מבלי להתעייף. אופנוע שעשועי אנדורו אמיתי. גם בסינגלים הוא יככב, אבל שבילים פתוחים הוא פחות אוהב, למרות הגיר המצוין עם יחסי ההעברה שמאפשרים לראות גם 100 קמ"ש על השעון. הוא פשוט זריז ועצבני מדי לשבילים פתוחים, וזה בסדר ומקובל כי זה הטרייד-אוף כאן.

כמו שאומרים שכל רוכב אנדורו חייב שנת ניסיון על 125 דו-פעימתי שילמד אותו לרכב, כך כל רוכב הארד-אנדורו חייב לעצמו שנת ניסיון על פרירייד 250R, שיעשה אותו רוכב אנדורו טכני טוב יותר. הבעיה היא, בדיוק כמו עם אופנועי אנדורו בנפח 125 סמ"ק, שאחרי שמתרגלים ליתרונות שלהם לא תמיד רוצים לעבור הלאה, פשוט כי הם עונים על רוב הצרכים. אז כך בדיוק הפרירייד. אחרי שתתרגלו ליתרונות הגדולים שלו באנדורו טכני, תתקשו לחזור לאותם המסלולים עם אופנוע אנדורו בגודל מלא.

אז על אופנוע שעשועי האנדורו המגניב הזה תצטרכו לשלם 58,000 ש"ח (המחיר למזומן. בטרייד-אין המחיר יהיה גבוה יותר). שהם 5,000 ש"ח פחות ממחירו הרשמי של האח הגדול מרובע הפעימות ובדיוק המחיר של גרסת האנדורו, ה-250EXC – כל המחירים אחרי הורדת מס הקנייה. חייבים להודות שזה לא מעט כסף, ואפילו הרבה לאופנוע שעשועים שמיועד לנישה די צרה בתוך נישת הפנאי הזאת. יחד עם זאת, מי שיכול להרשות לעצמו את הפרירייד 250R, בין אם כאופנוע אנדורו שני ובין אם כאופנוע יחיד, הולך לגלות את עולם האנדורו הטכני-אקסטרימי, ומה אתם יודעים – אפילו ליהנות מזה. אין ספק – הפרירייד 250R הוא הפרירייד האמיתי. היה שווה לחכות.