ראיון: אנדראה דוביציוזו

כתבה: תמי גורלי

זה הראיון השלישי שלי כבר עם דובי. בכל פעם שאנחנו יושבים לשיחה הצבעים שונים; תחילה כתום ברפסול, אחר כך ירוק בטק-3, והפעם אדום-אדום.

2016 היא השנה של האיטלקים. רוסי מוביל את האליפות, 4 רוכבים שונים מאיטליה כבר עמדו על הפודיום, והיצרנית האיטלקית מקיימת את ההבטחה וממוקמת שנייה בדירוג היצרנים באליפות העולם. לאיטלקי בן ה-29 יש חלק רב בהצלחה. מאז ומתמיד נחשב כרוכב שטוב וכדאי להחזיק בקבוצה, אינטליגנט, מדויק, עובד קשה, וכשזה קורה הוא גם נותן פייט רציני.

המרוץ הקודם בבית, במוג'לו, לא היה מוצלח במיוחד

לשמחתי אחרי המרוץ היו לי הרבה אירועים והתחיבויות כמו הראלי, וזה עזר לי להתמודד עם מה שהיה שם, כי היה לי סוף שבוע מוצלח רק עד הזינוק. היינו חסרי מזל, אבל זה יכול לקרות במרוץ. המטרה שלנו הייתה לאתר את הבעיה, להבין אותה ולתקן אותה. ברגע שהבעיה מובנת, רוב הדאגות מתאדות. האופנוע שלנו חדש יחסית ומה שקרה לנו במוג'לו רק מדרבן אותנו להצליח בבית יותר. אני מרגיש שאנחנו קרובים, וזו תחושה נהדרת להתחיל ככה סוף שבוע, להיות ברמה הגבוהה הזו, להילחם על מקומות על הפודיום. זו המטרה גם עכשיו, ואני מחכה לזה ממרוץ למרוץ.

אם כבר הזכרת, אז איך היה בראלי?

היה פשוט נפלא, וזה אפילו תיאור לא מספק למה שהיה שם. אני סקרן מטבעי ואוהב לנהוג גם במכוניות, אבל זה עלה על כל הציפיות שלי. ישבתי לצד הנהג בראלי רחובות, והפחד היה ממשי ואמיתי. לא היה לי מושג לגבי הגבולות של המכונית. 150 קמ"ש ברחובות צרים לעומת 350 קמ"ש שאנחנו מגיעים עם האופנוע, ועדיין הראלי היה מפחיד יותר. 150 קמ"ש זה לא מהיר, אבל בהתחשב בעובדה שהמהירות המותרת שם ביום יום אמורה להיות רק 50 קמ"ש, שילוב של פחד והתפוצצות אדרנלין, ממש על הקצה, אין מילים.

לא היית בשליטה. מה לגבי אופנוע, תיתן למישהו להרכיב אותך?

לא, ולעולם לא, גם אם ישלמו לי כפול ממה שמשלמים לי עכשיו, כי על אופנוע אני חייב לשלוט בעניינים, ברכב זה מפחיד, אבל אתה עדיין מוגן יותר. על אופנוע אין שום דבר שישמור עליך, אז בלי 'דאבל סיטר' עם ממולה או בטאיני. לא רוצה להרגיש את התחושה הזאת של לשבת מאחור.

בוא נדבר על לסמוך

אתה צריך לבטוח ולסמוך על הרבה אנשים כל פעם שאתה עולה על האופנוע, אתה חייב לבטוח בצוות, במכונאים, ואת חלקם אתה אפילו לא מכיר.

זו המציאות של מתחרה במרוצים. זאת שאלה טובה כי אני חושב שרוב הרוכבים אפילו לא חושבים על זה, כי אי אפשר לשלוט בזה, אז עדיף לא לחשוב.

אתה 'קונטרול פריק'?

אני אוהב לדעת כל מה שקורה מסביבי, אז אפשר להגיד שכן. אבל אני לא יכול לשלוט בהרבה דברים סביבי, זה בלתי אפשרי ולכן אני חייב לסמוך על מי שנמצא לצדי. אני בר מזל בכך שרוב הזמן לאורך הקריירה עבדתי עם אנשי מקצוע נהדרים. ללא ספק זה נושא בעייתי כי אתה לא יכול לבדוק הכל, כל הזמן. לשמחתי אני מאמין בקבוצה שלי, בצוות שלי ומרוצה מצוות המכונאים שעובדים עמי.

אני מאוד רגיש לכל שינוי קטן באופנוע, מילימטר בודד במיקום של הכידון או דוושה לפה או לשם, ואני שם לב לכך. זה אתגר למכונאים כי הם חייבים להיות מאוד מדויקים בעבודה. הם חייבים לשים לב לכל מה שהם עושים. אני יכול להתאים את עצמי, אבל האמת היא שהם אוהבים את זה. כך הם תחת לחץ, אבל הם מעריכים את העבודה הלוגית, את הדיוק שנדרש מהם. גם לרוכב הניסויים שלנו זה עוזר כי אני מכין לו אופנוע אידיאלי למבחן. לא כל הרוכבים עובדים כמוני.

הקבוצה שלך אומרת שבן קבוצתך אנדרה יאנונה מאוד שונה ממך – אתה עובד עם הראש והוא ההפך…

אם תדברי מהר – הוא לא יבין…

ואיש צוות צועק מאחור: "הפכים גמורים!".

אתה יכול לשאוב אינפורמציה לגבי האופנוע גם ממנו?

כמובן, אף אחד לא מושלם. לכל אחד יש יתרונות וחסרונות. גם אם אני מאמין בלב שלם בכיוון שלקחנו, תמיד יש מקום לשיפור, ודווקא בגלל שאנחנו הפכים והגישה שלנו שונה לחלוטין יש מה ללמוד. מיקום על האופנוע, קו רכיבה על המסלול, זינוק. בטח כשאנחנו רואים את ההצלחה שלו באמצע העונה ועד כמה הוא התפתח כרוכב. אפשר ללמוד מכל אחד, גם מרוכבים שלא ניצחו מעולם ואינם חתומים על קריירה מזהירה.

אתה נראה יותר אגרסיבי על המסלול מעונות קודמות.

יש לזה סיבות רבות. ראשית, אני חושב שזה בזכות שאני טיפוס כזה שתמיד ממשיך ללמוד ולהתפתח. אני לא אחד כזה שאחרי הישגים נשען לאחור ורוכב על ההצלחה. חוץ מזה הניסיון עוזר – רכבתי בשביל יצרנים שונים, קבוצות שונות, אז יש לי ניסיון רב, וכאדם אנליטי גם אם לא צברתי ניצחונות הצלחתי לצבור ידע רב.

הגעתי לדוקאטי בתקופה לא טובה, ואי אפשר להיות אגרסיבים כשהאופנוע פשוט לא תחרותי, אבל גם במקרה הזה אפשר ללמוד, גם כשהאופנוע לא זז. הייתי פה עם ההגעה של ג'יג'י דלינייה, ונפלה בחלקי ההזדמנות לעבוד עם הצוות וליצור ביחד עימם את הדוקאטי החדש. הייתי מעורב באופן שלא הייתי מעורב בעבר.

ההבדל בין העבודה עם הצוות בקבוצה הזו לבין הקבוצות בעבר הוא ענק. עצם העובדה שהתחלתי יחד איתם את הפרויקט התאים לי לאופי בול. אני אוהב להבין, אני רוצה ואוהב לדבר עם אנשי הצוות, עם אנשי הפיתוח, אני אוהב להיות מעורב ובניגוד לקבוצות שלי מן העבר אני מרגיש חלק. לא סתם אני חלק, יכולתי לא להיות מעורב, אבל הגישה שלי לעבודה ולעולם המרוצים הובילה אותנו למקום שבו אנו נמצאים. כל דבר קטן תורם לתהליך, וברמות הללו כל תרומה קטנה, גם שלי, היא בעלת השלכות גדולות.

בהונדה היית מעורב בפיתוח?

לא. לא הייתי הרוכב המהיר או המוביל בקבוצה, אז הם לא האמינו בי וביכולות שלי. בדוקאטי כן מאמינים בי והם צריכים אותי בשביל הפיתוח של האופנוע יותר ממה שהונדה אי-פעם היו צריכים.

הרגשת שזה הימור לעבור לדוקאטי?

כמובן. קייסי סטונר היה הרוכב היחיד שהצליח לרכוב והביא תוצאות על הדוקאטי עד אז. אפשר להבין כמה האופנוע טוב ותחרותי רק מתוצאות של הרוכב מספר 2 בקבוצה.

אתה חושב שהונדה סובלים העונה מסינדרום סטונר בזה שהם לא הקשיבו לרוכב שלהם כי הוא המשיך לנצח?

לא. אני חושב שבדוקאטי היו אז בעיות אחרות, ואני מעדיף לשמור לעצמי את התאוריות שלי כי כל המערך של דוקאטי השתנה, המבנה שונה, הצוות התחלף ברובו.

קל יותר לאיטלקי להיות בקבוצה איטלקית?

קל במקצת, אבל כמו בכל דבר גם פה יש יתרונות וחסרונות. קל כי בכל זאת אנחנו מאותו הרקע ויש לנו אותה גישה וכמובן אותה השפה, אבל איטלקים לא תמיד עובדים נקי. אני מאוד גאה לקחת חלק בפרויקט האיטלקי הנהדר הזה.

יש לך תמונות של שרה, בתך, על לוח השעונים של האופנוע. זה לא מפריע?

דווקא לא. כשאתה נמצא על האופנוע יש כל כך הרבה דברים לחשוב עליהם, יש כל כך הרבה דברים לעשות, והתחרות כל כך קשה ועיקשת ויכולה להוביל לדאגה, וכשאני רואה אותה זה נותן לי עוד כוח ומוטיבציה. אני רוצה לחשוב שהבת שלי גאה בי וחושבת עליי שאני רוכב מהיר וטוב, וזה גורם לי לעבוד עוד יותר קשה בשביל להיות רוכב עוד יותר טוב.

היא עדין לא רוכבת בעצמה. היא מגיעה למרוצים בעיקר באיטליה. אני אתן לה לרכוב אם היא תרצה, אבל אני לא אדחוף אותה לזה. לא אכפת לי מה היא תעשה כל עוד תלך אחרי ליבה, ואני רוצה שיהיה לה אופי, שתהיה לה אישיות חזקה, כמוני.

*     *     *     *     *

במבחן שהיה במיזאנו בחופשת הקיץ, דובי והקבוצה מצאו כמה דברים, הבינו ופיענחו עוד בעיות ואתגרים שהדוקאטי משטח בפניהם. מה דוביציוזו יכול לעשות בבית? נחכה ונראה. גם שרה מחכה.