דף הבית / אנשים / ראיון: ערד זיתוני, מפקד הסיירת הארצית של אגף התנועה
Arad-Zaituni-Interview-002

ראיון: ערד זיתוני, מפקד הסיירת הארצית של אגף התנועה

אחרי 8 שנים בתפקיד מפקד סיירת האופנועים הארצית של אגף התנועה במשטרת ישראל, סנ"צ ערד זיתוני עובר לתפקיד אחד באגף התנועה; ישבנו איתו לראיון פתוח, וגילינו אדם בשליחות עם הרבה רגש

אנחנו יושבים בחדר הישיבות של מרכז השליטה של אגף התנועה בבית-דגן, ונראה שכולם עושים לו שם כבוד. בכל זאת, 8 שנים שהוא משמש כמפקד סיירת האופנועים הארצית של אגף התנועה במשטרת ישראל, ואת סנ"צ ערד זיתוני כולם מכירים באגף התנועה. הוא אופנוען בעצמו, והוא מגיע ממשפחה של אופנוענים. "אבי ז"ל היה מורה לנהיגה, רישיון נהיגה יש לי מגיל 16 וגדלתי עם הקטגוריות. גם בבית, כל המשפחה רוכבים – הילדים, אפילו אשתי רוכבת בתחום העיר תל-אביב", הוא אומר, ומוסיף: "לכן, כל תאונה שעליה אני שומע או מקבל מידע מקפיצה לי את הלב". את העבודה שלו בסיירת האופנועים הארצית הוא רואה כשליחות אמיתית.

נתחיל בהצגה של הסיירת הארצית, למי היא שייכת? מה עיקר הפעילות שלה?

"הסיירת הארצית גדלה מאוד בשנים האחרונות ומונה כיום כ-120 שוטרים ו-140 מתנדבים, שכולם רוכבים על אופנועים, מכירים, מבינים, נושמים את הכביש, ויודעים מה המגבלות. היחידה הקימה צוותי חשיבה כדי שיתנו את הזווית ונקודת המבט של הרוכב עצמו, והמון ידע שרכשנו מול מה אנחנו צריכים לעשות ולהתמודד.

חוץ מהמטה, שמונה כ-14 שוטרים, היתר כולם רוכבים. אנחנו לוקחים גם את המפקדים, ראשי הצוותים וקציני היחידות על-מנת שיבינו את העולם הזה, את התחושות של הרוכב, מול מה צריך להתמודד".

מה הפעילות העיקרית של היחידה?

"היחידה נמצאת בפריסה ארצית, זאת אומרת שאין לנו אחריות טריטוריאלית, אבל מתוקף זה שאנו כפופים לראש אגף התנועה, ניצב אלון אריה, שרואה גם בכל מה שקשור בדו-גלגלי, הוא נותן לזה המון קשב כי אנחנו בעצם, על בסיס שבועי, עושים הערכות מצב, רואים מה קורה, מה ההשפעה, אילו תאונות, איזה קטגוריות, מי האוכלוסיות שנפגעות, ועל-פי כל ההערכות האלה אנחנו נותנים מענה בפריסה הארצית.

ליחידה יש גמישות פעולה, והיא יכולה לתת מענה מיידי אם חלילה יש אירוע חירום, תאונות שיש בהן סגירה של צירים, חלילה שריפות, מקומות שבהם אין נגישות לניידות ולאופנועים יש יכולת תמרון ומסוגלים להגיע. אין לנו טריטוריה. זאת אומרת שאם יש צוות שממוקם באזור בדרום, ביום-יום הוא נותן מענה למחוז הדרומי, לאזור באר שבע, קריית גת, אשקלון, אשדוד – אבל הוא מסוגל ב-50-40 דקות להגיע למרכז או לצפון. בהתאם לגודל האירוע אנחנו נותנים גם את המענה. באירועים אחרים, כשאנחנו עושים מבצעים גדולים, בוא נאמר גוש דן שמאכלס את רוב הדו-גלגלי בארץ, אנחנו מתכננים מראש את פריסת הכוחות.

אנחנו אמורים לתת מענה בהיבט האכיפתי, אבל אנחנו רואים אחריות לא רק בהיבט הזה, וכששוטר שלי כרוכב אוכף כנגד עבירות תנועה של אופנועים, הוא גם יודע את היתרונות והחסרונות ומה חש הרוכב. וכאן חשוב לי להעביר מסר: היחידה שלנו נותנת מענה, אבל אנחנו לא אויבי הציבור. העבודה שלנו היא לעתים מאוד קשה ומתסכלת. כפוית טובה. כי ברגע אחד אתה נתקל באישה כורעת ללדת שתקועה בפקק, ואתה נדרש לחלץ ולפתוח לה ציר לבית החולים, ואדם אחר שיש לו איזה אירוע על הכביש, חלילה, ואתה צריך לטפל ולתת לו מענה, או סתם רכב תקוע שאתה בא ועוזר למי שנתקע".

במרכז השליטה של אגף התנועה בבית-דגן
במרכז השליטה של אגף התנועה בבית-דגן

חלק מהפעילות שלכם זה גם מבצעים מיוחדים, למשל להתמקד באזור גוש דן על אכיפת שימוש בטלפונים סלולריים ודברים כאלה, אנחנו רואים אתכם על הכבישים.

"אנחנו משתמשים ביכולות של האופנועים ויתרונותיהם. חלק מהאופנועים שלנו סמויים, חלק גלויים. מעבר לאופנועים יש לנו גם כ-20 כלי רכב שנותנים מענה כשצריך לקחת מהשטח אנשים פסולי רישיון שמרשים לעצמם לנהוג או נהגים שנתפסו בשכרות. הם לא יכולים להמשיך לנהוג.

בכלל, אנחנו נתקלים בדברים הזויים; אנשים שאוכלים בנהיגה, אנשים ממש יושבים ואוכלים תוך כדי נהיגה. נהגים שעושים עבודת משרד תוך כדי נהיגה, נשים שמתאפרות, אנשים שבעומס תנועה מסיטים את העיניים ומוציאים הודעות. ויש פה משהו שמתעתע כי כשהתנועה זורמת לאנשים אין תמיד את האינדיקציה כמה מטרים עוברים כשנעים במהירות של 60-50 קמ"ש – שהיא לא נראית מהירות שמסכנת – אבל אם ניקח את העולם שלנו, רוכב אופנוע עצר ב-50 מטרים מהרכב שנמצא מאחוריו, ואם הנהג לא רואה אותו – הוא נכנס בו. זה ה-50 מטרים שהוא פשוט לא יבין בכלל שהוא חלף אותם".

זאת אומרת שהיחידה אוכפת בעיקר עבירות איכות?

"העבירות שאנו אוכפים הן עבירות בריונות ועבירות מסכנות חיים. לדוגמה, בעזרת אמצעים טכנולוגיים ומצלמות שאותם מציבים ביציאה מכבישים מהירים למחלפים, אנחנו אוכפים נהגים שמתנהגים בבריונות ועוקפים את הפקק – במקומות שבהם הנהג אומר "איפה המשטרה כעת?". בעזרת האמצעים הטכנולוגיים שהכנסנו בשנים האחרונות לא צריך לעצור את הרכב ולהעמיד אותו על אי-תנועה כדי לרשום לו את הדו"ח, וגם אין הפרעה לתנועה. אלה סוגי העבירות שהיום אנו אוכפים בפריסה ארצית – בכל פעם בכביש אחר".

בהקשר הזה, אין נהג או רוכב בישראל שלא רואה יום-יום, שעה-שעה, עבירות תנועה של אחרים, תופס את הראש ושואל "איפה המשטרה?". איך מגבירים את היכולת של המשטרה בכלל ושל הסיירת בפרט לאכוף עבירות כאלה, ואולי גם לחנך את ציבור הנהגים?

"תראה, אני לא הייתי רוצה שהנהג יגיע למצב שהוא צריך לראות שוטר כדי לא לבצע עבירה. אבל מאידך הייתי רוצה שיבין שגם אם הוא לא רואה אותנו, יכולים לאכוף נגדו באמצעים טכנולוגיים. לשאלתך, אנחנו עושים את המרב על-מנת להיות במקום הנכון, בזמן הנכון כדי לתת מענה עם כל מה שיש לנו. אני יכול לומר לך שבשלוש שנים האחרונות הגדילו את כמות השוטרים בסיירת מבערך 90 ל-120 שוטרים. הגדלנו את כמות המתנדבים, וחשוב להגיד שזה לא מובן מאליו. אני לא מדבר רק בהיבטי תקציבים. היחידה שלנו היא יחידה התנדבותית. אני רואה בהכנה של שוטר שלנו בשני צירים. ציר אחד שכל מה שנדרש ממנו כאיש משטרה, כאיש חוק, והציר המקביל אליו זה לאתר רוכב שיש לו את היכולת, להכשיר אותו, להביא אותו ליכולת של שילוב בין רכיבה לזיהוי עבירות לאכיפה. צריך לדעת איך להכשיר אותו שיהיה מיומן גם להסתכל על הכביש וגם לזהות עבירות.

ההכשרה אצלנו לוקחת זמן רב כי זה לא רק ההכשרה ברכיבה עצמה, אלא אחרי שהשוטר עובר את כל התהליך, אנחנו גם לוקחים אותו עם מנטור שמלווה אותו כדי שיבין מה הסכנות שיש, ויש המון סכנות. אין לנו סליחה וכפרה בפגיעה עם אופנוע ברכב או החלקה או נפילה".

מהם ההישגים הבולטים שלך בשמונה שנות הפיקוד על הסיירת?

"אני חושב שעיצבנו את דמות השוטר הרוכב. שוטר שהייתי רוצה לראות אותו עם משמעת. מקצוען שיודע לזהות את העבירות, אבל שיש לו גם גישה לציבור ושהוא שירותי. העבודה שלנו, כמו שאמרתי, היא כפוית טובה. בסוף פגענו לך בכיס, כי אכיפה זה לא דבר נעים.

גם כל מה שקשור לאיתור כלי הרכב שמתאים לעבודת השוטר. למשל אמצעים טכנולוגיים שהכנסנו. היום, למשל, דו"ח נרשם במקלדת. לעשות את כל ההתאמות לכלי הרכב, לאופנוע. להכניס את ציוד הטוב ביותר למיגון הרוכבים, שאני רואה בזה חשיבות עליונה, ולצערי אנו רואים רוכבים עם גופייה ועם סנדלים.

כל רוכב מבין עד כמה אדם מסכן את עצמו במידה והוא כבר הגיע למצב שהוא בתאונה או בנפילה. אני יכול לומר לך שאצלנו, לצערי, כחלק שמי שנמצא על הכביש, גם אנחנו חלק מהסטטיסטיקה. לצערי נהרג שוטר במשמרת שלי, יניב אסרף ז"ל, וכשאנחנו מדברים על הרוגים, אז אתה אומר נהרג, אבל המעגלים של האישה, הילדים והאחים והאחיות וההורים. זה לא דבר שהולך, לא דבר שנשכח".

פינת ההנצחה של הסיירת הארצית בבית דגן (על הבמה - האופנוע שעליו נהרג שי אסרף ז"ל)
פינת ההנצחה של הסיירת הארצית בבית דגן (על הבמה – האופנוע שעליו נהרג יניב אסרף ז"ל)

בהמשך ישיר לזה 2019 ו-2020 שנים נוראיות לדו-גלגלי. ב-2019 נהרגו 69 רוכבים. ב-2020 השיא השלילי הזה עומד להישבר. שנתיים נוראיות לדו-גלגלי גם מבחינת תאונות, גם מבחינת כמות הרוגים. איך אתם בסיירת הארצית רואים את זה ומה אתם עושים כדי לנסות בדרך שלכם לנסות ולהוריד את כמות ההרוגים, לאו דווקא עם אכיפה?

"חשוב שידעו שראש האגף רואה בזה חשיבות מאוד גדולה, בעיקר בדו-גלגלי. אנחנו בקשר עם כל גורם אפשרי –מהיבואנים, דרך הרשתות ועד מועדוני האופנועים. אנחנו מבינים ומנתחים ומזהים גם את החלוקה בהתאם לקטגוריות. יש את האנשים, הרוכבים, שזה כל העבודה שלהם. שליחים וכל מה שמשתמע, או אנשים שמגיעים ממקום למקום כחלק מהיכולת שלהם לנוע בתוך עומסי התנועה. והיום, עם כל העומסים שאנו רואים ובעיקר בגוש דן, אנחנו יודעים שגוש דן מהווה מרכז של הדו-גלגלי ואנחנו יודעים לנטר ולנתח שאנשים ביום יום מבצעים עבירות תנועה בתוך הערים, אם זה קטנועים או אופנועים קצת גדולים יותר. אנחנו מזהים את החציות באדומים או נסיעה בניגוד לכיוון התנועה, ואנחנו מנסים לטפל בזה.

אנחנו מזהים גם קבוצות סיכון, בעיקר החבר'ה הצעירים בני 23 עד 35. ממש רואים ששם יש ריבוי של נפגעים, ולצערי גם בחברה הערבית, בשנה זאת, יש עלייה משמעותית בשימוש בדו-גלגלי וביחס ישר בהיפגעות. לצערי תאונות קשות וגם קטלניות. אנחנו פונים למגזר, אנחנו מגיעים למקומות שאנחנו יודעים שהם נמצאים, אנחנו פונים אליהם בשפה שלהם, מוציאים להם פרטים ומידע על הסכנות וההיפגעות שלהם בעיקר נוכח הרכישה של הכלים. אנחנו מזהים גם חוסר מיומנות ברכיבה. רוב התאונות שהיו להם הן תאונות עצמיות שהיו יכולות להימנע. אני חושב שמעבר לטסט שעושים וללימוד הנהיגה וקבלת הרישיון, חובה לעשות הדרכה של רכיבה נכונה, להכיר את היכולות של האופנוע, איך להיכנס לפנייה, איך לחמוק ממכשול, איך לצאת ממצב חירום, מה זה היגוי הפוך. אנחנו יושבים ומדברים ויש כאלה שלא מבינים על מה דיברנו בכלל.

בתחום העירוני אנחנו שמים דגש על רכיבה ושימוש בטלפון סלולרי תוך כדי רכיבה, חציית קו הפרדה בקו לבן, עקיפה מסוכנת בתוך העיר, רכיבה על המדרכה, פגיעה בהולכי הרגל, אי-מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה.

בבין-עירוני יש את האופנועים שנוסעים בין הערים עם כלים כבדים ויש את תרבות הפנאי כמו שאנו רואים. כולנו מכירים את הכבישים – נס הרים, בצפון 899, ששם אנשים עוברים מקטגוריה A1 ל-A ואין להם את המודעות למגבלות שלהם. אין להם מודעות לזה שהם צריכים מיומנות לכלי גדול וכבד יותר עם כל מה שמשתמע מכך. הם מנסים לבדוק גבולות שהם בעצמם לא מודעים לסכנות. אנחנו יודעים מה יכולים הכלים הגדולים לייצר, אנחנו רואים את התאונות העצמיות. חלק ניכר הן תאונות עצמיות של החלקות, של בריחה מקו הפרדה, של פגיעה ממעקה בטיחות. אנחנו גם משתדלים למפות את המקומות שבהם אנשים נפגעו ונהרגו. אנחנו עובדים על זה מול הרלב"ד ומשרד התחבורה ומול נתיבי ישראל כדי לשפר את התשתיות וכדי לשים את החלק התחתון כדי שימנע את הקטיעה. אלו מקומות קטלניים לרוכבים וחלק ניכר מהם כבר ממופים".

זאת אומרת שפרט לאכיפה אתם עושים גם פעילות של איסוף נתונים ועבודה מול גורמים אחרים?

"בוודאי, זה חלק מהעבודה. כל הרוג, כל פצוע קשה, אני מרגיש את זה בנפש, וגם השוטרים שלי. כל אחד מאיתנו חש את זה ואומר "גם לי זה יכול לקרות". אנחנו לא מוגנים. נהג שלא רואה אותנו יכול להיכנס בנו.

קח למשל את נושא הרכיבה על השול ועל ההיבטים. אנחנו לא רואים בשוליים אזור יותר בטוח, מפני שהם מלאים בדרדרת, במכשולים, בכל מיני חלקים מתאונות שעפים. אנחנו רואים בשול מקום מסוכן, וגם אם אנחנו פחות אוכפים שם – אתה רואה שרוכבים הופכים את השול למסלול מרוצים. אופנועים נכנסים באופנועים על השוליים. יכול לרדת לשם רכב שמתחמם או נתקע, יכול לצאת קטנוע, ויש כאלה שרוכבים על השול במהירות של 80 קמ"ש ויותר. לא לזה התכוון המשורר".

אם בזמן עומס תנועה כבד, רוכב ירכב על השול בצורה זהירה ובטיחותית – יאכפו כנגדו?

"אנחנו משתדלים לא לאכוף על השול, וזה המסר שאנחנו מעבירים. ואז זה ניתן לתרגום כי אז אתה רואה מישהו שנוסע מהר והוא אומר שמותר לנסוע בשול. אז בוא נאמר – וזה חשוב לי גם שידעו הרוכבים  רכיבה על השול זו עבירה, אבל היא לא גבוהה בסדר העדיפויות שלנו כשיש פקק ורוכבים נוסעים בזהירות על השול. אבל כשרוכבים נוסעים במהירות שמסכנת את עצמם או שאר משתמשי הדרך – אנחנו בהחלט נאכוף".

Arad-Zaituni-Interview-005

האם יש לכם שיתופי פעולה עם יחידות תנועה מרחביות? וזה יוביל אותי לשאלה הבאה. רוכבים רבים מתלוננים שיש שוטרי תנועה שרושמים דו"חות בקבלנות. עומדים במקום אחד – פעם זה היה על איי תנועה צבועים, היום זה עוד מקומות בתוך הערים – ו'משפרים סטטיסטיקה'. איך אתם רואים את זה והאם יש שיתופי פעולה?

"חשוב שידעו שכל כניסה שלנו לשטח טריטוריאלי עירוני מתואם עם המפקדים מהאזור. אגף התנועה הוא גם זה שמעביר את כל התורה למחוזות.

אני רוצה להתעכב על איי התנועה. הנושא הזה של איי התנועה בא ממקום שאלו שטחים שיש עליהם את הקונפליקט הגדול ביותר. פתאום מישהו החליט שהוא רוצה לברוח מהפקק, וחותך על אי התנועה. כך קורות תאונות דרכים. זה לא שבאנו וחיפשנו מקומות לרשום עליהם דו"חות בקבלנות. אלו המקומות שהיינו רוצים שהרוכב יגיע ויעבור אותם במשנה זהירות, כי אלו המקומות ששם אתה רואה את כל התנועה הפתאומית. יש לנו סרטונים של כלי רכב שעושים את זה ואנחנו לא רוצים שהאזור הזה יהיה אזור סכנה.

לכן אנחנו מעבירים לשוטרי התנועה בשטח העירוני. אנחנו יודעים שישי שם בעיה קריטית בבגרות של הרוכבים הדו גלגליים ואנחנו רוצים לראות את זה בראייה של איך, מעבר לאכיפה, אנחנו נותנים מענה, פתרונות על-מנת להוריד את הסטטיסטיקה הארורה הזאת. זאת שנה מאוד מאוד קשה עם הרוגים ופצועים. מעבר לאכיפה, אנחנו עושים הכל, גם ברשתות, גם בדוברות, גם בהרצאות מול כל מי שרוצה לקבל מידע על כל מה שקשור לתאונות והיפגעות בדו-גלגלי. אבל יש פה אחריות לרוכבים ואסור להתעלם מזה. רוכב שעולה על דו-גלגלי צריך לדעת שהוא חייב לנהוג עם ריכוז. אין פה "אני אשם" או "הוא צודק", כי זה לא מה שימנע. בסוף אתה שוכב בבית במקרה הטוב פצוע, ובמקרה הפחות טוב המשפחה מתאבלת. ואני אומר לך אנחנו רואים את זה. אנחנו דופקים על דלתות ואנחנו מבשרים את הבשורות הנוראיות האלה. ואני אומר לך שכל פגיעה כזאת היא פגיעה. אנחנו לוקחים את זה ללב. תורידו את העניין הזה של 'קבלנות'. אנחנו לא שם".

לסיום, יש מסר שאתה רוצה להעביר לרוכבים לשנה החדשה?

"יש המון רוכבי דו-גלגלי, וזה טוב מאוד. זה כלי שעוזר ומסייע, אבל הייתי רוצה לראות אותנו – רוכבי הדו-גלגלי – במקום טוב יותר. שמרו על עצמכם, סעו בזהירות. יש מקומות של תרבות פנאי ושל מסלולים סגורים, ובהם אפשר לבדוק גבולות ולהגיע לקצה. אבל הכביש הציבורי הוא מקום מסוכן. האופנוע שאנחנו רוכבים עליו – כל פגיעה בו היא פגיעה בגוף ובנפש. סעו בזהירות ושתהיה לנו שנה הרבה יותר טובה, פחות תאונות ובטח לא תאונות קשות וקטלניות. וחשוב גם לומר שכל מי שעולה על דו-גלגלי יהיה מצויד עם כל האמצעים ואביזרי הבטיחות להגן על עצמו".

סנ"צ ערד זיתוני מסיים בימים אלו את תפקידו כמפקד סיירת האופנועים הארצית, ועובר לשמש כמפקד מחלקת התנועה במחוז תל-אביב. אנו מודים לו על הראיון ומאחלים לו הצלחה בתפקידו החדש. 

Arad-Zaituni-Interview-003

אודות אביעד אברהמי

אביעד אברהמי
בן 42, רוכב על אופנועים 26 שנה ברציפות, חולה גז מאובחן, ממציא מטבע הלשון 'חזיר גז' ועורך את האתר שבו אתם גולשים כעת.

עשוי לעניין אותך

Kobi Gilon Interview

גאס גאס לעופר-אבניר – ראיון שטח עם קובי גילון

ראיון שטח בווידאו עם קובי גילון, סמנכ"ל הדו-גלגלי בעופר-אבניר, לרגל תחילת הייבוא של אופנועי גאס גאס תחת ק.ט.מ

3 תגובות

  1. Avatar

    בינתיים המסלולים סגורים לא נותנים לרוכבים לרדת מהציבורי

  2. Avatar

    אחלה גבר ערד … זוכר אותו בתחילת דרכו … בלש במרחב ירקון …

  3. Avatar

    בהצלחה לך ואני בטוח שעם האופי החביב הנעים ועדיין האסרטיבי שלך, תידע לקדם דברים לטובת הציבור.ורק בקשה קטנה כתושב תל אביב-פעל כנגד רוכבי האופניים החשמליים הקורקינטים למיניהם וכל מיני כלים רבי עוצמה הנהוגים ללא רישיון בלי להתחשב בחוקי התנועה ובנהיגה ביריונית באין כניסה, על מדרכות על מעברי חצייה ברמזור אדום. בבקשה תקים יחידה יעודית עם שיניים לאכיבה כספית כואבת מול בריוני התנועה האלה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

Single Sign On provided by vBSSO